שלום לכולם

[רולו תומאסי]

שלום לכולם

אומנם אני לא סטודנט לתואר מתקדם (רק עומד לסיים את הראשון בינתיים) אבל יש לי מספר תהיות, שסטודנטים לתארים מתקדמים בוודאי יוכלו לענות עליהן. אני חושב כבר תקופה ארוכה האם להמשיך לתואר שני במקצוע שלי (היסטוריה). אני מקבל מדי פעם פידבקים חיוביים ממרצים על היכולות שלי, דבר שמעודד אותי להמשיך הלאה,אבל אני מוטרד ממספר דברים: 1) כידוע לכם, מקצוע ההיסטוריה הוא בין המקצועות הפחות פרקטיים, ושיבוץ בתור חוקר באקדמיה הוא בעייתי לא פחות. האפשרות של למצוא עצמי מחוסר עבודה לאחר קבלת תואר ד"ר, ולאחר מספר שנים לא מבוטל של השקעה, די מחריד אותי 2) אם לא די בכך, העובדה שבגילי היחסית בוגר (29) אני עדיין סטודנט, משפיעה לא מעט על קשרים אפשריים עם נשים (אני רווק כרגע). נשים בטווח הגילאים שלי מחפשות מישהו שהוא כבר מבוסס בחיים, ועובדת היותי סטודנט לא תורמת לאטרקטיביות שלי. אני חושש שאם אני אמשיך במסלול האקדמי אני אמצא את עצמי בודד עוד זמן רב. אבל למרות הכל אני מוצא את עצמי נמשך יותר ויותר למקצוע ההיסטוריה (בהתחלה קשה להגיד שהשתגעתי על המקצוע הזה) ואני די נהנה היום לכתוב עבודות למשל. (למרות שיש עדיין סבל מסויים בתהליך הלמידה/כתיבה. נראה לי שיש לי הפרעת ריכוז כלשהי) בכל אופן, אם הספקתם לעמוד בכל קריאת המגילה הזו, אשמח לשמוע את תגובתכם.

 

[helene]

ניסיון לעזור

יש כאן מספר דברים שצריך לשקול. קודם כל האם אתה בכלל מעוניין לעסוק במחקר? או שהמחקר הוא ברירת מחדל בגלל היות ההיסטוריה מקצוע לא פרקטי בעולם מחוץ לאקדמיה? אני חושבת שכדי להיות חוקר צריך משהו יותר ממשיכה לתחום ועידוד מהמרצים. צריך אהבה אמיתית למקצוע ( אני לא מתכוונת להיסטוריה אלא לעניין המחקר). ההכשרה של חוקר במדעי הרוח היא גיהינום גם למי שמאוד אוהב את המחקר ( אין מלגות, אין תמיד כלים מתאימים, קשה לעבוד ולכתוב מחקר ראוי לשמו במקביל וכו'.. וכמובן שהתקנים הם מועטים ותלויים הרבה בפוליטיקה פנימית ולא רק בכישרון) אתה צריך לשאול את עצמך אם אתה אוהב את העניין מספיק כדי ללכת על זה, גם במקרה שבגיל 36 (?) תמצא את עצמך עם תואר ד"ר, אך ללא תקן בתחום. לא סיפרת מה מצבך כיום, והאם יש לך מקצוע אחר ביד ( מתקופת הצבא,או ניסיון משמעותי לפני תחילת התואר). כי מקצוע ביד בהחלט יכול להקל עליך במידה ולא תמצא את מקומך באקדמיה (בארץ או בחו"ל). לגבי עניין הגיל. זה יכול בהחלט להוות חסרון. לוקח בדרך כלל כמה שנים מסיום הדוקטורט עד קבלת משרה עם תקן ( בדרך צריך לעשות פוסט ולפרסם כמה דברים). ויש סיכוי שיעדיפו דווקא חוקר צעיר יותר. כמובן שכל זה נאמר על סמך ניסיון אישי בלבד( וגם הוא לא מי יודע מה רב. סה"כ מאסטרנטית במדעי הרוח). אני חלילה לא מייעצת לך לוותר על העניין אם זה משהו שאתה מאוד אוהב. אם אתה מחליט ללכת על זה. תבדוק אם יש לך אפשרות לעשות מסלול ישיר לדוקטורט. זה יקצר לך את התואר בשנה לפחות. בהצלחה!

 

[22ק ו ס ם]

קודם כל הייתי מוריד את עניין בנות הזוג

כלומר, אני יכול לראות איך זה יכול להשפיע לרעה על יצירת קשרים עם נשים, אבל מצד שני אתה לא צריך למצוא נשים אלא אישה אחת בלבד ויש מספיק שיעריכו אותך איך שאתה. אני ממליץ לך לפרסם את ההודעה גם בפורום לומדים בחו"ל. נמצאת שם דפנה שעושה דוקטורט בהיסטוריה והיא תוכל לתת לך תשובה יותר מוסמכת בקשר למה אפשר לעשות עם תואר בהיסטוריה. זה נכון שאף אחד לא מבטיח לך שום דבר באקדמיה, אבל אם אתה באמת מאמין בעצמך אין שום סיבה שלא תמצא עבודה כלשהיא. לא צריך גישה תבוסתנית עוד לפני שהתחלת. גם אם לא תמצא עבודה באקדמיה, יש אפילו עם תואר דוקטורט בהיסטוריה עבודות מחוץ לאקדמיה. יש הרבה מקומות שתואר דוקטורט פותח דלתות, למשל מכוני מחקר שונים, כך שלא נראה לי שתהיה מחוסר עבודה. הכי חשוב, אם אתה באמת אוהב את ז אז יש לך כבר יתרון גדול מאוד ביחס להרבה אנשים אחרים שמחפשים קריירה בתחום מסוים ולא הייתי מוותר על זה כל כך בקלות.

 

[I Was Hoping]

בת 28, רווקה, מסטרנטית להיסטוריה, מאושרת../images/Emo13.gif

אני אנסה לענות לך. 1. אתה צודק. אין עם זה ויכוח. ובכל זאת, אותי חינכו כי אין דבר העומד בפני הרצון, ואם תיתן את ההכי טוב שבך - אין סיבה שלא תצליח ותגיע לאן שאתה רוצה. בשבילי זה המוטו. 2. אין שום סיבה שלא לעבוד ולהתחיל להתבסס בשלב כזה. אני עובדת במשרה מלאה בכל יום, וכותבת תזה. זה לא סותר. אני ממש לא מגדירה את עצמי כסטודנטית. עזרתי? שיהיה בהצלחה

 

[NorthernStar]

דוקטורט הוא מחויבות לטווח ארוך

וכן, זוהי מחויבות שמן הסתם באה על חשבון קשר זוגי מחייב. עליך לחשוב היטב מהו סולם העדיפויות שלך - האם אתה מוכן להשקיע את כל מרצך במחקר אקדמי, בשלב הראשון עד קבלת הדוקטורט, מה שיכול לקחת גם עוד שבע שנים, תקופת זמן שבמהלכה תבלה שעות רבות מאוד בקריאה וכתיבה אינטנסיביות, חודשים במחקר בארכיונים או ב"שטח" בכל מיני פינות של העולם, עמידה בדדליינים נוקשים ורדיפה אחרי קרנות כספיים. וכן, זה לייף סטייל שבוחרים בו, והוא בהכרח יבוא על חשבון אספקטים אחרים בחיים, כמו למשל זוגיות. זה לא אומר שתהיה "בודד". בדרך כלל, לפחות בשנתיים הראשונות לדוקטורט תמצא עצמך מוקף בpeers. אני זוכרת שבאוני' בארץ לא היה sense of community מי יודע מה, אבל כאן (as in North America) יש גם יש, כמובן ברמות שונות, תלוי במחלקה ובתנאים. זה גם לא אומר שתהיה "לבד". מאוד ייתכן שתכיר סטודנטית אחרת ותוכל לנהל איתה מערכת יחסים, תוך הכרה הדדית בעדיפות של המחקר והקריירה של שניכם, שתמיד יהיו תובענים וידרשו קרבנות. לגבי הבחירה בדיסציפלינה - זה סוג אחר של שיקול. גם אני היסטוריונית, וגם אני הייתי צריכה לשבת עם עצמי ולנמק לעצמי בכנות מדוע בחרתי דווקא בדיסציפלינה הזאת, מדוע בתחום המחקר שלי ומה אני מצפה שיקרה. אחרי הsoul searching הזה, אם תנהל אותו באופן הכן ביותר, תגיע למסקנה האם אתה מוכן ורוצה להיכנס למחקר. כמו כל מחויבות עצומה אחרת בחיים, חשוב שתקבל אותה עליך רק כשאתה מוכן וכשאתה רוצה אותה מהסיבות הנכונות (ולא כי איזה מרצה החמיא לך על רפראט שכתבת או כי אתה "די נהנה" לכתוב עבודות). אולי אני נשמעת קצת קשוחה, אבל אני באמת מאמינה במה שאני אומרת, שהם תוצאה של הניסיון האישי שלי, וגם כי אני יודעת מחיי היום יום שלי כרגע (ובעתיד הנראה לעין) עד כמה לפעמים המחויבות הזאת קשה ומעיקה, ואני ממשיכה רק כי אני באמת רוצה, רק כי עברתי את התהליך הלא-קל שתיארתי לעיל.

 

[רולו תומאסי]

תודה רבה לכולם

בהחלט הארתם את עיניי בהצלחה לכולכם בדרככם

 

[נועה לביא]

"באה על חשבון קשר זוגי מחייב"?!

לא נראה לי שאת בכלל יודעת מה פירוש המונח. תסלחי לי.

 

[aya_bsf]

זוגיות

היי... לא הבנתי איך מתחבר העניין של הזוגיות לרצונות שלך לגבי האקדמיה...כי מבחינתי זה כמו כל דבר בחיים.. אבל אני יכולה להעיד...שדי התרגלתי שאנשים לא מאמינים לי שאני בדוקטורט....ואיך הספקת ובלה בלה.. אבל אני כן יודעת שגברים מאויימים מזה שחבל על הזמן..) ולכן אולי עדיף לי בדייטים להגיד שאני בונה ציפורנים... שבוע קסום

 

[Unicorn98]

מדהים אותי תמיד שגברים מאוימים מכאלה

דברים, אני הכרתי את אשתי כשהיתה במהלך הדוקטורט שלה, וזה רק העצים את הסקס-אפיל שלה בעיניי

.

 

[פלפל אנגלי]

אני מכירה מישהי שנזרקה ע"י בחור

שטען ש"את דוקטורית, וכל החברים שלך דוקטורים, ואין סיכוי שמישהו מהם יעריך אותי כי לי יש רק תואר ראשון". על פניו היה מדובר בבחור אינטיליגנטי למדי ובעל הישגים מרשימים בתחום שאינו אקדמי. בפועל, היה מדובר בניאנדרטל מהז'אנר הנחות ביותר. לשמחתה ומזלה, כשבועיים לאחר שההוא הרס לה את הבטחון העצמי (כן, לגמרי. גם ניאנדרטלים מסוגלים לזה...), היא פגשה את בעלה לעתיד, אבי ילדה

כך שבסופו של יום מהעז יצא מתוק.

 

[נועה לביא]

לא ניאנדרתל

סתם בחור עם בעיות בהערכה העצמית או דווקא עם ראיה מציאותית משהו

 

[tulkin]

../images/Emo45.gif

אכן... נשים אינטלקטואליות עושות לי את זה (אבל מאוחר מדי... האינטלקט שלי כבר תפוס פלוס ילדה)

 

[נועה לביא]

מה זה מאויימים ../images/Emo178.gif

כ"כ מאויימים שרק מלפרט להם את אשר אני עושה בחיים אני נשאלת האם אפשר להתחתן איתי (טוב שלא "תעשי לי ילד"

). אנשים, גברים (זה שפתח את השרשור) ונשים (את) שמדברים ככה עושים לי עצוב בלב. חבל עליכם, חבל שבמקום לבדוק בעצמכם אתם זורקים את הבעיות שלכם על הסביבה בלי קשר למציאות.

 

[gilgalad]

אני מכירה

מספיק בחורות שסבלו מזה. אחת שההורים שלה לא רצו לעזור לה בלימודי התואר השני כי ככה היא לא תתחתן לעולם. אחת שאבא שלה התקשר אליה באמצע המאסטר להגיד לה שתעזוב כי ככה היא לא תמצא בעל ועוד סיפורים. שתיהן המשיכו ושתיהן נשואות היום, אגב, אבל הבעיה קיימת. מאידך, אני מכירה לא מעט זוגות שהכירו והתחתנו במהלך הלימודים.

 

[נועה לביא]

לא הצבעת על בעיה שקיימת

לפחות לא זו המתוארת. מקסימום, בעיה של אבות שחושבים שהבנות שלהם לא ימצאו חתן...

 

[gilgalad]

אבל תחשבי כמה

כן פועלות לפי זה, ואני בטוחה שאלה לא מספרים קטנים. תחשבי שמדובר פה על אנשים במאה ה-21, במדינה מערבית לגמרי, לא במדינה נידחת. זה קיים.

 

[נועה לביא]

מה, אבות שחושבים ככה?

אולי זה קיים (לא שאני נתקלתי), אבל זה לא מה שתואר כאן.

 

[aya_bsf]

התנשאות

היי .. אני אמנם לא מכירה אותך אבל התגובה שלך מאוד מתנשאת. את אינך מכירה אותי..או את שאר האנשים שהגיבו פה וישר קובעת..שהרגשות שלנו לא קשורים לסוגייה הזו אלא ל"בעיות שלכם על הסביבה"...) אני למדתי בחיי הקצרים לא להתיימר לומר דברים כאלו.....חבל שגם את לא עושה זאת.. לא נעים לקבל תגובות כמו שלך כאן וזו לא פעם ראשונה שאני שמה לב לתגובה כזו קיצונית.... חשבי על התגובות השיפוטיות שלך שלא מתבססות על שום תימוכין... זוהי מהות המחקר שאני גדלתי עליה.. בהצלחה לך, מהיום אתייחס לפורום הזה רק כאל פורום מתודולוגי נטו...בלי שום הגיג אישי..

 

[נועה לביא]

איכשהו, היה צפוי שתתגונני

חבל.

 

[mummy]

אפשרות שניה היא פשוט להתעלם מהמגיבה הספציפית

הזו. רוב הכותבים כאן, או לפחות בקומונה שהיתה לפני שהפכה לפורום, לא מגיבים בצורה הזו. אם כי אני מאד מבינה גם את הרצון להמנע מראש מלהגרר לדיונים מהסוג הזה - מה שיוביל בסופו של דבר לעיצוב אופי מאד מסוים של הפורום הזה. יכול להיות שזה דווקא יתרון, לנוכח עולם התוכן הספציפי שנוגעים בו כאן, אבל אין ספק שזה נותן תחושה מאד לא נעימה.