כמה דברים... ../images/Emo13.gif
פעם לא ממש ידעתי. אני מאלה שתמיד נרדמו בקלות (למיטב זכרוני). רעש, שקט... מה זה משנה? רגע... עכשיו אני פתאום נזכר במשהו שאבא שלי אמר לי פעם. אני זוכר שאיזה שהוא רעש מעצבן בדירה הפריע לי, אז הוא אמר לי שזה פסיכולוגי (הייתי ממש ילד קטן). הוא אמר לי שאותו רעש, אפילו יותר חזק, אם היה בחוץ (מחוץ לדירה) - לא היה מפריע לי. קלטתי שהוא צודק. בעצם, כבר מגיל קטן אבא שלי הכניס לי כל מיני דברים כאלה לראש. אני חושב שזה פשוט נראה לי מובן מאליו, מאז ומתמיד, שאם רוצים לישון - אז נרדמים. וזהו.
במשך השנים זה אפילו התחדד. וזה כל כך נראה לי מובן מאליו וחזק, שמסתבר שאני אפילו משפיע בעניין הזה על אחרים. יש לי לדוגמה חבר שיצא לו לישון איתי באותו חדר כמה וכמה פעמים. הוא סבל (בלשון עבר!!!) מקשיי הירדמות, עד לפני זמן לא רב - ובמשך רוב חייו. זה לא שנתתי לו טכניקה להתגבר על כך (אולי אחת, בעצם...), אלא פשוט הוא "ספג" ממני את חוסר-ההבנה המוחלט שלי לגבי האפשרות של "לא לישון". הוא נהג להתפקע מצחוק מכך שהשוויתי את זה ל"חוסר יכולת להשתין". מבחינתי, אם יש פיפי/שינה, אז פשוט עושים פיפי/ישנים. אם אין, אז אין... נרא לי שזה לא טבעי "להתקשות להירדם"... ראיתם פעם תינוק שמתקשה להירדם?
אני מניח שזה משהו שלמדנו לעשות... וחלק מאיתנו פשוט עושים אותו יותר טוב מאחרים.
למיטב ידיעתי, אי אפשר
להירדם. כלומר, אי אפשר להכריח את עצמנו ללכת לישון. אם יש שינה - היא פשוט באה (כמו פיפי). אבל אפשר
לעצור אותה. וזה כנראה מה שעושים חלקנו בעת שאנחנו חווים "נדודי שינה". עוצרים אותה ועוצרים אותה ועוצרים אותה... אפילו המאמץ להירדם נראה לי עוצר אותה. כשאני מתאמץ להיזכר, אני חושב שאולי לפני הרבה הרבה שנים (בטוח יותר מ-20) יצא לי לחוות מצב שאני
מנסה להירדם. זה לא משנה אם הצלחתי או לא, אבל כבר הרבה מאוד שנים שאני לא מנסה להירדם... מה יש לנסות?
אם השינה באה, אז נרדמים... ואם לא, אז כנראה שאין שינה... מה, אני אקבע לעצמי מתי ללכת לישון?
האין זה אבסורדי כמו לקבוע לעצמי מתי ללכת להשתין? אני מקסימום יכול לעכב את זה כאשר זה לא מתאים...
למה
לנסות לישון? הרי ככל שמנסים יותר, כך זה פחות אפשרי... (לא?) בכל אופן, בלה-בלה-בלה, פטפטתי כבר יותר מדי אולי (ככה זה כשמקלידים בשיטה עיוורת) ואני אסיים פה את ההודעה, למרות שאני בטוח שיש לי עוד מה להגיד... חה חה חה...