שלום לכולם.
שמי אלעד הן, אני בן 21 (עוד שבועיים) ויש לי סוכרת סוג 1 זה שנתיים (בדיוק). הרגשתי היא, שחליתי בסוכרת כאדם מבוגר, וכך גם התמודדתי עם המחלה- בלקיחת אחריות מלאה ובלעדית על הטיפול בה. אני סקרן לשמוע מאנשים שחלו בה בגילים מוקדמים יותר: איך התמודדתם עם התחלת המחלה? באיזה שלב התחלתם להיות אחראיים לטיפול שלכם (מתי התחלתם, אם בכלל, להחליט בעצמכם על הדיאטה שלכם, על מינוני האינסולין שלכם, על זמני הארוחות שלכם וכו´)? איך התמודדתם (או איך אתם עדיין מתמודדים, למי שעוד שם) עם דעת החברה בגיל ההתבגרות: התביישתם במחלה? ניסיתם להסתיר? האם אתם מרגישים שחיקה מהטיפול היום יומי? אשמח לשמוע ממכם, אלעד
שמי אלעד הן, אני בן 21 (עוד שבועיים) ויש לי סוכרת סוג 1 זה שנתיים (בדיוק). הרגשתי היא, שחליתי בסוכרת כאדם מבוגר, וכך גם התמודדתי עם המחלה- בלקיחת אחריות מלאה ובלעדית על הטיפול בה. אני סקרן לשמוע מאנשים שחלו בה בגילים מוקדמים יותר: איך התמודדתם עם התחלת המחלה? באיזה שלב התחלתם להיות אחראיים לטיפול שלכם (מתי התחלתם, אם בכלל, להחליט בעצמכם על הדיאטה שלכם, על מינוני האינסולין שלכם, על זמני הארוחות שלכם וכו´)? איך התמודדתם (או איך אתם עדיין מתמודדים, למי שעוד שם) עם דעת החברה בגיל ההתבגרות: התביישתם במחלה? ניסיתם להסתיר? האם אתם מרגישים שחיקה מהטיפול היום יומי? אשמח לשמוע ממכם, אלעד