מילה על ההדחה אמש של רמי.
האמת היא שלא חשבתי לרגע שרמי יגיע לגמר. ראיתי את התגובות המפגרות ומלאות השנאה בפייסבוק נגד רמי ונגד מי שהביא אותו לעולם.
ברור לי שאני חיה במדינה של אנשים ששנאה מניעה אותם כמו טורבו.
הקטע של רמי הוא שהוא לא שיחק שום תפקיד. הוא היה הוא עצמו לטוב ולרע. חיפש איפה להעסיק את עצמו והיכן להתחמק ממחשבות מיותרות.
מניסיון אני יודעת שככל שמתבגרים, הרצון לצדק, הרצון לשיוויון, הרצון לאמת בוער יותר בעצמות. קשה להתאפק. היום אני מקללת כמו שלא קיללתי מעולם.
קללות שלא העזתי בנעוריי להוציא מפי. רצון שלא להשאיר כלום בבטן. לפתוח הכל ולשפוך הכל.
לינור עזרה לו להעביר את השעות המתות ולהתגבר על השיעמום, אך ירד עם זאת היא הייתה לו לרועץ. ימים רבים בכלל לא ראו אותו מלבד הקטעים בהם
הוא רב עם יהודה או עם ג'וזי. היה לו חבר טוב בדמות איצקו מרמזור. הוא חבר טוב של תום. פתאום הוא מצא את עצמו מנהיג של חבורה עם דרור.
חכמתו עזרה לו במקרים רבים. חכמתו נעלמה במריבות המרובות עם יהודה.
הוא שיחק לידיו הפסיכופתיות של יהודה אשר ידע ללחוץ בדיוק על הנקודות הכי כואבות שלו. זה מה שפסיכופתים יודעים לעשות. ללחוץ על הנקודות הכי כואבות.
רמי לוקה בפתיל קצר, חוש הומור מפותח, חוש צדק ענק, וסוג של שמאלנות פוליטית. יענו אנטי ביבי. זה מספיק כדי לגרום לכך שישנאו אותו בחוץ.
בבית זה דווקא לא הפריע לו ואפילו עם רונית הביביסטית הוא הסתדר. הבעיה היא הצופים בבית שלא סולחים לאף אחד שהוא אנטי ביבי.
מה לעשות? זה עם שכזה. חסר סבלנות כלפי מי שיוצא נגד השליט.
אז רמי טעה. רמי טעה בזה שהוא לא שיחק את המשחק כמו שכולם שם משחקים. כולם משחקים. מביאים סיפורים מהבית וכמה שסוחטים יותר דמעות, ככה יותר טוב.
לרמי יש סיפור סוחט דמעות עכשווי. ילד אוטיסט בן 23. זאת לא ילדות שאתה מדחיק עם הזמן. זאת המציאות שהוא חי בה עכשיו. ברגע זה. כל דקה וכל שניה.
אבל זה לא מספיק סוחט דמעות בשביל עם ישראל כאשר יש את ג'וזי שגדל עם אימא נרקומנית ואת זהבה עם ילד בלי בית.
קשה להתחרות עם סיפורי זוועות של ילדות עשוקה. רמי גם לא ניסה להתחרות עם מישהו. הוא הביא את עצמו במטבח ובשיחות אחד על אחד כל פעם עם דייר אחר.
רמי בעל ידע עצום וסיפורים מעניינים מפה עד להודעה חדשה. אבל את עם ישראל זה לא מעניין אם לא קיבלת מכות רצח כשהיית ילד או ישנת ברחובות יחף בגשם.
רמי הודח רגע לפני הגמר בגלל שיתוף פעולה של כל קבוצות הרשת. האריות של יהודה והצבועים של ג'וזי והארנבות של אילון והחזירים של רונית. בקיצור כל חיות
הג'ונגל שיתפו פעולה כדי להדיח את רמי.
דקה אחרי שרמי עלה במדרגות, נשמעה ברחבי הארץ צעקה אדירה של ישששששששששש כאילו מכבי ת"א זכתה ביורוליג או נבחרת ישראל זכתה במונדיאל.
בקיצור, שמחת עניים.
אני דווקא ראיתי בפניו של רמי, אנחת רווחה. כמו הסירו מעליו עול ענק. אני לא יודעת אם הוא שמח, אבל הוא בטוח השתחרר מאיזו מועקה.
סוף סוף הוא יוכל לראות מה הסיפור עם לינור ויוכל להיפגש ולחבק את הילד שלו והבת שלו שהוא כל כך התגעגע אליהם. את הגמר אפשר להשאיר
לשחקנים המייללים והבוכיים שהביאו איתם מהבית שק של דמעות מוכנות לשימוש.
תם ולא נשלם.