שלום לכולן, סתם מסקרן, לחמות ולכלות

שלום לכולן, סתם מסקרן, לחמות ולכלות

ולמי שמתחשק לקרא סתם מחשבה - זה רק כדי לדעת לאן לכוון את המחשבות שלי ולנסות להבין אם יש מה. אמנם אני עסוקה לרוב אבל בן זה בן גם אם נשוי:
הוא גר מרחק הליכה ונשוי מספר שנים, באמצע השבוע עובד קשה מאוד (גם אני) ופעם בשבוע מגיע לארוחה משפחתית עם אישתו והילדה. אוכלים, שותים, אומרים תודה והולכים. לא יכולה להתקשר אליו לעבודה כי עסוק מאוד אז לא מתקשרת גם לא כותבת כי יצריך אותו להגיב. בערב? מנסה לעשות זאת מידי פעם אבל הוא עם אישתו ואם עונה הוא אז תמיד: "מרדימים את הילדה, בשירותים, במקלחת, הולך לישון, יוצאים, באים, יש אורחים". פעם, דיבר איתי מהחדר או מהיכן שהוא בבית ושמעתי את אישתו קוראת לו לסיים את השיחה. אני סוגרת פן יסתכסך אבל רע לי עם זה. אני לא מדברת וזורמת כאילו הכל טוב אבל בתוכי המחשבות: לעזאזל, אוקיי אתם נשואים ויש תא משפחתי חדש וההורים בעדיפות שניה כעת והכל נכון אבל האם אין להם מקום בכלל? צריך לשכוח מהם? האם הם רק למתנות וארוחות? והם מקבלים את הדבר השני בכבוד רב! נשברת לעיתים ואני מנסה, כותבת לו הודעות קצרות "למי יש כוח לכתוב יותר משורה או שתיים , לדעת מה נשמע או לספר משהו שקרה במשפחה (טוב) וחושבת שצריך לשתף..". אין עם מי לדבר ותמיד מגומגם גם כשסוף דגה את השיחה.
ברצוני לציין משהו שנראה לי לפחות מוזר, מיום נשואיו שלוש שנים, בחיים לא הגיע אלי לבד (לא חייב לבד אבל אם האישה עסוקה או לא רוצה-למה לא????) ובכלל, כאמור רק פעם בערב שבת. אוכלים, שותים קפה אומרים תודה והולכים. לפעמים כשנכנס לאחד החדרים לשים ראש, היא מיד אומרת שבא לה ללכת הביתה. כשאחיו קורא לו לחדר להראות לו חומר לימודי ושומעת קולות צחוק רמים כמו פעם, היא קוראת לו כאילו משהו מלחיץ אותה שאינו בטווח ראייתה או שליטתה. שותקת וזורמת אבל זו הצגה כי לא מקובל עליי. לפעמים מבליגה ומתעסקת עם חיי אבל אימא זו אימא ופתאום עולה מחשבה של: כאילו מה, התחתנת ברחת? אין יותר הורים עם כל הכבוד למשפחה החדשה שיש לך?
אולי זה הוא אולי זה היא ואולי אני. המצב לא נחמד לי ואמנם לא סוף העולם לרוב לא קריטי גם ויש לי חיים אבל לרגע יש את הגעגוע, האהבה, הדאגה, המחשבה שאת עדין אימא והוא הבן שלך גם אם נשוי. קצת...לא הרבה.
סתם שיתפתי ומעניין לשמוע. לא לעוות את ההודעה בבקשה. מציינת עובדות בלי להרחיב על מה שמסביב. אעיר רק שבסך הכל היחסים טובים ואני ביחסים טובים עם אישתו. היא יודעת שאני עושה מאמצים לגרום לה להרגיש כמו הבת שלי (לא אפרט אבל היא יודעת את זה ונוח לה שזה חד צדדי אך לי התחיל להפריע ) אבל למען הנכדה והבן והאהבה שלהם הולכת על ביצים ולא מעזה להתלונן על הקרירות הזו שמקשה עליי...
תודה למגיבים.
 
אני מאוד מבינה את הצער שלך

מן ההודעה הזאת וגם מן ההודעה הקודמת, אני מבינה שבנך התחתן עם אשה קצת... שתלטנית... ולא ממש קלה נוחה או זורמת ואולי גם חסרת ביטחון... וזה אכן נורא נורא מבאס. אבל אין מה לעשות אלא לקבל זאת כנתון בלי לחפור ולחפש אם באמת טוב לו עם זה או שזה מצב שהוא חורק שיניים ומקבל על עצמו ובטח אין לדעת מה יהיה בעתיד. לפעמים דברים כאלו משתפרים ולפעמים מחמירים.
מה שכן, ברור לחלוטין שהוא לא במצב או בשלב לקבל עצות או ביקורת (לא ממך ולא מאף אחד אחר כנראה) על דרך החיים שלו וההתנהלות המשפחתית.
בכל אופן נראה שהוא לא בעניין של small talk עם אמא והוא לא משתגע על שיחות "היי, מה נשמע.." אז עדיף כנראה לרדת מזה.
אם חשוב לך קשר יותר קרוב, תנסי ליזום הזדמנויות נוספות למפגשים מעבר לארוחות שישי. למשל פעם בחודש, במקום ליום שישי תזמיני לארוחה בשבת בבוקר או שאפילו תציעי שתצאו כולכם יחד לפיקניק או טיול באיזה פארק. עכשיו בחג את יכולה להציע לקנות כרטיסים לכולכם וללכת יחד לאחת האטרקציות המשפחתיות כמו ספארי, מיני ישראל... כאילו בשביל הילדה, אבל בעצם בשביל שתבלו יחד כמשפחה. במצבים כאלו האוירה שונה ומתאפשרת תקשורת מסוג חדש.
בהצלחה.
 
תודה יקירה. צודקת. עדיף לזרום ולקבל את זה.

כאמור, זה לא מאוד קריטי אבל מקווה שישתפר קצת. ובאמת קרה שהצעתי לנסוע להוריי לצפון ועל הדרך ללכת לאטרקציות בילוי עם כולם וכך היה וההנאה הייתה מרובה.
 
אסה לענות מהצד של הכלה

אבל אתחיל בעצה - תכתבי לו. לרובנו יותר נוח לענות על הודעות כתובות מאשר לטלפונים, כי הם לא מחייבות תשובה ברגע שהם מגיעות. כשיהיה לו זמן - הוא יעבור על הודעות. אבל אל תצפי לתשובה ארוכה. כנראה לו מתאים לו לעשות איתך "שיחות נפש".

מנסיוני - ובודאי גם את זוכרת את זה - הורים צעירים הם מאד עסוקים. גם אני, במשך שנים רבות - כמעט לא היה לי זמן לשיחות טלפון. כמעט כל שיחה היתה בדיוק "באמצע משהו". וכשאבא חוזר מהעבודה אחרי יום ארוך שלא היה עם הילדים, הוא צריך את הזמן השקט שלו איתם. וכשהוא עושה להם מקלחת או מקריא סיפור - זה לא נוח לנהל שיחות טלפון.
ככל הנראה - לא רק בשביל שיחות איתך אין לו זמן, אלא לשיחות בכלל.
וגם לגבי אשתו שקוראת לו - אם אני אשכיב את הילדים לישון, כשאני עייפה ומסומרטטת, ובעלי יילך לו לחדר אחר כדי לקשקש בטלפון - אני אקרא לו שיפסיק כבר את השיחה ויבוא לעזור לי. שחות חברתיות שיעשה בצהריים, לא בשעתיים שיש לו להיות עם הילדים....

לגבי זה שהוא שם את הראש ואשתו רוצה ללכת - גם פה אני מבינה אותה. אם אתן לא מרגישות נוח זו בחברת זו - למה שהיא תשב איתך בסלון, בזמן שהוא מנמנם? אם הוא רוצה לבקר אותך - שיישב איתך. אם הוא רוצה לישון - שיישן בבית. לקחת את אשתו אלייך, כדי שהוא ינוח והיא זו שתהיה בחברתך - אני מבינה למה היא לא רוצה בזה.

ודבר אחרון - אם הבן לא בא אלייך לבדו, זה רק בגללו. לא בגללה. ואם הוא לא עונה להודעות שלך, זה רק בגללו, לא בגללה. אני חושבת שזה לא הוגן להאשים אותה שהיא הורסת את היחסים ביניכם. זה משהו בינך לבינו.
 
תודה לך הייתיאביבקיץ. הארת לי נקודות חשובות.

אנסה להפנים וללמוד אותן.
חג שמח.
 

ויקה1222

New member
גם אני עונה לך מהצד של הכלה

קודם כל מסכימה מאוד עם התגובות שקיבלת ובמיוחד עם מה שכתבה לך אביבקיץ לגבי הדוגמאות הספציפיות. היא צודקת לגמרי, אם הם באים אליך והבן הולך "לשים את הראש", מה אישתו אמורה לעשות? שיישן בבית שלהם ואז היא תרגיש נוח לעשות מה שהיא רוצה ולא תצטרך להיות תקועה בסלון.
כנ"ל לגבי השיחות בערבים.
הדוגמא היחידה שאכן הייתה משונה בעיני היתה לגבי כך שברגע שכלתך שומעת שהבן שלך צוחק בחדר עם אחיו, היא לא אוהבת את זה. זה נובע מחוסר ביטחון והדרך היחידה להתמודד עם זה היא לספוג ולא להגיד מילה בנושא. זה יעבור כשהיא תרגיש מספיק בטוחה במקומה במרקם המשפחתי שלכם.
כשאני התחתנתי עם בעלי לפני כעשרים שנה, גם הייתי קצת "קיפודית". במקרה שלי היה לי ניסיון של מספר שנים עם אמא של חבר קודם שלא אהבה אותי ולא ממש ספרה אותי. לקח לי זמן להבין שמדובר פה במקרה אחר לגמרי ובאתי די מוכנה להדוף לחצים.

כאמור לקח לי קצת זמן לגלות שבמקרה הזה אין שום לחצים שצריך להדוף אותם. חמותי תמיד היתה נחמדה אלי ואף פעם לא באה בטענות ואין לי ספק שהיה לה מה להגיד לגבי אופן ההתנלות שלי ושלנו, אבל היא היתה מספיק חכמה לשמור את זה לעצמה . היא מאוד כיבדה את התא שלנו ואת הביחד שלנו ואני הפשרתי די מהר. עוד דבר שהיא תמיד הקפידה עליו הוא לא ללחוץ. אם אנחנו באים לארוחה, זה מצויין ואם אנחנו לא באים זה גם מצויין כי זה אומר שיש לנו תכניות או סתם נחמד לנו בבית.
כתוצאה מכך די מהר אני הפכתי את ארוחות יום שישי אצלה למשהו שחובה להגיע אליו (הרי משתדלים להגיע למקום שנעים בו, לא?) ומאוד הקפדתי על כך דווקא בגלל שהיא לא.
היה לי נחמד, התייחסו אלי יפה והעיקר לא הלחיצו אותי. אם היא הייתה מתחילה להלחם על זכויותיה, הייתי ישר יוצאת למתקפה והעסק היה מסתבך. היא בחרה להתנהג בחכמה והרויחה כלה שמאוד אוהבת אותה (לא פעם חתכתי באמצע טיולי שבת כדי להספיק לעבור אצלה בשבת אחרי הצהריים ואפילו בעלי היה אומר שאפשר לא ללכת לשם פעם אחת. )
את לא באמת רוצה שהבן שלך יבוא אליך כי הלחצת אותו ויקרע בינך לבין אישתו. מה שחשוב לך הוא שיהיה מאושר ואם זה המצב, תרפי. סך הכל המצב לא רע בכלל, הם באים פעם בשבוע, הפכי את חויות הביקור אצלך למשהו נעים ללא התחשבנות ולדעתי העניין יתחיל להשתפר.
חוץ מזה נתנו לך עצה נהדרת לגבי ייזום של בילוי משפחתי ביחד, כל עוד לא מגזימים עם זה, זה אחלה רעיון.








.
 
מזדהה

אני כלה (לעתיד), גם אני "קיפודית", אבל לא מנסיון עבר עם חמות אחרת אלא מנסיון עם המשפחה האישית שלי שהיא מקסימה אך נוטה להיות ביקורתית ולוחצת. את ההורים שלו פגשתי מתוך הנחת יסוד שהם לא יסבלו אותי ואני רק אסבול מהם. איכשהוא יצא שנפלתי על המשפחה הנורמלית בעולם ויותר מזה, על אמא שלו שהיא מקסימה שאין כמוה, לא לוחצת, דוחפת או רומזת. ותאמיני לי שאני כל היום רק מחפשת על מה להתלונן... ולא מוצאת (יוצא שאני מתוך הרגל מתעקשת להתמרמר כהרגלי בפני הבן זוג, ומיד אחר כך מבהירה "אני בכלל לא יודעת למה אני מתלוננת, כי ההורים שלך לא עשו שום דבר רע" - ואני רצינית).
הנקודה היא שאולי כלתך מגיעה מאותו מקום (ואולי לא), ולכן היחס שנראה בעיניך קריר ובעיניה טבעי. לגבי הבן יש כאלו ששיחות זה לא הצד החזק שלהם... כמו בן זוגי שלא זוכר להתקשר לאימא אבא ולסבתות ואני תמיד מתזכרת אותו לעשות את זה, למרות שהוא הבן המוצלח בעולם. ובנוסף יש פקטור חשוב יותר שהוא הילדים הקטנים והעבודה התובענית - זה שאתם עדיין נפגשים פעם בשבוע לאור כל זאת זה בעיניי המון.
אני מבינה את התסכול שלך... וייתכן שהבעיה בכלתך (או שלא), אבל אם תמשיכי להיות מבינה ומכילה תראי שהגישה הזו רק תשתלם לך בעתיד! היא תפשיר, תרגיש איתך יותר בנוח ותשחרר את ההגנות.
 
ויקה 1222. נהדר. גם את עצתך מאמצת. אני באמת משתדלת לעשות הכל

שתבין שאני באמת אוהבת אותה. באמת חשובה לי אהבתם והם אוהבים (מזה אני רגועה) ובאמת משתדלת לא ללחוץ וגם אם יש דברים שאני לא אוהבת או יש לי עליהם ביקורת מוצדקת ככל שתהיה ממלא את פי מים. ההחלטה לכתוב את מה שכתבתי הגיעה בעקבות שלושת המצבים הללו כשהבן שלי לא מגיע לבד ואולי באמת הוא אשם, כשכמה פעמים ניסה לישון ומיד רצתה ללכת, אני זוכרת שאצלי עם חמותי היה חופשי, בעלי נרדם כמה שרצה וכשעבר זמן מה הייתי מעירה אותו. לפעמים הם מגיעים מעבודות בית ובכל זאת רוצים לכבד....אולי איני צודקת אבל שוב, לא קריטי אבל איך אני אמורה לקבל את הכניסה שלו לחדר של אחיו, לשמוע אותם צוחקים ומשוחחים ומנגד יש את קריאותיה...אקווה שזה מקרה חד פעמי...
 

ויקה1222

New member
הבן לא אשם והכלה לא אשמה

אין פה בכלל עניין של אשמה. הוא לא מגיע לבד וזה בסדר. גם בעלי ככל שאני זוכרת לא היה הולך לבד להורים שלו. זה עניין של זמן. אחרי העבודה רצים הביתה להיות עם המשפחה והילדים ובסוף שבוע רוצים לנוח. אני לא ממש רואה איך אפשר ללכת לבד להורים אלא לעיתים רחוקות. וכן, אני מכירה גם זוגות שבהם הבעל עובר אצל אמא שלו בדרך מעבודה הביתה כמה פעמים בשבוע ובעיני זה די רע. רק מראה שאין תא משפחתי אמיתי והאמא לא מספיק חכמה כדי לדעת לשחרר. לגבי השינה, כנל"ל. גם אני לא הייתי מסכימה להתקע לזמן בלתי מוגבל אצל חמי וחמותי עד שבעלי יישן, זה נשמע די הזוי גם אם הם אכן מגיעים אחרי עבודות בית רבות, בהחלט אפשר להתאפק, הוא לא יחלד קטן. השאלה היא גם האם אין פה לחץ מצדך שיישארו הרבה זמן ואז זה באמת מעייף. הרי אם באים לשעה וחצי-שעתיים, בהחלט אפשר להתאפק ולא לישון.
לגבי הסיפור עם האח, פשוט תרפי. לדעתי זה באמת משהו שיסתדר מעצנו אם לא הכלה לא תרגיש שהיא צריכה להיות כל הזמן על המשמר. תעסיקי את עצמך במשהו, ,תקראי עיתון או משהו כזה ואז גם לא תראי כל הזמן איך היא מגיבה כהבן שלך צוחק עם אח שלו. כשמסתכלים כל הזמן מה האדם השני עושה, זה רק עושה צרות. במיוחד במקרה שלך, כשיש כבר רגישות מהצד שלך, הכי בריא הוא שתעסיקי את עצמך במשהו במקום לעקוב אחרי כל תכגובה שלה.
השהתחושה שלי שישד לך לך המון כוונות טובות, העניין הוא שלפעמים עודף כוונות יכול להלחיץ מאוד ולעוררר אנטי. תצטרכי לעבוד מאוד קשה על עצמך כדי להפנים שמה שהיה במשפחה שלך, עם הורייך ועם חמותך לא יהיה אצלך וזה בסדר. זה לא יותר גרוע, פשוט שונה.
 

ויקה1222

New member
ועוד משהו

קודם כל סליחה על השגיאות הרבות, שלחתי בלי לבדוק טוב.
שנית, ראיתי שכתבת שאת מקווה שזה מקרה חד פעמי וזו בדיוק הגישה שמביאה צרות והורסת יחסים. זה לא מקרה חד פעמי וזה יחזור על עצמו בכל מיני ורסיות כי כלתך שונה ממך באופי ורגישה לדברים אחרים ובנוסף מרגישה כנראה חוסר ביטחון. אל תעמדי עם סטופר ביד.
 
תודה רבה ויקה על המענה ועל שהקדשת מזמך.

כתבתי וביקשתי ואכן קיבלתי דעות שהאירו לי צד. אני לא חושבת שאני מושלמת ולו בשל הרגישות שלי, לא פעם טומנת לי פח וכן, עודף הכוונות, הרצון לרצות ושהכול יהיה מושלם כנראה עושה את הפעולה הפוכה. לנסות להתעסק רק עם העובדה שהם מסתדרים והבן מאושר ו'די עם הדאגות והביקורת'. שוב תודה!
ובקשר לשגיאות, הכל בסדר... גם אני לא תמיד בודקת והעיקר שהבנתי את מה שכתבת :)
 

הדסהש1

New member
חג שמח..אנו לא יודעים מה גילה של החמה ואם יש בן זוג...

אצלינו בעלי היה מגיע לאימו שכבר היתה מבוגרת ואלמנה בדרך הביתה...כמה פעמים בשבוע
למי שיש הורים מבוגרים מבין זאת...צריך להיות גמישים...הם דור אחר.
ולא תמיד קל לקבל את בן/בת הזוג ....
 

mykal

New member
אז ככה,

מסכחימה עפ דברי קודמותי--
אבל כחמות מציעה לך כמה דברים--
1)אל תפתחי כעסים לא עליה ולא עליו, כי בסוף זה עלול
להתפרץ -ולא יהיה חזרה. זה הם, מה ש'בנו' 'בונים' כזוג.
ותני להם להתבגר, להבין שאת שם בשבילם, באהבה, המקום המכיל שלך,
יהיה הרבה יותר אפקטיבי מאיזו הערה אליהם.
2)למה אין לך הזדמנות שאת תצרי מפגש איתו--הוא הבן, באקראי,
ותגידי לו--"אני מבינה שלבת הזוג שלך פחות חופשי ונוח אצלינו--
למה אתה לא יכול לבוא פעם ב---לבדך?"
3)לפני שבני נישאו---אני אמרתי--שאני מצפה מהם לשמור על קשר שלהם איתי, 0עם הבית)
לא תמיד מוכרחים הכל בזוגיות, גם לנשים מותר להגיע להוריהן בלעדיכם,
צמידות תמידית היא לא בהכרח נכונה, מרחב אישי הוא חלק מהזוגיות.
הבנים שלי לא גרים קרוב אלי---אבל אני חושבת שהם מישמים את הדברים.
לי זה נראה חלק 'מהצידה לדרך'. חלק מהחינוך.
אבל את כרגע היי סבלנית.
בהצלחה.
 
היי מייקל. תגובה :)

1. עליה משתדלת שלא משום שעם כל הכבוד שאני רואה בה כבת לא בטוח שהיא רואה בי כאם (ברור אין תחליף לאימא אבל כמו :).
על הבן שלי אני כן כועסת משום שאני מצפה שכן יבין את המצב.
2. אין לי הזדמנות, כפי שכתבתי לעיל, בעבודה אי אפשר להתקשר אליו, אחרי העבודה עסוק בבית ואם אני כותבת, אינני יכולה
שאלה כדוגמת מה שהצעת...נמנעת לכתוב משהו אישי.
3. גם אני בעד לתת מרחב (כך אני עם בעלי) משום מה נדמה שהיא קצת חוששת. אולי...
תודה על תגובתך.
 

אאמאאא

New member
עוד לא חמה ....

יש לך ציפיות מאד גבוהות מבנך.
מה היה לפני שהתחתן?
אני יודעת שהבנים שלי בתקופות שהם לא גרים בבית (לימודים, צבא, טיולים, עבודה וכו' ) מתקשרים רק שהם צריכים ממני משהו. אחד עוד עושה טובה ומתקשר פעם בשבוע לעדכן ולהתעדכן. השני שותף בקבוצת הוואטסאפ של המשפחה הגרעינית וקבוצת הוואטסאפ של המשפחה המורחבת וזה מספיק לו בשביל עדכונים. האמת אני לא מצפה מהם ליותר. אמא שלי מתקשרת אלי כל יום, אם זה היה תלוי בי המינון היה הרבה יותר מדולל. בעלי מתקשר לחמותי פעם בשבוע, אבל נפגשים איתה פעם בחודש חודשיים ככה שזה מתבקש.
נראה לי שמצבכם טוב. ואת פשוט לא מעריכה את מה שיש לך.
קבוצת וואטסאפ שבה שותפים את , בעלך כל הילדים, נשות הילדים יכולה להיות דרך טובה להעביר אינפורמציה בלי להעיק יותר מידי. (בתנאי שלא חופרים כל הזמן).
 
אמאאאא

התייחסת לנקודת הטלפון עם הבן אגיב עליה ולפני כן תודה על התגובה שלך: צפיות זה עניין יחסי ויחסים וחינוך ומשתנה ממקום למקום. ילדי לא תלויים בי ולא דבק ואני גם לא רוצה כי יש גם לי חיים אבל מה קשור לעובדה שאין לך אפשרות לדבר עם הבן או לראותו? הדגשתי שלא הגיע אלי לבד מיום נשואיו שלוש שנים משום שעובדה זו מוזרה לי...דווקא עם אימי אני בכל בוקר בדרך לעבודה עושה לה את הכיף של אותו יום. אין לך מושג כמה מאושרת היא בשביל עשר דקות פטפטת (לא הגעתי לגיל כזה אבל היא אימי ולמה לא אם טוב לה עם משהו פעוט כזה?).
אני כן מעריכה את העובדה שהם באים וכן אוהבת אותו ואותה אבל שלושת הדברים שציינתי כן מפריעים לי...תודה על התגובה.
 
נראה לי

שהכלה שלך סובלת מחוסר ביטחון. הרצון שלה להיות בכל מקום ולהקשיב לכל דבר נובע, לדעתי, מחוסר בטחון.
מצד שני, זה נחמד שאת דואגת ואכפת לך, אבל נראה לי שזה בעיקר על הגב שלך. מה יש לו להסתבך כשהוא מדבר עם אימא שלו בטלפון? בואי לא נגזים. את אימא שלו, ולדעתי את צריכה לדבר איתו ולבוא ממקום של הבנה וחוסר, ולא ממקום של לתקוף. להגיד לו שאת מבינה שהוא עסוק, גם את, אבל הוא חסר לך ותשמחי להיות איתו יותר בקשר. לדבר איתו יותר במהלך השבוע.
 
מה עוצר מהבן שלך להתקשר פעמיים בשבוע מהעבודה?

לו הוא היה רוצה לשמור על קשר יותר הדוק אין בעיה לעשות את זה.
את עושה טעות כשאת חושבת שזה בגלל כלתך
 
למעלה