שלום לפורום החדש...

[הדרדסית הנשית]

שלום לפורום החדש...../images/Emo50.gif../images/Emo140.gif

אז ככה אני דרדסית בת 30 וחצי אמא לשלושה נשואה בשנית נשואין אזרחיים שני ילדים שלי מהאב הראשון ואחת מהאב הנוכחי. התגרשתי בגלל אלימות כלפי..אך כלפי הילדה לא הייתה כל אלימות נהפוכו היא הייתה כל עולמו של אביה שהתגרשתי ממנו הייתי בהריון עם הבן שלי כך שהוא אפילו לא הספיק להכיר לראות את בנו מעולם...לאחר גירושיי ממנו הייתי בחודש שישי והוא ברח מהארץ ישר מכיוון שאמר שאין הוא מסוגל לראות אותי ממשיכה בחיי עם גבר אחר.. אבל היום למרות שבעלי השני הוא אבא למופת לשני ילדיי מהבעל הראשון עדין מרגישה תחד הוריות איתם עם הבן פחות עם הבת הגדולה יותר מכיוון שהבן לא הכיר אותו מעולם וקיבל את בעלי השני כאביו..אך הגדולה ממש משתוקקת לאביה לפעמים אני יושבת ובוכה ולא יודעת למה זה קרה לי אני באה ממשפחה ללא כל גרושים לא אחים גרושים לא הורים ממש כלום ...רק אני היחידה. ישנם המון דילמות בקשר לרגשותיי כלפי ילדיי ובאיזה מקום אפילו עם השותפות עם הבעל השני אני מוצאת את עצמי באיזה שהוא מקום חד הורית לשני ילדיי. אז אני כאן ואני מקווה שאוכל לשאוב כאן דברים חשובים לחיי שלכם דרדסית

 

[רק אביגיל]

זהו ש.....

לכל אחד מאיתנו יש את השקית , או השק או המשאית שהוא סוחב איתו לכל מקום. וזולגות הדמעות מעצמן , זו סיטואציה מוכרת. טבעי ולגיטימי שמדי פעם מגיעים כאלו רגשות של חשבונות נפש ומעט רחמים עצמיים. במיוחד בימים היותר קשים שמהווים טריגר למחשבות שכאלו. אבל , אהבת את "הגישה" של הבירה , נכון?

אולי היא לא מסמלת אנשים שונים , אלא רגעים שונים בחיים של כל אחד מאיתנו? אולי. לדעתי , כן. לא אגיד לך לא לחשוב כך , ברגעי העצב , להיפך , חשוב שאדם יוכל לבטא ולהוציא את כל מכלול הרגשות שבו , אבל מצד שני תזכרי שלהוציא כולל גם "לשתף" אחרים , שאולי לא יוכלו לעזור , אבל להושיט כתף כדי שתניחי שם את הראש עם הדמעות , יוכלו גם יוכלו. וכן ,את צריכה להיות מאושרת שיש לך גם את השותף לחייך הנוכחיים שיוכל לתת לך כתף כזו , שיהיה שותף מלא , גם לרגעים כאלו (ואני מניחה שגם הפוך - את בשבילו , ברגעי הצורך). לא כולם זוכים ברגע הנכון לשים ראש על כתף של מישהו. אני לפעמים יכולה מאקסימום לדפוק ת´ראש בקיר. נו טוב , הגזמתי , אבל גם כרית להניח עליה ראש זולג (לבד) זה לא מי יודע מה , נחמד.

. בכל מקרה , גם אנחנו כאן , כדי להקשיב. ברוכה הבאה

 

[חגית חד הורית]

חד הורית בהרגשה

תגידי, איך זה הולך מבחינת ה´חוק´ והזכאויות למניהן ברגע שאת מתחתנת שוב, האם את עדיין נחשבת חד הורית? כי הרי בעלך החדש מאינו חוייב לפרנס גם את הילדים של בעלך הראשון, אך מצד שני את אינך לבד יותר. אין לך מה להאשים את עצמך ועובדת היותך באה ממשפחה ללא גירושין אינה בהכרח קשורה. חזקי ואמצי.

 

[הדרדסית הנשית]

אז ככה תודה אביגיל על החיזוק ולך

חגית חד הורית תשובה.. הנישואין שלי כאן לא נחשבים נשאתי בהונגריה ככה שכאן חוקים 1.לא הצהרתי 2. לא חושבת שזה תופס כלל. לגבי עזרת הפרנוס בן זוגי בעלי השני חיי איתנו כמשפחה כבר חמש שנים כמעט והוא מפרנס את כולנו כאן ללא יוצא מן הכלל גם את ילדיו של בעלי הראשון הוא אדם נפלא ואף פעם לא עושה חשבון לשום דבר שקשור ליךדיי מבעלי הראשון אבל מלבד זאת אני מקבלת קיצבת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי על שני ילדיי מבעלי הראשון כי כפי שציינתי הוא ברח מהארץ אז מזונות אין אז ביטוח לאומי גם תומכך בהם עד גיך 16 אני חושת כי תקנו את החוק השנה. דרדסית

 

[האחים וויזלי]

ברוכה הבאה!../images/Emo13.gif

"לא יודעת למה זה קרה לי" סליחה? קרה לך? את אשמה בזה? במה? בזה שהייתה לך ברירה והחלטת ללכת על האפשרות הטובה לך- להיות במשפחה לא מכה? את צריכה להגיד תודה על כך שהיה לך את האומץ לקחת את הבת, את עצמך והבטן ולהסתלק משם. זה שאת באה ממשפחה "כל כך מושלמת" לא אומר כלום עליך. זה שאת גרושה לא אומר כלום עליך! להיות גרוש (במיוחד במקרה שלך) זאת לא מגרעה. אם מי מבני משפחתך חושב ככה לא תוכלי לברוח ממנו (מי שצפה ב"קשר משפחתי" יודע ש"לא בחרתי את שמי הפרטי, לא בחרתי את שם משפחתי(?)" או משהו כזה. מוסר השכל: משפחה לא בוחרים וממשפחה לא בורחים) תוכלי לשבת איתם ולהסביר שאת לא פחות טובה מהם ואפילו יותר טובה כי ידעת שאת נתונה במצב מסוים ובחרת לשנות אותו לטובה! מעטים יעזו ובקשר לבכי- מניסיון, רחמים עצמיים ושקיעה ב"למה דווקא אני" לא תעזור לך בגרוש, היא רק תדרדר אותך. טיפ יותר חשוב: ילדים הם תחמנים, ילדים שומעים הכל. גם כשאת חושבת שכבר לילה וכל הפשושים ממזמן במיטות הם יהיו היחידים שישמעו אותך בוכה לתוך הכרית. לפעמים זה משפיע עליהם בצורה שהם לא יודעים להתמודד- "אמא, האישה הגדולה, בוכה??" לא אומר שתפנימי כי אחר כך זה יתגלגל לא נעים ותתפוצצי אבל עם הקשרות לרגשות שלך אל תשכחי ללטף ולאהב את הילדים שלך כי אתם ראוים אחד לשני!

 

[הדרדסית הנשית]

ווזלי קודם כל תודה על היחס../images/Emo39.gif

אז ככה לגביהמשפחה המושלת שלי הם תמכו בי לאורך כל הדרך אבא שלי אפילו בא לקחת אותי מהמרכז חזרה הביתה לצפון ואמר לא נורא החיים שלך לא יהיו קשים יש לך אבא ואמא חיים שיתמכו בך לאורך כל הדרך... הקטע הוא שי שאני מרגישה כמו "שונה" במשפחה המושלמת שלי כאילו אני ה "פגומה" כאילו אני הייתי חסרת המזל שהתחתנתי עם בעל שכזה אדרבא הורי אחותי ואחי תמיד היו לצידי..אפילו היתה זו אחותי שהכירה לי את בעלי השני היא לא רצתה שאשר בודדה הייתי רק בת 25 שהתגרשתי והיא רצתה שאהיה מאושרת בחיי. ואני לא מפנימה כלל את חיי שרע לי אני צועקת לעזרה זה אחד הדברים הטובים בי אני אדם מאוד פתוח...כלל לא מופנם. רק שיש לי הרגשה כזו של כישלון מסויים לגבי מה יקרה עם ילדיי בעתיד המשקעים שיהיו להם ללא האבא הבאולוגי זה לא מה ששאפתי לידי בחיים רציתי חיים ורודים אך חיי לא היו בידיי להחליט. מלבד זאת אני תמיד חובקת את ילדי בלי סוף הם המלאכים והאושר בחיי הם תמיד באים לראשונה על כל דבר אחר בחיי. תודה על ההקשבה דרדסית

 

[האחים וויזלי]

../images/Emo46.gif תודה על חיבוקי המילים, גם אביגי

מרוב שכתבתי שכחתי את העיקר שלכבודו כתבתי- החינוך! אמרת שאת דואגת לגבי המשקעים שיהיו לילדיך ללא אב ביולוגי- אילו משקעים? חינוך הילדים לא תלוי במצב המשפחה שלהם, הוא תלוי אך ורק במחנך אותם. חשוב מאוד לשים גבולות, אפילו להיות רשעים בשביל זה. אם לא הילדים יגדלו מפונקים, יתרגלו שהכל מגיע להם ו... זה עולם קר שם בחוץ... צריך לצייד אותם במשהו, לא?

ארחיב את דבריי כשאהיה יותר צלול (צהריים)

 

[האחים וויזלי]

אופס... ../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif

כמו שכבר הבנתם זה אמור להיות

 

[רק אביגיל]

וויזלי ../images/Emo70.gif