שמעתי שקראו לי, אז באתי... ../images/Emo13.gif
אז ככה: קודם כל, אני מסכימה עם helene שדוקטורט זה משהו שצריך לעשות בגלל שבאמת רוצים אותו, כלומר בגלל שבאמת אוהבים את התחום ואוהבים לעסוק במחקר. כך שאני בהחלט חושבת שאתה צריך לחשוב מה מושך אותך לתחום של היסטוריה ומה גורם לך לרצות לעסוק בו לטווח ארוך. כשנרשמתי ללימודים לארה"ב קיבלתי חוברת תרגילים שעוזרת לכתוב את החיבור להרשמה. היתה שם הצעה: לכתוב על פיסת נייר את כל הסיבות שבגללן אתה רוצה ללמוד לתואר גבוה בתחום מסויים, ואחר כך לכתוב ליד כל סיבה משהו שאתה יכול לעשות מחוץ לאקדמיה שיכול לממש את אותן מטרות. הרעיון היה שאם אחרי התרגיל הזה אתה רואה שבעצם יש משהו אחר שאתה יכול לעשות מחוץ לאקדמיה שיתן לך את אותם הדברים, אולי האקדמיה היא לא הפתרון בשבילך. אני מצאתי שזה מאוד עזר לי למקד את החשיבה שלי על הסיבה שאני רוצה ללמוד היסטוריה ולהבין שבאמת אין מסגרת אחרת בשבילי. לגבי העניין הפרקטי, זה נכון חלקית. אמנם נכון שכדי להגיע לעסוק במחקר אקדמי בהיסטוריה צריך ללמוד שנים ולעשות תואר דוקטור ובסוף התואר אף אחד לא מבטיח לך עבודה אקדמית. מאידך, קודם כל אפשר לעבוד כמורה להיסטוריה. ולמי שזה לא קוסם לו, תואר בהיסטוריה מעניק כישורי שפה, כישורי כתיבה וכו', שיכולים לעזור לעבור לתחום עיסוק אחר. כך שלמרות שאף אחד לא יכול להבטיח לך שבסוף תהיה היסטוריון, סביר להניח שלא תמצא עצמך מחוסר עבודה לאורך שארית חייך, וגם לא עובד כמלצר. לגבי סוגיית הזוגיות, אני חושבת שאתה דואג לשווא. אני מכירה הרבה אנשים שהכירו תוך כדי לימודים, והרבה אנשים שחושבים שהעובדה שמישהו לומד לתואר גבוה היא דווקא מוקד משיכה. אני לא חושבת שזו בהכרח בעיה. לגבי האפשרות לקיים זוגיות בזמן דוקטורט, זה לחלוטין non-issue מבחינתי: אני נשואה מזה חמש שנים. כמו הכוכב הצפוני גם אני בשנות הקורסים, וגם אני צריכה לקרוא מאות עמודים בשבוע, לכתוב עבודות, ללמד סטודנטים, ללמוד ל-prelims שלי ועוד. יחד עם זאת, אני ממש לא מתקשה למצוא זמן לטפח את הזוגיות שלי, ובן הזוג שלי ממש לא מרגיש עזוב. מה הפתרון? חלוקת העבודה: אני יודעת שאני יחסית יעילה בבוקר ובצהריים, ומאוד לא יעילה אחר הצהריים ובערב, אלא שלפעמים מאוחר בערב יש לי second wind ואני יכולה לחזור לעבוד. אז מה שקורה בפועל הוא שאני מקפידה לעבוד בצורה די רצינית לאורך היום ולעשות כמה שיותר עבודה. כשאני מגיעה הביתה אחר הצהריים אני לוקחת שעה-שעתיים לעצמי או להפגש עם חברות או דברים כאלה, ואז חנן מגיע הביתה ואנחנו מבלים את הערב ביחד. גם את סופי השבוע, אגב, אנחנו מבלים כמעט רק בבילוי זוגי וללא צורך שאני אעבוד. בתקופות לחוצות במיוחד אני עובדת גם מאוחר בערב, או בסופי שבוע, אבל עד כה (כמעט שנתיים לתוך התכנית, כולל הסמסטר הזה שידוע אצלנו כעמוס ביותר בתכנית) כמעט בכל יום אני מבלה את כל הערב (מבערך שבע בערב ועד שהולכים לישון) עם חנן, ואת רוב הסופ"ש גם כן עם חנן. זה רק עניין של תכנון זמן נכון. אגב, דיברתי בנושא עם חבריי לתכנית שנמצאים בזוגיות מחייבת ארוכת טווח (כולל אנשים עם ילדים ואנשים עם בני זוג שאיתם הם חיים שנים רבות - בין אם הם נשואים ובין אם לא), ועם חברים שאין להם זוגיות כזו, ועושה רושם שיש ממש חלוקה ברורה של אופן העבודה בין מי שיש לו בן/בת זוג ומי שאין לו. אלה שנמצאים בזוגיות מחייבת פשוט עובדים בצורה יותר מרוכזת לאורך זמן יותר קצר לעומת אלה שאין להם זוגיות כזו ונוטים יותר למרוח את הזמן ויותר לעבוד בערב/סופ"ש/אמצע הלילה וכו'. הדבר היחיד שאני מסכימה לגבי עם הכוכב הצפוני היא סוגיית הארכיונים - אכן הנסיעה לארכיונים היא סוגיה בעייתית לאנשים במערכת זוגית שהיא די ייחודית לחקר ההיסטוריה ולא קיימת כל כך בתחומים אחרים. אבל גם לבעיה הזו ישנם פתרונות, והם לאו דווקא כוללים את עקירת בן/בת הזוג מהמסגרת שלהם. כך למשל אני מכירה כמה אנשים (ואני מתכננת משהו דומה) שעשו את המחקר הארכיוני שלהם בסדרה של נסיעות קצרות ומרוכזות (שוב, מתייצבים בארכיון ברגע שהוא נפתח בבוקר ועובדים בו ברצף עד שהוא נסגר בערב, עושים צילומים דיגיטליים של מסמכים במקום לתעתק אותם במקום ועוד ועוד). אמנם קצת יותר קשה למצוא מימון לפתרון כזה מאשר לנסיעה של שנה ברצף, אבל לא בלתי אפשרי. אז בקיצור, אם לחזור להודעה המקורית, אני חושבת ששיקול הזוגיות לא צריך להיות שיקול כלל. השיקול העיקרי הוא האם אתה אמת אוהב את העיסוק בהיסטוריה ובעיקר את המחקר (רצוי גם את המחשבה של ללמד היסטוריה כי זה גם חלק מהענין), והאם אתה אוהב את זה מספיק כדי לקחת סיכון שבסוף אחרי כמה וכמה שנים של עבודה אולי לא תעבוד כהיסטוריון אלא במשהו אחר.
