שלום

ringo333

New member
שלום

ראיתי שפתחו את הפורום הזה, ורק מלחשוב על מה שכולכם עוברת לי צמרמורת בכל הגוף, כי לנו (תודה לאל) אין סרטן במשפחה.
חשבתי להיוועץ בכם בקשר לבעיה כלשהי.

יש לי ילד בכיתה (כיתה ט', גיל 15) שאמו נפטרה מסרטן לאחר שנתיים של מאבק, זה קרה במהלך חופש פסח.
כל החופש התחבטתי בשאלה: "איך מתנהגים לילד שאמא שלו נפטרה?".
חזרנו היום לבית ספר והוא בא גם להפתעתי. הוא התנהג כאילו דבר לא קרה, אבל אני חושבת שראיתי אותו מוחה דמעות באחד השיעורים.
השאלה שלי היא איך אנחנו, ככיתה, תומכים בו ועוזרים לו לעבור את התקופה הנוראית ועוזרים לו להתגבר על האובדן הגדול.
האם אנחנו צריכים להתנהג כאילו הכל בסדר, וכאילו שום דבר לא קרה?

תודה מראש
תמר
 

LayLadyLay

New member
היי תמר,

זה בהחלט מצב בעייתי- האם להעמיד פנים שהכל כרגיל או לתת דגש כיתתי על הנושא..
אני חושבת שההתמודדות שונה מילד לילד ואין משהו גורף.
אני אהיה כנה ואומר שאין לי תשובה חכמה לתת כרגע, אבל אני מבטיחה לכתוב לך מחר לאחר התייעצות עם עובדת סוציאלית, בתקווה שזה יעלה פתרון.

לילה טוב
 

harty

New member
כנסי לפורום "חוסן למשפחות חולי סרטן"

תעלי את הבעיה ותקבלי תשובה מאנשים מוסמכים.
 

שמים1

New member
תמר בוקר טוב לך


אני איבדתי את בעלי לפני כחמישה חודשים
יש לי ילדה בת 10 וחצי
ילדים רוצים לחזור מאוד לשגרה שלהם
השגרה היא הבטחון שלהם
אבל זה לא אומר שהוא לא אבל קשה
ולא צריך להתנהג כאילו כלום לא קרה אלא להיות ערניים כלפיו ולזרום איתו
אם את קולטת שהוא במצוקה את יכולה לדבר איתו ולשאול אם הוא רוצה לשתף
אם הוא רוצה לשוחח עם היועצת
ואם יש משהו שהוא רוצה לעשות שיעזור לו
גיל 15 לא קל יותר ההפך , זה גיל של התבגרות וחשוב שהילד יפרוק את אשר על ליבו .

מאחלת לך שתמצאי את הדרך
ואני כאן לענות לך על כל שאלה שתעלה .

בהצלחה .
 
למעלה