שלום ../images/Emo82.gif יקר שלי, חזרתי לעדכן...
הי לכם
לפני קצת זמן עדכנתי בתוכנית.. אז הנה, באתי לעדכן שהיא יצאה אל הפועל.. רציתי לספר על תהליך ריפוי מדהיםםםםםםםםם שעברתי עם אחי שפגע בי מינית כשהיתי ילדה קטנה (וגם הוא). זה קרה לפני איזה שלושה שבועות אצל המטפלת שלי. היתי בטיפול שנתיים וחצי, סיימתי את הטיפול כי הרגשתי שהגעתי למקום שאני יכוהל לבד, ולא מזמן התעורר בי הצורך לחזור ולשחרר ממני את הסוד הזה שהיה כמו קיר של זכוכית ביננו, כי מעולם לא דיברנו על זה ביננו.. וכל השנים סחבתי את הסוד הזה לבד ומאס לי לסחוב לבד, ונמאס לי מהשריון הזה ששוקל 20 טון ושדבוק אלי.. אז אחרי הפסקה של חצי שנה בטיפול חזרתי להתכונן לפגישה איתו. לחשוף בפניו את הסוד הזה. לא רציתי סליחה, לא הודאה באשמה. רק רציתי להוריד את זה ממני.. קראתי לזה ריפוי ולא עימות כמו שנהוג, כי זה מה שרציתי שיקרה לי, וגם לו.. באתי ממקום של השלמה ופיוס ולא ממקום של מלחמה.. ממקום של אהבה, של אחים, שזה מה שיש לנו, ולא ממקום של אויבים.. בהתחלה פחדדתי מאודדדדדדד. חשבתי שאני הולכת להרוס אותו ואת המשפחה ושהוא לא יוכל לעמוד בכאב או בגילוי הזה, ממש חששתי לו... אח"כ הבנתי שאני לא אחראית לתגובה שלו אלא רק לשלי, ובכל זאת, באמת נמאס לי לסחוב לבד.. וידעתי שאם אנתב את הפגישה ביננו בנימה של ריפוי והשלמה וקבלה (כי זה מה שתכלס אני מרגישה בקשר לפגיעה, זה קרה והיה ואי אפשר לשנות או למחוק, אני חיה עם זה ועם ההשלכות של זה והשלמתי עם זה כמו עם צבע העיניים או כל דבר אחר שהוא אני) אז ככה הוא גם יגיב.. התכוננתי איזה חודש+, כתבתי מכתב, ובפגישה עם אחי הקראתי לו את המכתב. היה מאוד מרגש... מעבר לזה שבכיתי כל זמן ההקראה, הוא הגיב בצורה מרגשת ומדהימה.. אמר שהוא זוכר ומצטער, ושכמובן אם אפשר היה היה מחזיר את הגלגל לאחור ולא היה עושה.. אמר שהוא מצטער על כל הכאב והסבל שהיתי צריכה לעבור בעקבות.. דיבר על הילדות שלנו, השלים לי קצת פרטי זכרון.. בסוף הפגישה נפרדנו בחיבוק, שזה משהו שלא היה ביננו איזה 10 שנים לפחות.. עוד לפני הפגישה ביננו, ובפרט אחריה - סלחתי לו.. סליחה עמוקה, מכל הלב.. וזהו, מאז אני חופשיה ומאושרת.. ממש ככה.. מרגישה כל כך קלה, בלי המטען הזה.. וה
שלי נפתח, ומשהו בי מלא
.. מלא באהבה ובאופטימיות ובמחשבה של איך יכולתי לסחוב את זה כ"כ הרבה שנים לבד? ואני מלאה באנרגיות ומשדרת את זה לסביבה.. רואים את זה, מרגישים את זה.. וגם איתו - היחסים ממש טובים.. מכל התסריטים הכי טובים שהכנתי את עצמי אליהם - המציאות עלתה על כל דמיון... עבדתי מאוד קשה בטיפול ובחיים כדי להגיע לשלב שבו אני רוצה לפתוח את זה מולו ומתגברת על הפחד ועל מה יקרה (מי היה מאמין בהתחלה שאגיע בכלל לשלב הזה!).. ועבדתי קשה והתכוננתי רבות לפני הפגישה איתו, והכל הכל כדי שזה יביא לתוצאות שאכן הגיעו.. כתבתי פה בקצרה יחסית, אני בתהליכים של עדכון החדר שלי באתר מקום, לעדכן בפירוט על התקופה של מרגע ההחלטה ועד ל"אחרי". כשיהיה מוכן - אעדכן גם פה.. בטח תשאלו איפה ההורים בתמונה.. אז אחי אמר שאם אני רוצה - זו החלטה שלי אם לשתף אותם או לא.. הוא משאיר את זה בידי.. לעת עתה אני לא רואה לנכון לשתף אותם.. לא רוצה להכאיב לאמא או לאבא.. לא רואה שזה נחוץ לי לאיזשהו צורך.. אולי עוד פעם... בכל מקרה תודה על המקום הזה..
הי לכם
