שלושה מקורות יש לידע האנושי טאו יש כאלו שיקראו לזה דעת או אפילו דיעה.
שני המקורות הראשונים השכל והנסיון.
השכל מנתח דברים, בונה הכללות ומדמה דברים, מתפלפל וביקורתי מנסה לגלות מה אמיתי ומה שקרי, מה וודאי ומה מוטל בספק, מקטלג ומסווג, ומנסה לחזות.
הנסיון אלו הן ההתנסויות שלנו, החיצוניות והפנימיות. מה שאנחנו "רואים" וחווים. זה המצע של המודעות. מה שאנו מכנים אמיתי וכן , גם מה שאנחנו מכנים חלום ואשליה. גם הם חלק מהניסיון.
אלו הם הרציונליזם האידאליזם והאמפיריציזם, שאנחנו לומדים עליהם מן הפילוסופיה .
המקור השלישי שאנחנו מקבלים ממנו את הדעה הוא הזולת.
לפעמים אנחנו שוכחים שאנחנו, הידיעה שלנו, הגיעה שלנו, המדע, הפוליטיקה, התרבות והדת הם פרויקטים קולקטיבים. הם עניין לקונצנזוס או למריבה - שתי תופעות חברתיות שאין לתלות אותו באדם אחד. צריך לפחות שניים, ובדרך כלל מעורבים בזה אנשים אחרים, חיים ואף מתים. גם אין אדם שידיעתו מקיפה את הכל, אנו מסתמכים על הזולת על מנת ללמוד. לא צריך להתחיל הכל מאפס, אפשר לעמוד על כתפי ענקים.
רצוי לומר שאי אפשר לבסס את הדעת רק על גורם אחד.
למשל, הדתיים המבססים את השקפת עולמם על מסורת.
כזה ראה וקדש. התורה ניתנה בהר סיני הועברה מדור לדור.
זהו הזולת.
גם הנסיון לבדו אינו יכול לבסס את הידע, כי יש הרבה שלא ראינו ולא נראה כמו עינינו, ובוא נודה על הדבר, האשליה היא חלק מהניסיון. אבל ראיתי בנו עיני? ומה אם זה תעתוע?
וכמובן השכל לבדו ללא הנסיון הולך לו כסומא. משער השערות שאין להן קשר קלוש למציאות.
לא צריך לזלזל באף אחד ממרכיבים אלו של הדעת. כל אחד חיוני.
שני המקורות הראשונים השכל והנסיון.
השכל מנתח דברים, בונה הכללות ומדמה דברים, מתפלפל וביקורתי מנסה לגלות מה אמיתי ומה שקרי, מה וודאי ומה מוטל בספק, מקטלג ומסווג, ומנסה לחזות.
הנסיון אלו הן ההתנסויות שלנו, החיצוניות והפנימיות. מה שאנחנו "רואים" וחווים. זה המצע של המודעות. מה שאנו מכנים אמיתי וכן , גם מה שאנחנו מכנים חלום ואשליה. גם הם חלק מהניסיון.
אלו הם הרציונליזם האידאליזם והאמפיריציזם, שאנחנו לומדים עליהם מן הפילוסופיה .
המקור השלישי שאנחנו מקבלים ממנו את הדעה הוא הזולת.
לפעמים אנחנו שוכחים שאנחנו, הידיעה שלנו, הגיעה שלנו, המדע, הפוליטיקה, התרבות והדת הם פרויקטים קולקטיבים. הם עניין לקונצנזוס או למריבה - שתי תופעות חברתיות שאין לתלות אותו באדם אחד. צריך לפחות שניים, ובדרך כלל מעורבים בזה אנשים אחרים, חיים ואף מתים. גם אין אדם שידיעתו מקיפה את הכל, אנו מסתמכים על הזולת על מנת ללמוד. לא צריך להתחיל הכל מאפס, אפשר לעמוד על כתפי ענקים.
רצוי לומר שאי אפשר לבסס את הדעת רק על גורם אחד.
למשל, הדתיים המבססים את השקפת עולמם על מסורת.
כזה ראה וקדש. התורה ניתנה בהר סיני הועברה מדור לדור.
זהו הזולת.
גם הנסיון לבדו אינו יכול לבסס את הידע, כי יש הרבה שלא ראינו ולא נראה כמו עינינו, ובוא נודה על הדבר, האשליה היא חלק מהניסיון. אבל ראיתי בנו עיני? ומה אם זה תעתוע?
וכמובן השכל לבדו ללא הנסיון הולך לו כסומא. משער השערות שאין להן קשר קלוש למציאות.
לא צריך לזלזל באף אחד ממרכיבים אלו של הדעת. כל אחד חיוני.