שלום לכולם

[FE13]

שלום לכולם

עברתי פה במקרה ורציתי לחזק את ידי האנשים בפורום- לדעתי אתם ממש גיבורים!!! לקבל החלטהשל גרושים בחברה כ"כ סגורה זה ממש לא פשוט- ואני, מעריכה נורא אומנם אני לא גרושה (ב"ה) אבל לפני חצי שנה עברנו בעלי ואני משבר מאוד רציני שבו רק חשבתי על הבושה של להיות גרושה בציבור דתי... לשימחתח יצאנו מזה והדברים השתפרו אבל שמחתי לראות שיש כאן מקום שלי (בזמנו) היה מאוד חסר... בהצלחה לכולם....

 

[ענת אדרת]

כבת להורים גרושים דתיים

אני יכולה להגיד לך שזה הדבר הכי טוב שההורים שלי עשו בשבילי. כמובן שאצלי זה היה מקרה קיצוני שהצריך גירושים, וכילדה בת 4, שלמתי גם אני מחיר לא קטן, ובכל זאת, אם אי אפשר לגשר, מוטב כך. אני חושבת שהרבה יותר גרוע לחיות באווירה עכורה. אצלי בין ההורים לא היו מריבות, אבל היה שקט, שקט נורא, גם אני למדתי ש"לא מדברים" והייתי חולה מזה. למרות שזה קשה עם מה שהחברה אומרת (כשרציתי להתחתן, אמרו לבחורים שהכירו לי שהוריי גרושים, כאילו שזה פגם, ואני צריכה להוכיח את עצמי), השבתות והחגים היו מאד קשים, ועם הכל, לאור המצב שהיה בבית - מוטב כך!. וכן, גם אני כמוך כדי לחזק, וכדי להראות כאן בפורום את הצד של הילדים שסובלים, אבל לפעמים הסבל הגדול ביותר הוא כשההורים נשארים יחד בשבילם.......

 

[FE13]

מסכימה איתך

ההורים של בעלי לא מפסיקים לריב כבר שנים... אני נכנסתי לתוך המציאות הזאת ככלה ואני יודעת שלילדיהם היה עדיף אם הם היו מתגרשים! אבל בחברה בה הם חיים- הם לא יכולים לעשות זאת הם מתמכרים לעבודה וזה פוגע בילדים שלהם מאוד- גם בבניית זוגיות תקינה... מצדשני אם היו מתגרשים לא היו שידוכים לילדים... תאמת (ואני לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה) אני מוטרדת מהעניין שכאשר יהיו לי ילדים הם יחשפו למריבות אצל סבא וסבתא)

 

[ענת אדרת]

זה בדיוק העניין

כי אנחנו כילדים סופגים לא רק את אוצר המילים, אלא גם את טון הדיבור (דיברתי על כך במסגרת "יום שפת האם הבינלאומי" בפורום "ילדים להורים פרודים" בו אני פעילה). אני חושבת שכהורים (תודה לאל אני נשואה ואימא לילדה בת 11) תפקידנו ללמד את הילדים מה כן ללמוד ומה לא ללמוד, מה מעשיר ומחזק אותנו, ומה צורם לנו ודורש שיפור, אין שום טעם להעתיק דפוסי דיבור לא נעימים של סבא וסבתא, אדם צריך להיות במצב של בדיקה עצמית, להשתפר ולהתחזק, למען עצמו ולמען משפחתו, זו דעתי, מה דעתך?

 

[FE13]

מסכימה, אבל

זה עדיין בעיה רצינית, בגיל קטן ילד סופג כל מה שהוא שומע ובגיל מאוחר גם אם יחנכו אותו לטוב זה משפיע בתת- מודע. לדוגמא, בעלי, שמכל ריב קטן הוא נלחץ שנהפוך להיות כמו הוריו ושכל הזמן נריב בלי האומץ להפרד, או לחלופין ילדים שחיים במציאות כזו והופכים להיות צעקניים ובלי סובלנות.. זה נכון שאני כאמא יחנך את ילדי לסבלנות, הקשבה ושיפור מתמיד... אבל מה עם מה שמסביב? גם זה משפיע ועל זה (לצערי) אין לנו שליטה.

 

[שבלולית U4]

החלטה קשה

אבל כמו שענת אמרה, עשיתי את זה כי הילדים גם סבלו. אולי היום הם לא מבינים את זה כי הם מאוד קשורים לאבא שלהם אבל כשיוצא שיחות נפש הם מודים שלא היה להם קל עם המריבות והצעקות. אני שמחה שהסתדר לך. את מוזמנת תמיד לשוחח ולשתף