שלום לכולם!

שלום לכולם!

היי , אני לא בטוחה שזה הפורום המתאים , אבל אנסה בכל זאת מקווה שלא תכעסו :) , מקסימום תמחקי את ההודעה. קראתי באתר שלך , שחווית שזו לא את , עכשיו זה בערך מה שאני מרגישה , אבל אצלי זה לא ממש מתוך בחירה , קראתי על זה והבנתי שזה נקרא דפרסונליזציה משהו כזה, וזה די מפחיד , אני חושבת שזה קרה עקב לחץ נפשי של מחשבות טורדניות שאני הכל מסכנה בעולם וחוסר קבלה עצמי. אבל עכשיו איך נפתרים מזה??? כי כל מה שאני עושה מרגישה שזו מישהי אחרת וכל מיני תופעות מוזרות שאני לא רוצה להפחיד עם התיאורים שלהם..
 
אל מי את מדברת?

באתר של מי קראת? לא הבנתי חצי ממה שכתבת.. אולי התכוונת לכתוב למישהו ספציפי? ההודעה שלך נראית כמו המשך להודעה .. לא הבנתי על מה את מדברת. אם בא לך לקבל תגובות מכולם אולי תפרטי יותר? מהתחלה? ואם את רוצה לקבל תגובה ממישהו ספציפי שהתכוונת לכתוב לו את זה אולי תפני אליו אישית.
 
יש דרך "נכונה"- האם זו אמת???

מדען חלל יקר כשקראתי את מה שרשמת עלתה בי מחשבה לחקירה "יש דרך 'נכונה' לכתוב הודעה" 1. האם זו האמת? 2. האם אני יכול לדעת בוודאות שזו אמת? 3. איך אני מגיב כשאני מאמין למחשבה זו? (למשל איך אני מגיב / באיזה סגנון- כשאני עונה לאחרים כשאני מאמין למחשבה שיש דרך 'נכונה' לכתוב הודעה בפורום? ) 4. מי אני אהיה בלי המחשבה הזו? היפוכים שבוע טוב טל
 
טל יקרה

יש משפט שאומר, אי אפשר לפתור בעיות למי שאינו מעוניין בפתרון בעיות. לא הבאתי בהודעה הנ"ל שום דילמה שיש לי או שום ויכוח שיש לי עם המציאות, בסך הכל אמרתי לבולבלת שלא הבנתי את ההודעה. יום טוב.
 
למדען

אני רוצה להשתמש במשפט שהבאת כדי להבהיר נקודה. העבודה לא עוסקת בלפתור בעיות אלא בלחקור מחשבות. כאשר אני קורא את הכותבים בפורום, או כאשר אני עובד עם מישהו, אני שומע מחשבות, לא בעיות. עצם הזיהוי של נושא מסוים כ"בעיה", זו בסה"כ מחשבה שניתן לחקור אותה. התובנה שאין בעיות אלא רק מחשבות (ואת המחשבות ניתן לחקור ולשחרר) היא כבר צעד גדול לקראת יצירת טרנספורמציה. תודה שאיפשרת לי, אור ואהבה
 
../images/Emo23.gifמבולבלת בת 18 – ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

הי יקירה ברוכה הבאה - הגעת למקום הנכון אני מוצאת שכל סבל שאני חווה מצוי במחשבה שקדמה לו וכשאני מצליחה לזהות את המחשבות הללו ולחקור אותן אז בא השחרור כשכתבתי שהרגשתי את החוויה ש"זו לא אני" (מדען חלל- היא קראה את זה באתר שלי ב"סיפור אישי") החוויה הייתה שאני פשוט יצרתי חיים על פי מה שהסביבה האמינה שטוב בעבורי חייתי בהתנהלות של "מה צריך להיות" או נכון לומר "מי אני אמורה להיות" ולפי מערכת האמונות הללו ניסיתי לחיות את חיי. ניסיתי לרצות, למצוא חן , חיפשתי המון אישורים מהסביבה לעצם קיומי, כשהכל יושב על הצורך באישור אהבה והערכה שבאים מבחוץ. עד שיום אחד הבנתי שאני חיה את מה שאחרים תכננו בשבילי / מצפים ממני , ולא את מי שאני, אך אני אימצתי את זה כאילו זו "אני". היה לי קשה אפילו להטיל ספק במה שהאמנתי בו. אך כשאנו כל כך רחוקים מהמהות בתוכנו, יש תנועה פנימית שמבקשת שינוי והקשבה פנימה. ובנקודה הזו החל – תהליך של חזרה "פנימה" אל המהות- בתהליך פרקתי הרבה תבניות שהיו בחיי התחלתי לבנות את הכל מההתחלה. כמו בלגו חלק מהדברים גיליתי שזו באמת מי שאני בוחרת להיות וחלק מהדברים פשוט למדתי מההתחלה למדתי ולומדת לאהוב לקבל ולהעריך את מי שאני – מתוכי ללא הצורך באישור אהבה והערכה שבאים מבחוץ. שאלת "איך נפטרים מזה?" – ואני מאמינה שפשוט מחליטים לחיות במהות שבך –שזהו מרחב אותנטי של אמת. ובחוויה שלי היקום מאוד נדיב ושולח אינסוף עזרה, וכשאנו פתוחים המון דברים מתגלים לאורך הדרך. אהובה, אני מזמינה אותך לצעוד איתנו צעד צעד תנסי לראות איזה מחשבות עולות בך שמביאות לך את כל המתח והלחץ תקבלי אותן - ובואי נעשה איתן את 'העבודה' וכמו שקייטי אומרת - "המחשבות שלנו הן כמו ילדים שמבקשים שנקשיב להן" אז אני מזמינה אותך לרשום מחשבות שמלחיצות אותך ונתקדם משם – נתרגל את 'העבודה' יחד חיבוק ושבוע טוב טל
נ.ב את גם מוזמנת ליצור איתי קשר ישיר
 
למעלה