היי צילה
כנראה שזה אינדיוידואלי...
אם טוב לך ככה - אז מעולה
כל אחד ומה שטוב לו
ההורים שלך מממנים הכל?
באיזה טיפול את נמצאת? כמה פעמים בשבוע?
כל הכבוד לך על השירות הצבאי
, אני שרדתי שנתיים של שירות לאומי בקושי רב, בצבא לא הייתי מחזיקה אפילו שבוע...
גם אני לא אדם שרץ לספר על הבעיות שלו, אבל בגלל שההורים שלי ואני מוגבלים בכסף - אין לי ברירה ואני נאלצת להשתמש בטיפולים חינמיים ציבוריים או מסובסדים...
אני מסתירה ממש מרוב האנשים שאני פוגשת בחיי... אני רוצה להיות פתוחה יותר וכן לשתף, זה דבר שאני עובדת עליו והתקדמתי איתו, אמנם אני לא חושבת שצריך להחשף בפני כל אחד בפרט לאור הסטיגמות הקיימות, אבל בפני אנשים קרובים לדעתי רצוי שכן... אחרת אני אישית פשוט לא מסוגלת להיות איתם בקשר, מרגישה ריחוק וחסימה... קשה להסתיר דבר כזה משמעותי מאדם שקרוב אלייך... זה לוקח המון כוחות ומרחיק...
אשפוז יום נתן לי המון, ממש הציל אותי וכך גם סל שיקום והקצבה שעזרו לי לצאת מהבית של ההורים ולחיות חיים עצמאיים בסביבה בריאה יותר...
אשפוז לפעמים הכרחי במקרים מסוימים עבור אנשים מסוימים...
היה אמור להיות לי מפגש עם הפסיכיאטרית בשבוע שאחרי, אני לא הייתי מסוגלת לבקש ממנה להקדים... ובאמת היה צורך... כי הייתי אחרי שבוע של חולי במיטה בגלל מינון יתר של כדורים שלא סיפרתי עליו, לקחו אותי לרפואה דחופה ולא סיפרתי... התעלפתי ומה לא... ואז באתי לרופא משפחה ואמרתי לו שאני מרגישה ממש רע, שיש לי בחילות וסחרחורות וכו', הרופא הביא לי כדורים לבחילות ובלעתי את כולם ואז הגעתי למיון וגם שם לא סיפרתי... ואז לא הגעתי לפסיכיאטרית בכלל כי הייתי בבית חולים והיא לא ידעה למה...
היא לא הייתה זמינה ממש עבורי, היו חודשים שלמים שניסיתי להשיג אותה והיא לא ענתה...
היא הייתה פסיכיאטרית פרטית, אבל כנראה שהיא לא קיבלה את כל הכסף על כל הפגישות או לא מספיק... מישהו מימן את זה עבורי ולא ידעתי שהיא לא קיבלה את כל הכסף ושהיא הייתה צריכה לרדוף אחריו... רק מאוחר יותר גיליתי כשהיא סיפרה לי וכמובן הרגשתי חרא... היא סיפרה לי את זה לאחר ששלחתי לה פקס זעום על כך שהיא עונה לי... ואז היא התקשרה (כנראה שרק ככה יכלתי לגרום לה לענות לי...) ואמרה שהיא ממש נפגעה וסיפרה לי על העניין הכספי...
כמובן שהרגשתי מחורבן... כנראה זה נתן לה אישור לסנן אותי / לא ליידע אותי שהיא החליפה מספר / לא להתעניין בשלומי...
הייתי צריכה להודות לה על מעשה החסד ולהשתחוות לרגליה כנראה
איך ההפרעה מתבטאת אצלי?
עכשיו אני די מאוזנת אבל בעיקרון:
דיכאון, חרדות, ריקנות, פרנויות, קשיים בקשרים בין אישיים... כעסים רבים שנגמרים בהתפוצצות על אנשים... נטייה לריב... היו גם ניתוקים... שנאה עצמית, חוסר ביטחון, פסימיות...
נעה מקיצוניות אחת לאחרת בכל מיני סיטואציות.
הרס עצמי, פגיעה עצמית, סיכון עצמי, חרדת נטישה (הפסיכולוגית שלי אומרת את זה בערך בכל פגישה...
), בזבזנות...
ועוד...
