שלום רב, אני אמא לשלושה ילדים, באחד הימים

[mykal]

את כבר החלטת

שהיא עשתה טעות גם לפני 30 שנה וגם היום, למה?
מה את בית משפט? היא הכילה אותה נסתה להתנצל--וחטפה עוד.
למה אמא מוכרחה לשתוק? מה אמא היא שק חבטות?
כן חגגה לא חגגה, כן שמעה לא שמעה,--וואלה--
היא בשלה לה, נקתה לה, הלבישה אותה, אני בטוחה שעזרה לה
אז גם לא ספקה איזה צורך מדומה של ילדה--אז???
למה השפיטה הקשה הזו?

 

[mykal]

לא רוצה להגיד

מה שאת רוצה שאני אכתוב.
את ממש נחרצת מאוד ותקיפהגם בתגובתך כאן אלי,
את דעתי כתבתי, ולא חיכיתי להדרכה ממך,

הדבר היחיד שהרגיש לי לא נעים--היתה המתקפה.
ואם היא טעתה-אולי אפשר להציע בלי לתקוף?

ומותר לך וואללה--מרשה לך --לעשות/לכתוב/להגיד
מה שאת רוצה --התיחסתי לאיך--ואם זה לא טוב לך, מתנצלת--
את לא מוכרחה להסכים איתי.

 

[talitush2]

בואו נרגיע

אחד הדברים הנעימים בפורום הזה, לעומת רבים אחרים, הוא שפה נעימה וטון רגוע והכלת דעות שונות ומגוונות.
מותר להגיד הכל מבלי לפגוע ורצוי מאד להתבטא בדרך נעימה, גם אם לא מסכימים עם הדעות המובעות כאן.

 

[מימי מייאו 1]

יאללה הבת היא לא איזה מתבגרת יתכן שאפילו אמא למתבגרים

ולא צריך לעשות דרמה מכל שטות, וככה שאני רואה את המקרה

 

[Ron W]

היכן עובר הגבול? בושה וחרפה לבת לתקוף הורים שהעניקו לה

בושה גדולה מזו לתקוף הורים של ילדים אחרים
הורים אומללים שנפלו עליהם ילדים כאלו. (אני שמח שלא גידלתי בכלל)
ככל שיתנו יותר ללא גבולות - הילדים המפונקים ידרשו יותר !
לא רק בשנותיהן הראשונות אלא עד יומו האחרון של ההורה וכאן נתנו מעל ומעבר.
ילדים אינם בני זוג ואמורים למצוא להם חברים בגילם להלין עליהם.
ההאשמות האלו הן פרי אופנה של דת הפסיכולוגים הנלוזה
שהרי את מי יאשימו? אם לא את מי שחשוף תמיד לרגשי אשמה?
מי שציפה מהם להכרת תודה ונחת - התקיפה שלך = נבזות מזעזעת
עצתי לכל הורה שילדו מתעלק עליו - בעיטה וניתוק הקשר
תארי לך שילדיך יתעללו בך ככל שתתבגרי ותבכי מרה כשאת
גלמודה ונטושה כשהם עושקים את שארית חסכונותיך -
כפצוי על מה שלא נתת להם והעלבון הבלתי ישוער שגרמת להם.

בטוח לא חטפת מהוריך סטירה מצלצלת אז אני מעניק לך ולחברותיך.

 

[Ron W]

הורים לילדים אחרי גיל 18 לא מחנכים - נקודה.

 

[מימי מייאו 1]

שהבת תתבגר, זה לא נשמע שהבת מתלוננת על איזה התעללות

יש מצבים שבתור אנשים מבוגרים אנחנו צריכים להבין שלא אנחנו ולא ההורים שלנו מושלמים

 

[מימי מייאו 1]

לא אני חושבת שהבת הייתה צריכה להבין בתור אמא שהורים הם

לא מושלמים

 

[Ron W]

ממש צורך אנוכי לשמוע תלונות מילדים שגידלו והקריבו להם שנים

את קולטת בכלל את האבסורד? את מצפה שילדיך יפגעו בך
ולא תעיפי להם סטירה - אלא תהיי יותר נוצרית מישו?
ילדים מנשלים הורים מביתם ותוקפים אותם בזקנתם
מסממים בתרופות ומשליכים למוסדות ומטפלות זרות
משום שלא קבלו את אותה סטירה בזמן.
מדובר בבוגרים לא ילדים חסרי אונים וחסרי דעת
צורך אנוכי? חוסר אחריות?
הילדים הם בשר מבשרם של כל הורה כמו חיות בטבע
מגיע גיל שהם נפרדים רק אצל האדם יש קשר מחייב
מהכרת תודה - הילדים מחזירים טובה להוריהם.
הדור החדש לוקח אחריות ודואג להם - לא תוקף אותם
לכל היותר מתיעץ ונשען על נסיונם.
הקטע שלי שראיתי מה עוללו אחיותי לאמי ז"ל עד
שנאלצתי לקום על רגלי האחוריות לשמור עליה מפניהן
אם הילדים שלך אינם בני 40 - מה את מתערבת בכלל?

 

[Ron W]

מה את מוציאה דיבתה שלא היתה מושלמת? לתת דירה ולימודים

זה מעל מושלמות - זו את שראויה להתקפה - ניק ללא שם
יוצא באובססיביות לתקוף הורים שלא ישנו לילות דאגו העניקו מכל ליבם
ואז בבגרותם לחפש אצלם שטות ולעורר רגשי אשמה - כדי לסחוט עוד ועוד

 

[Ron W]

אני הבן המבוגר כאן בן 59 מעיד על התעללות באמי ז"ל מבנותיה.

אם לא די בכך - כך בדיוק זה החל עד שהפכה קשישה חסרת ישע
וניסו לזרוק אותה מהבית כיוון שהקשיבה להן יותר מדי ולהאשמותיהן הפרועות.
הורים צריכים להתגונן היום מילדיהם החל במצוי רגשי אשמה
עד תקיפה ועלילות מרושעות
איך את מעזה לתקוף הורה שסעד את ילדיו בחולי ובקושי והעניק מכל טוב?
איזה פרצוף יש לך בכלל בלי ניק ובלי להזדהות
אם לא בושה וחרפה?

 

[Ron W]

עם אמהות יש לך הצלחה רבה יותר ב"התדיינות" כמעשה נואל ?

 

[Ron W]

יש לך זכות להנזף ולהמשיך להוכיח אנוכיות עד אין קץ

תמשיכי בשלך - כך בדיוק את עושה כנראה לאמך

 

[מימי מייאו 1]

אני בתור ילדה חטפתי מכות והרבה, אני עם מוגבלות קשה שלא ידעו

לאבחן ובטח לא ידעו לטפל, ואמא שלי חשבה שזה מה "שיאפס" אותי.
ושתינו היינו חסרות אונים

 

[Ron W]

בוודאי שהגנתי -מוזמנת לקרוא בקומונה מהכרטיס שלי

לא די בכך אלא שהותקפתי והוכפשתי ע"י הנשמות הטובות
בדיוק כמו פה. פסיכולוגיות MA BA שכל תורתן הכפש את הוריך
וסחוט אותם עד תום. אמי ז"ל נשארה בביתה ולא נזרקה למוסדות
וגם זכתה לטפול מאריך חיים בניגוד לנסיון למנוע ממנה ע"י ביתה הרופאה !

 

[Ron W]

את לא מעניינת אותי כמו הסכנה לשלום ההורים שמתנכלים להם

 

[Nerv3]

שלום רב, אני אמא לשלושה ילדים, באחד הימים

הזדמנו בנותי אלי ואחת מהן פלטה שלא חגגתי לה בילדותה איזה יום הולדת ופצחה בשלל תלונות מהעבר כאשר היום היא בת 40+ עם ילדים, אני הייתי בהלם נבוכה כואבת ובלי יכולת להוציא מילה מפי, התחלתי להתגונן ולהגיב ואז יצא פרץ נוסף של תלונות ואני כבר דמעתי כאשר הבת אומרת לי , אמא את צריכה לדעת מה הרגשתי בילדות.

מישהי פה עברה סיטואציה כזו , איך מתמודדים עם זה?

 

[mykal]

למה את נבוכה?

ראשית--כיף לך שהיא אומרת,תחשבי כמה זה היה לא נעים,
שהיתה אומרת את זה עליך בכעס גדול, אחרי 120 שלך?
והיתה חיה כל ימיה עם הכעס הגדול.
שנית--גם לי יש בת גדולה (קצת צעירה מביתך)שדוקא השבת
כשוחחתי עם כלתי, ואמרתי בפעם המיליון שלא גדלתי על ערך וקדושת ימי הולדת,
ואנילא מצליחה להכנס לתקופה הזו שזה ערך כ"כ משמעותי,
והבת שהיתה שם הגיבה, אפילו מזל טוב לא אמרו לי בבת מצוה.(שזה ממש לא נכון) חייכתי, ועניתי --מצטערת אם נפגעת--זו לא היתה הכונה,
רוצה שאשלים--הכל בחיוך רחב.
דבר נוסף--כבר ישבתי עם ילדי--ואני מכירה את הטרנד הזה,
שביקורת על ההורות של ההוריים--היא ממש אישיו עכשוי,
ואמרתי להם--אני האמא הכי טובה בעולם בשבילכם, כי אהבתי ואוהבת אתכם מאוד, וזה מי שאני עשיתי הכי טוב שיכולתי והכי טוב שידעתי,
ולטעות זה לגיטמי,לא חושבת שיש נזק מהטעויות האלה.
וזה שאתם יכולים לבקר--זה שלכם--
אני בטוחה שהילדים שלכם יבקרו אתכם ותראו איזה כיף זה.
נגמר---יותר לא נושא.

תרגעי, תני לה לדבר, חייכי, היא תרגיש משוחרר ואת תעזבי זה לא את זו היא.

 

[Nerv3]

חיממת את ליבי עם התגובה הכל כך

כינה שלך (לדעתי) מרגישה כנות בדברייך, לי היו כל כך הרבה טענות להורי ניצולי השואה, גדלתי בבית מאוד עצוב וניסיתי בכל יכולתי לתקן את הילדות שלי עם הילדים, על כן כל כך כואב ומעליב היה לשמוע ממנה את מה שאמרה לי, אנחנו כל כך הרבה נתנו לילדים , גם כי יש לנו וגם כי יש לנו לב לתת להם, אם זה שיעורי נהיגה, לימודים אקדמאים, רכישת דירה לאותה בת עוד בטרם נשאה ולקבל אחר כך זכרונות קשים מההורות זה ממש מאכזב, אבל בטח אני לא האמא הראשונה ולא האחרונה ששומעת מה הילדים לא קיבלו בילדותם.

 

[הייתיאביבקיץ]

לא נתקלתי אישית, אבל כן שמעתי מחברות/קרובות

זה באמת מאד כואב.
אבל כמו שמייקל אמרה לך - עצם העובדה שהיא באה ופתחה הכל, מראה כמה היא בוטחת בך וביחסים ביניכן.

אני מציעה שלא תתגונני. בין היתר - כי אין לך על מה. אף אמא לא מושלמת. עשית מה שאת יכולה, ברצון ואהבה.

אני מציעה לדבר איתה. להגיד כמה את שמחה שהיא לא שומרת את הכעסים בבטן אלא משתפת. ולהגיד כמה את אוהבת אותה. ולשאול מה אפשר לעשות כדי לחזק את היחסים ביניכן היום. נכון, עברו הרבה שנים. אבל עדיין יש לכן עוד הרבה שנים ביחד.


אולי תנסי לעשות לכן מפגש קבוע. נניח - פעם בחודש את והיא יושבות בבית קפה. אולי המפגשים הראשונים יהיו יותר ממוקדים בה ובטרוניות שלה. אבל אחרי כמה זמן - אני מקווה שהיא תתבגר, ותתחיל לראות בך גם בן אדם ולא רק אמא, וגם את תוכלי לשתף איתה בעיות שלך.