שלום לכולם

[יעקב מאיר]

שלום לכולם

בס"ד שלום לכולם ברכות לרגל הפורום החדש. ניכר שהפורום מנוהל מתוך יראת שמים, וניתן להתחמם בו מאורה של הקדושה. שיהי' לך mgb הצלחה רבה בהמשך ניהול הפורום. רציתי לשתף אתכם בנושא שחשבתי עליו בשבת האחרונה, ובעזרת השם מצאתי לו רמז בפרשת השבוע. בזמנינו רגילים אנו לראות אנשים רבים מסתובבים מדוכאים ושבורים, ללא שמחה וסיפוק, וזאת למרות שהם משתדלים לעבוד את השם, ולעשות את רצונו. הסיבה לכך היא משום ששפלות הנפש התפשטה לכל פינה, ואנו רואים מול עינינו את הכיעור הגדול שבנפשנו, מדותינו הרעות, התאוות שלנו, וכל מיני מעשים, דיבורים ומחשבות רעות. לכן, באופן טבעי, גם כשאנו כבר מקיימים איזו מצוה או לומדים קצת תורה, אנו לא מרגישים שיש ערך למצוה שקיימנו. איננו רואים איזה אור גדול כל מצוה שלנו עושה בכל העולמות, ואיזו השפעה גדולה זורמת לכיוון עולמנו בעקבות כל מצוה שיהודי עושה. זאת משום ששפלות הנפש שלנו מסתירה מאתנו את האור האלוקי הנפלא והעצום שנוצר מכל מצוה שאנו מקיימים. אכן, באמת יש לנו נשמות גדולות, שהרי נשמותינו אמורות בקרוב בעזרת השם לקבל את אורו של משיח צדקנו. אלא שתקופת עיקבתא דמשיחא, התקופה שטרום הגאולה השלמה, מחייבת שהנשמות שלנו ירדו לתוך גופים מגושמים במיוחד, ותהיה הסתרה על הפעילות הענפה והפוריה המתרחשת בנשמותינו בעולמות העליונים. שמעתי שתי סיבות לדבר זה: א. אנו חווים בנפשנו דברים מאד מגושמים ושפלים כדי שנתקן חטאים כבדים של דורות קודמים. ב. יש לנו גופים מגושמים במיוחד, כדי שהסטרא אחרא, שאינו רואה את פנימיות הנשמות, יחשוב שאנחנו באמת שפלים וקטנים, ולא יפריע לנו בעבודתנו הרוחנית. הפתרון לתסכול האופף אותנו הוא להחדיר בלבנו היטב את החשיבות של כל מצוה שאנו מקיימים. הצדיקים אומרים שדוקא היום שהחושך כל כך שולט, כל מצוה, כל דיבור של תורה ותפלה, וכל מחשבה רוחנית מאירים מאד בכל העולמות. זוהי בחינה הנקראת "כיתרון האור מן החושך" – ככל שחדר יותר חשוך, כך נר שנמצא בו מאיר יותר. ככל שאמונתנו בדבר זה תגבר, כך נהיה יותר שמחים ומאושרים, וכל החשכות, הירידות והשפלות שלנו יחשבו כאפס לעומת המצוות שאנו מקיימים, אפילו אם לפי הנראה לעין הן מועטות בכמותן ובאיכותן, שכן באמת גדולות ועצומות הן. בהמשך אכתוב אם ירצה השם רמז בפרשת השבוע לדברים אלו. בברכה יעקב מאיר

 

[mgb]

לר' יעקב מאיר הי"ו !

בס"ד ראשית ברוכים הבאים! נקווה לראותך מזכה אותנו החידו"ת שהם-פיקודי ה'- המשמחי לב ! תודה רבה על ד"ת שהוספת לנו, אכן דברים נכונים כתבת ומקבלים מהם חיזוק גדול! לאחר שקראתי נזכרתי במשל מרבנו החפץ חיים זי"ע שהי אומר כך: פעם לפני המלחמה היו האיכרים מוכרים את יבול החיטה לסוחרים. ואלה היו בררניים- לא כל סחורה היו לוקחים. כי היה שפע בכמות ובאיכות.. לא כל סחורה היו קונים רק זו שהיא משופרא דשופרא.. גם המחירים היו בהתאם, והאיכרים היו ממורמרים על עמל רב שלא תמיד משולם בעין יפה.. אבל.. אומר הסבא קדישא.. זמנים השתנו..מלחמות באות לעולם וכל "סדרי בראשית" השתנו.. אין הרבה סחורה.. הצבא מחרים את המעט שיש.. והסוחרים לוחצים: "היכן הסחורה"? או-אז.. הגיעה שעתם היפה של האיכרים- המחירים נוסקים מעלה מעלה .. לא בוררים אם הסחורה משובחת או לא.. העיקר.. חיטה.. מה זה משנה פגומ ..סוג ב' ג' ואפילו ד'.. כך, חוזר מרן הח"ח זצוק"ל ומסביר את הנמשל: פעם היו לנו צדיקים, גדולים וענקי רוח ..ראשונים כמלאכים..נביאים..תנאים..אמוראים..גאונים..ראשונים.. ובשמים? לא קיבלו כל "סחורה".. רק מצווה לשמה! רק בשיא הכוונה! רק בתכלית ההידור! אבל.. בעוה"ר..ממשיך הסבר זי"ע..איי.. איי..איי..מלחמת באה לעולם! מלחמת היצר, מלחמת הכפירה..הבערות..ירידת הדורות.. היום כל תפילה מקבלים בעין יפה בשמיים..כל לימוד אפילו שלא כל-כך לשמה.. והעיקר מסכם הח"ח זצוק"ל.. צריך ל"נצל" זאת.. לדעת שבשמיים שמחים עם כל דבר תורה הכי קטן שיש! כל תפילה אפילו עם כוונות לא "משהו משהו"..כל מצווה אפילו אם היתה איזו "פניה" קלה.. וזה צריך לעודד אותנו!! כי "הסוחר" הגדול-אבינו שבשמיים קונה הכל ומשלם ביד רחבה..ולא בודק כל כך את "הסחורה".. ה' יזכנו לראות בישועתו מהרה!

 

[יעקב מאיר]

המשך

בס"ד תודה רבה לך mgb על התגובה החמה ועל הוספת דברי אלקים חיים מהסבא קדישא ה"חפץ חיים" זצ"ל. בהמשך לדברי הקודמים, ברצוני להביא כעת את הרמז שיש לכך בפרשת השבוע הקודמת, פרשת תולדות: כולם תמהים, כיצד יעקב אבינו, האיש התם, איש האמת, לבש את בגדי עשיו אחיו, וכביכול גנב את דעתו של אביו והציג את עצמו לפניו כעשיו? וכיצד ניתן להבין שרבקה אמנו הצדקת אמרה ליעקב בנה לעשות מעשה שכזה? אכן, בדרך הרמז הדברים יוכלו בעזרת השם להתיישב על לבנו. ניתן לומר שיצחק, האבא, מרמז על הקב"ה – אבינו שבשמים. יעקב בנו מרמז על נשמות עם ישראל – הבנים של הקב"ה. עשיו – מרמז על הגופים הגשמיים. לפי זה נאמר כך: יעקב – נשמת יהודי, לבשה את בגדי עשיו – התלבשה בגוף מגושם, וכך באה לפני יצחק – הקב"ה, והגישה לו את המנחה – מצוה. אז מה קורה? יצחק קיבל באהבה את המנחה שהוגשה לפניו, ובזכות זה בירך את יעקב בשפע רב של ברכה והצלחה. כך גם קורה אצלינו, למרות שיש לנו גופים שפלים מאד, בכל זאת הקב"ה מקבל באהבה רבה כל מצוה שאנו עושים ומברך אותנו בשפע רב עבור כך. את ההנהגה הזו חידשה רבקה אמנו בזה שציותה על יעקב ללבוש את בגדי עשיו, ולבוא לפני יצחק עם שני גדיי העזים. יש עוד מה להאריך בזה, אבל נראה שכעת די בזה. כל טוב

 

[mgb]

יישר כוחך!! ממש נהניתי..

בס"ד בכלל, אני אוהב את הפן הזה בפסוקי התורה. כי מעבר לפשטות לשון הפסוקים נחשפים עומקים טמירים שבאמת, כפי שציינת, על פי העומק, רואים אחרת את כל המהלך. ואולי יש בנ"ט להוסיף את לשון התרגום ואם קוראים את הפסוקים לפי כוונת התרגום הרי שלא רק שאין צריך "ללמד זכות" על יעקב אבינו . אלא רואים את רשעותו של עשו ואיך ששינה טעמו.. ראשית עצם המכירה- היתה או לא היתה?? היתה !! לא וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. תרגום: וַאֲמַר, יַעֲקוֹב: זַבֵּין כְּיוֹם דִּלְהֵין יָת בְּכֵירוּתָךְ, לִי. כה,לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, *הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. תרגום: וַאֲמַר עֵשָׂו, הָא אֲנָא אָזֵיל לִמְמָת; וּלְמָא דְּנָן לִי, בְּכֵירוּתָא. כה,לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. תרגום: וַאֲמַר יַעֲקוֹב, קַיֵּים לִי כְּיוֹם דִּלְהֵין, וְקַיֵּים, לֵיהּ; וְזַבֵּין יָת בְּכֵירוּתֵיהּ, לְיַעֲקוֹב. ואולי לאחר שעשו אכל התחרט?? כה,לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, **וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה. תרגום: וְיַעֲקוֹב יְהַב לְעֵשָׂו, לְחֵים וְתַבְשִׁיל דִּטְלוֹפְחִין, וַאֲכַל וּשְׁתִי, וְקָם וַאֲזַל; וְשָׁט עֵשָׂו, יָת בְּכֵירוּתָא. יעקוב מרצונו הלך לקבל את הבכורה? לא! בציויי אמו!! כז,ח וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי--לַאֲשֶׁר אֲנִי, מְצַוָּה אֹתָךְ. תרגום: וּכְעַן בְּרִי, קַבֵּיל מִנִּי--לְמָא דַּאֲנָא, מְפַקְּדָא יָתָךְ. ואולי יעקב שמח ולא היה איכפת לו מה"שקר"? ממש לא! כז,יב אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה. תרגום: מָאִם יְמוּשִׁנַּנִי אַבָּא, וְאֵיהֵי בְּעֵינוֹהִי כְּמִתְלָעַב; וְאַיְתִי עָלַי לְוָטִין, וְלָא בִּרְכָן. יעקב חושש שלא כדאי כי אולי בכלל יקבל קללה ולא ברכה, על כך אומרת לו אמו שברוח הקודש נאמר לה כך לנהוג!! כז,יג וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי, וְלֵךְ קַח-לִי. תרגום: וַאֲמַרַת לֵיהּ אִמֵּיהּ, עֲלַי אִתְאֲמַר בִּנְבוּאָה דְּלָא יֵיתוֹן לְוָטַיָּא עֲלָךְ בְּרִי; בְּרַם קַבֵּיל מִנִּי, וְאִיזֵיל סַב לִי. זהו רק חלק קטן מהפירוש.. אבל יש בו בכדי לשפוך אור על מה שבאמת היה.. בברכה ותזכו למצוות!! ------------------------------------------------- שתי הערות קצרות: * ידוע מה שאומרים המפרשים שעשו חשש שהיות שמחשבותיו טמאות ובהיותו בכור צריך הוא להקריב קרבנות, ולכן ידע מעצמו שהוא בקלות מתחיב הנפשו. עוד אומרים המפרשים שעשו התכוון שהוא בסכנת חיים כל יום בשדה וממילא אם ימות קודם, יצחק יעביר את הירושה ליעקב. ** ראיתי שמפרשים למה נאמר שעשו קם והלך..היות שהדין שמי שטריפה יש חשש לצוואתו. לכן עשו קם והלך ובזה הראה שהוא בריא ומתנתו- מתנה.