שלום, רוצה רק לשתף קשה לי

[ע ד י 2222]

ברח לי...

 

[אמא של דניק]

שלום, רוצה רק לשתף קשה לי

רשמתי את דניק בהמלצת המורה לחוג לשיעורי בית פעמיים בשבוע - בגלל שהמורה המליצה כי אני כל הזמן התלוננתי שהוא לא מקשיב לי, ושום כדור לא עזר, הריספונדה קצת מקלה בערב את ההתפרצויות זעם אי אפשר להגיד שלו, אבל אתמול זה כבר היה יותר מידי, בצהריים כשבאתי לקחת אותו אז היה ילד מהכיתה שלו שאמר לו שיבוא להיפגש עם אבא של אותו ילד אחרי שהוא יעשה שיעורים במגרש בבית ספר והאבא בכלל עבד, ואותו ילד הלך לילדים אחרים בלי בכלל להגיד לדניק, ודניק השתולל אתמול לא מצא את המספר טלפון, וגם היה לו מבחן אתמול שהיה אמור להתכונן בחוג לשיעורי בית וכשהוא בא הביתה בשבע בערב הוא אמר שהוא לא מוכן למבחן, וגם הוא רצה את המספר טלפון של אותו ילד כדי לשאול איפה הוא, לא הטריד אותו כל כך המבחן, ואני כבר התחלתי לצעוק כדי שיקשיב לי, ואיכשהו עד תשע בערב עברנו על החומר אבל שיעורים אחרים הוא לא עשה, כי לא הספיק, לא יודעת בדיוק מה הוא עושה שם. ובעלי כבר מתלונן שאני צועקת ואין אווירה טובה בבית, ובאמת אני משתדלת שרק יהיה טוב בבית ולפעמים אני מרגישה שאני נכשלת ואני לא יכולה יותר. לא יודעת כבר מה לעשות, אני מחכה לתור של הנוירולוג בסוף מרץ ולפסיכיאטרית באפריל לראות מה הם יגידו, ואת המכשיר הוא לא שם בבית, מכשיר שמיעה, לפחות הציונים שלו השתפרו הרבה, כי אני יושבת איתו המון, אבל בזמן האחרון משהו השתנה לרעה, ואני מנסה להבין מה. בהתנהגות שלו, הוא דחף ילדה במדרגות וקיבל פתק על אלימות פיזית והמורה אמרה שהוא לא ילד אלים וגם המנהלת אמרה את זה כי סיפרתי את זה לאחת המורות והיא דיברה עם המנהלת. ועכשיו יש לו עוד פתק כחול שהוא שכח ציוד, מחברת עברית. אני לא יודעת ממה להתחיל לבדוק, והמורה אי אפשר להתקשר אליה כל הזמן, אתמול הוא בכה שהוא מתגעגע לקלינאית תקשורת והתקשרתי אליה, הוא טוען שקשה לו עם הסיפורים, בתעודה היה כתוב שקשה לו עם התכנים. מותשת ופגועה ומצטערת שזה ארוך, זהו רציתי לשתף, סליחה אם העקתי. תודה.

 

[ע ד י 2222]

אופס. זה מה שקורה כשעושים הכל מהר מהר...

מה שהתכוונתי לכתוב הוא שיתכן שהרעש שהוא חווה יוצר הרבה מתח וחוסר שקט (מעבר לכל הדברים האחרים). אם אכן הובטח לכם שהכתה תותאם לצרכיו וזה לא נעשה את בהחלט צריכה לפנות למנהלת ולשוחח על כך. אני מניחה שילד שמשתמש במכשיר שמיעה שמגביר את רעשי הרקע סובל מאד מהרעש התמידי סביבו וזה בהחלט עלול לגרום ל"התפווצצות". מסכימה מאד עם כל מה שקודמותי המלומדות ( מאד) כתבו, ובפרט לגבי הכנת ש"ב והתכוננות למבחן - אין ספק שזה חשוב ללמוד, אבל אם הוא לא פנוי רגשית והשעה מאוחרת כל כך, זה פשוט לא יעיל, אם כל הצער והתסכול שאת בטח חווה, אני חושבת שבמקרים כאלה כדאי פשוט להרפות טיפה - זה עדיף לכולכם. הרבה בהצלחה. באמת כל הכבוד על העבודה הטובה וההשקעה.

 

[אמא של דניק]

זה גם השעות של החוג לשיעורי בית הם

לומדים שם עד רבע לשבע בערב, עם הפסקות כשבעצם בעלי ראה אותם כשדניק לא עושה כלום שם, וזה מה שהרגיז אותו. האם זה היה נכון לא לתת לו להמשיך להיות בחוג הזה? אני כבר לא יודעת

 

[חייכנית2]

הפסקות

בפעילות של הכנת שיעורים הן חיוניות לילדים עם בעיות קשב ולילדים עם סף תיסכול נמוך. אולי יום אחד תלכי עם בעלך לשם בתיאום עם עורכי החוג,ותבקשו להשקיף מן הצד על הנעשה,לאורך זמן החוג. ויהיה עוד יותר טוב אם יתאפשר לכם להשקיף מבלי שבינכם ידע זאת.

 

[אמא של דניק]

בעלי כבר היה שם והוא הציץ אין דרך אחרת זו כית

כיתה בקומה שניה שאי אפשר להציץ דרך חלון אין פתחים נוחוים יש חלונות גדולים וכבר הודענו על כך שהפסקנו. בעלי דיבר היום עם היועצת של בית הספר והוא סיפר לה היום דניק קיבל הערה שלא הכין שיעורים בחשבון מספר דפים, ובעלי אמר את מה שאמר והיעצת של בית ספר הצדיקה אותו. אני מקווה שימצאו לנו מסגרת יותר נעימה ומתאימה. היה לי שקט תקופה ארוכה וכבר שבוע שעבר התחילו להיות בעיות. גם בעלי החוג לא מרשים להישאר שם הם שולחים את ההורים הביתה, לא נוח להם שאנחנו מחכים שם. אפילו המנהלת של החוג אמרה שהיתה הפסקה ארוכה מידי. וזה לא היה בסדר.

 

[אמא של דניק]

חלונות בצד השני

 

[אמא של דניק]

רצה לעדכן

היום היועצת אמרה לי שבחנה את דניק מורה לחינוך מיוחד בבית ספר, והיא אמרה לצוות המורים שדניק לא מתאים לשם, הוא לא ילד של חינוך מיוחד, הקושי היחיד שלו, שיותר קל לו כשמקריאים לו ואז הוא כותב ועונה מאשר לקרוא בעצמו ולענות והוא צריך לקרוא הרבה סיפורים, כי הוא אמר לי שקשה לו עם הסיפורים. זהו הרגשתי צורך לעדכן.

 

[English]

נשמע מצוין! אש"ד תשמרי את הרגעים האלה

את המבחנים שהוא עובר בהצלחה, את הפעמים שהוא מתנהג יפה ואוהב. כן, יש קשיים אבל יש גם הרבה רגעים טובים, אל תתני לקשיים להעלים אותם!

 

[fatfat]

אש"ד אם יותר קל לו כשמקריאים לו

אז צריך להקריא לו גם את שאלוני המבחנים וגם את הטקסטים בכיתה (פרט לשיעורים בהם הוא מקבל הוראה מתקנת או תגבור של קריאה). אז אפשר שבמבחנים מורת שמ" או מורת השילוב יקריאו לו את השאלות ושבשיעורים יעודדו אותו לעבוד בקבוצה או בזוג ואז החבר יקריא ודניק יכתוב את התשובה.

 

[חייכנית2]

הי אמא של דניק

מה שלומך? דרך הכתיבה שלך רומזת שאת ממש מוצפת. כבר התחלת להתרגל למסלול של שיפור אצל דניק ופתאום הרבה דברים קורים שאינם מרנינים. באופן אישי אני חושבת שההשגים בלימודים פחות חשובים מההרגשה הכללית של הילד. ומכיון שנשמע שהוא בלחץ בזמן האחרון,נראה לי שעוד יותר חשוב מההתכוננות הטובה איתך למבחן כזה או אחר לנסות לברר מה מפר את שלוותו בחוץ.דבר אחד,כנראה, שהוא ממש לא אוהב שילד מבטיח לו משהו ולא מקיים. זה מעצבן אאותו כדי כך שלא מוכן "לשים את זה בצד" בכדי להתרכז לקראת המבחן. אפשר להבין...נכון?חשוב לנהל איתו שיחה שבה אומרים שממש מבינים אותו,ושבטח כשגם הוא מבטיח חשוב לו לקיים את ההבטחה. אפשר גם להתקשר להורים של הילד וליזום פגישה אלטרנטיבית,אולי גם לשתף את ההורים ההם במה שקרה ,שידברו גם הם עם ילדם. אבל עוד יותר מכך-יש איזה אי שקט במערכת הבית ספרית.חשוב לדבר עם המורה והיועצת והפסיכולוג החינוכי-שייפגשו עם הילד במסגרת בית הספר,היכן שהלחץ הגדול וינסו להבין מה מפריע לו ,וגם מה החלק שלו בתוך הסיטואציות שמהן יוצא בלתי מרוצה. ואולי יש מישהו מתוך המערכת שיכול להתעניין בו באופן רציף-זה קשה אבל ראיתי שבכל זאת אפשר.אולי סגנית מנהלת שיבוא אליה מדי פעם לצייר ולשתות תה? ואולי כדאי שבמקום פתקים-ריקושטים מהמורה תסכימו ביניכן על ניהול מחברת קשר לגבי כל יום ויום? כזאת שאפשר יהיה גם להדביק בה חייכנים? האמת שגם את נשמעת לחוצה מאד בשטף הכתיבה שלך. אם זכור לי נכון כתבת פה פעם משהו על הדרכת הורים? חשוב מאד שתהיי בה באופן סדיר. חיבוקים וירטואלים ועצות של פורום הם מאד עוזרים אבל כוחם זמני ומוגבל. ולבסוף-תרופת הריספונד. הצמדת תרופה לילד לא יכולה להיות באותו מינון ומאותו סוג לנצח. הילד גדל,גופו גדל,צרכיו משתנים. חייבים להיות במעקב פסיכיאטרי לגבי התרופה-גם לבדוק שתיפקודי הכבד,האבר בגוף שלנו שאמור לנקז רעלים מכל תרופה-הם תקינים,וגם לבחון אם התרופה עצמה עדיין מתאימה לילד,מבחינת הסוג והמינון. קחי נשימה

 

[fatfat]

אש"ד זה באמת קשה כל מה שתיארת.

מסכימה עם כל מה שכתבה חייכנית גם לגבי המעקב התרופתי, גם לגבי הדרכת הורים שוטפת ורוצה להוסיף מספר דברים: 1) אחרי שדניק כבר נמצא בביה"ס ועברה חצי שנה מתחילת שנת הלימודים זהו בדיוק הזמן לבדוק את התאמתו למסגרת. בזמנו כתבת ששקלו את האפשרות שיעלה לכיתה א' בכיתה לליקויי למידה ובסוף לאור מצבו בסוף הגן החליטו להעלותו לכיתה רגילה. אבל יתכן שההחלטה לא היתה לטובת דניק. ייתכן שהוא מהילדים שמתפקדים טוב יותר בקבוצה יותר קטנה כשניתן להם הרבה תיווך. הייתי מציעה לך להעלות את האפשרות ולבחון אותה עם יועצת בי"הס ועם הפסיכולוג שמלווה את ביה"ס. 2) לבדוק את מכשיר השמיעה. פעמים רבות ילד מסרב לשים את המכשיר כי הוא לא מתאים לו, למשל הוא שומע יותר מדי רעשים או שהוא חלש מדי. מצד שני כשילד עם בעיות שמיעה שאינו מרכיב את מכשיר השמיעה זה מגביר את האי שקט, את קשיי הקשב והריכוז ואת בעיות ההתנהגות. 3) לבדוק את האפשרות לשלב את דניק בטיפול רגשי קבוצתי בבית הספר. חשוב לעבוד אתו על פיתוח מיומנויות חברתיות ותקשורתיות עם בני גילו. 4) בגיל הזה ילדים נוהגים להזמין אחד את השני אך לא ממש יודעים מה התוכניות שההורים קבעו עבורם. לכן אל תסתמכי על מה שדניק אומר אלא צרי קשר ישיר עם ההורים. בכל פעם שבתי שגם היא בכיתה א' באה ואומרת שהיום היא הוזמנה ל... או הזמינה את... אני יוצרת קשר עם ההורים ומוודאת שזה מתאים. את לא מתארת לך כמה פעמים היו שנאמר לי שהילד שכח שיש לו חוג... שהם נוסעים... שיש להם תוכניות אחרות. ובכלל נסי לארגן מראש שפעם או פעמיים בשבוע דניק ייפגש עם חברים מהכיתה אבל ארגני את המפגשים מראש. למשל ערב קודם התקשרי לילד שאליו ביקש ללכת/רוצה להזמין ושאלי אם יוכלו להיפגש מחר ואם לא תאמי יום שיתאים לכולכם. 5) ולבסוף לשבת עם ילד בגילו על הכנת שיעורים/התכוננות למבחן בשעה שבע בערב זה כבר לא יעיל, בטח לא אצל ילד שמקבל טיפול תרופתי לקשב וריכוז שבשעות אלה השפעתו כבר פגה. אם דניק נסער באותו היום ולא הצליח להכין שיעורים/להתכונן למבחן עדיף שתקשרי למורה/תכתבי לה ותיידעי אותה לגבי זה ותסכמי אתה שהוא ישלים זאת למחרת/בסוף השבוע/ ביום שיהיה יותר נינוח. באופן דומה בקשי ממנה לדחות את המבחן. ילד בשנים הראשונות של בית הספר היסודי ממש לא צריך להילחץ ממבחנים. החזיקי מעמד ויישר כוח.

 

[אמא של דניק]

שלום חייכנית ופאטפאט

לגבי הסעיף 1 הראשון של FATFAT יש לו מורה סייעת שבאה משמע פעמיים בשבוע ופעם בשבוע פרטני, בינתיים לא דיברו איתנו על מעבר לכיתה קטנה, כי בסה"כ המורה אומרת שהוא בסדר.בחוג לשיעורי בית נדמה לי שגם שם עובדים על מיומנויות חברתיות לגבי השמיעה, יש לנו מעקב אחת לחודש, היינו צריכים לעשות עכשיו אבל בעלי עבר ניתוח אז דחינו את זה. והבדיקות דם זה רק כעבור חצי שנה מרגע נטילת הריספונדה. אנחנו ממתינים מהעירייה להזמנה של פסיכולוגית במרכז הורים וילדים ששם נוכל לעשות גם טיפול משפחתי ואנחנו גם הלכנו למספר פגישות זוגיות אני ובעלי לבד, בלי דניק, שפעם בעלי התנגד לפגישות האלה בתוקף, היום מגלה יותר נכונות. אבל אני מאוד רוצה לשנות את האווירה בבית. מחר בעלי אמר שהוא יילך לבית ספר אולי לנסות לדבר עם היועצת. הבעיה שהמורה המחנכת כועסת שמדברים לא איתה ועם מישהו אחר וגם היא בעצמה לא אוהבת שמתקשרים אם השמיים לא נופלים. אני רוצה לשאול לגבי כיתה קטנה, אצלנו אין, בבית ספר וזה אומר או להעביר אותו בית ספר אחר מחוץ לקהילה שלנו, שזה אומר הסעות וזה לא יהיה יותר טוב לדניק, לא יודעת אם זה אפשרי לבית ספר המקביל. שנה שעברה הוא סיים כיתה א בהצלחה, ואז בישיבה שערכו בבית ספר החליטו להעלות אותו לכיתה ב' רגילה עם שילוב, והוא מקבל את העזרה אבל לפעמים נדמה שזה לא מספיק, אני רואה קשיים ומשתפת את המורה משמע ובאמת הכתיבה שלו השתפרה. אני מחכה שהיא תענה לי כי היא בעצם איש הקשר שלי עם בית הספר. אני חושבת. תודה וגם ניסיתי להתקשר עם העובדת הסוציאלית של שמע כי הם גם עוזרים בדברים כאלה. בינתיים לא חזרה אלי.

 

[אמא מאושרת15]

בדיקות דם

פרט לתפקודי כבד , תרופה זו ריספונד או ריספרדל מעלה מאוד את הורמון הפרולקטין וחשוב מאוד לבדוק זאת , במיוחד אם הוא נוטל אותה כבר מס' חודשים משום שכשזה מגיע לרמה של מאות , הרופאים נוהגים להפסיק לרשום את התרופה . אז מאוד חשוב לבדוק זאת .

 

[אמא של דניק]

תודה על המידע

 

[אמא של דניק]

כשאני חושבת על לגבי הסעיף של מכשיר שמיעה

שאלתי את דניק מה חסר לך, אז הוא אמר לי שקט, ואמרתי לו דניק אנחנו חיים עם אנשים אי אפשר שקט מוחלט זה לא מן בועה כזו שאפשר להסתגר בתוכה ולבודד את עצמך ממנה, ולא קישרתי את זה לרגע למככשיר, הבטיחו לנו תקרה אקוסטית והנגשה לדניק בכיתה שלו ולא עשו את זה והם קיבלו תקציב. זה גם אמור לבודד רעשים. תודה על ההשקעה בתשובות

 

[ע ד י 2222]

Hתכן שזה חלק גדול מהבעיה