שרשור על תינוקיות וחוויות לידה בבי"ח (למיכל10 וכל מי שרוצה..

mykal

New member
בדיוק רציתי לפתוח

שרשור שבעצם כל השאלות על מה ההתיחסות של הצוות (האחיות)
אל המאושפזות, ושל המאושפזות אל המחלקה וצותה--
הוא נגזרת של האנשים שפוגשים בדרך,
יש אחות סבלנית יותר, יש פחות, יש אנושית יותר יש פחות.,
ומהיולדות יש מי שאדיבה ומקשיבה ויש מי שמתמרדת ולא ממושמעת.
ואין מקום להשואה אפילו לא לי--שעברתי יותר לידות ממי שהיתה ברשור כאן,
וילדתי את רוב הלידות בבי"ח אחד, ואחת נולדה בבי"ח אחר.
ונראה לי שזה נכון גם למי שחיה בחו"ל וגם ללידת בית.
 
האם יש משהו יוצא דופן במוזרותו שביקשו ממך ?

איך מעירים להורים שרואים שאינם דואגים לתינוק ? או לא מספיק עדינים איתו? (יש כאלו ?)
 

מ י כ ל10

New member
לא ממש...

הדבר הכי מוזר שקרה לי זה שהעברתי הדרכת הנקה לאבא
. הוא בא לקחת את התינוקת, שכבר הייתה צריכה לאכול, ולא הייתי בטוחה שתהיה בחוץ אחות זמינה שתדריך את האישה, אז הסברתי לו את התיאוריה, והוא הדגים שהבין. אחר כך סיפרה לי האחות שהייתה בחוץ שהוא העביר יופי של הדרכה לאישתו

&nbsp
עדינות - אחד הדברים הראשונים שאני מלמדת הורים חדשים, במיוחד את האבות, זה איך להרים ולהחזיק את התינוק. להרבה אבות יש מין דרך מסוימת ומאוד לא ידידותית להרים את התינוק, ואז הם מוצאים את עצמם עם תינוק בידיים, אחוז בדרך מאוד לא נוחה שאין להם איך לצאת ממנה.
רוב ההורים מאוד חוששים להחזיק תינוק (צודקים), וזה פרדוקס כזה, כי תינוקות אוהבים להיות מוחזקים באחיזה בטוחה ויציבה.
&nbsp
איך מעירים זאת שאלת השאלות. ראשית, אני יוצאת מנקודת הנחה שהורים רוצים את הטוב ביותר לילדם, אף אחד לא מתכוון לפגוע בילדו במזיד, והדבר החשוב - אם כבר קרה משהו שלא צריך היה לקרות - הוא מה עושים הלאה.
רוב התינוקות במחלקת יילודים הם תינוקות בריאים, וגם אם היו שגיאות בטיפול הן לרוב לא מלוות בתוצאות קשות. גם אם ההורים לא האכילו את התינוק 8 שעות, נגיד, וזה קורה, אז לא מדובר בנזק בלתי הפיך. אז המטרה שלי היא שיהיה שינוי בהתנהגות, עם מקסימום הבנה ומינימום רגשות אשם.
לפעמים אני כן צריכה להיות בוטה ממש (לפי אמות המידה שלי, בכל אופן) כדי שהמסר שלי יעבור, אבל לא משנה מה אמרתי ואיך אמרתי, התפקיד שלי הוא לוודא שיש שינוי בהתנהגות.
&nbsp
 

מ י כ ל10

New member
הנקה ותמ"ל

האם תמ"ל זמין הורס הנקות? תלוי את מי שואלים...
&nbsp
עונה עם הקדמה ארוכה:
המערכת הרפואית מאוד מבלבלת מטופלים, ובצדק. והיא מאוד לא נוחה. וכשמדובר בתינוקות לפעמים זה עוד יותר מבלבל, כי מה שנכון לתינוק בן 3 שעות לא מתאים לתינוק בן 8 שעות, ושונה עבור תינוק בן 12 שעות, 20 שעות, 32 שעות או 50 שעות... מבחינת ההורים אם נאמר להם משהו, לא ברור להם למה אומרים להם פתאום משהו שונה...
&nbsp
&nbsp
אוכל הוא כנראה הנושא הכי מיידי והכי רגיש בנוגע לתינוקות. וגם הכי משתנה ותלוי גיל התינוק ופרמטרים נוספים.
לבית החולים יש מדיניות ברורה מאוד: עידוד הנקה. זאת אומרת שבכל פעם שמישהו מבקש בקבוק, אני מבררת בן כמה התינוק, האם הוא אוכל רק תמ"ל, אם הוא יונק - למה הוא מקבל בקבוק ועוד, וגם מסבירה מה ההשלכות לטווח ארוך על ייצור החלב.
אז עקרונית, אם אישה רוצה להניק, אין סיבה שהתמ"ל יפריע, כי לכאורה הוא לא כ"כ זמין. בפועל, אישה שרוצה להניק אך מתקשה בכך לא תמיד תקבל את העזרה שהיא צריכה ברגע המתאים. (זה אחד הדברים שהכי הפריעו לי בהתחלה. זכרתי איך אני הייתי אחרי הלידה - רציתי עזרה כשהייתי צריכה אותה! לא רציתי להתחיל לחפש עזרה כשהתינוקת שלי רוצה לאכול! אבל בפועל, זה מה שקורה... ) אם יש לי וליולדת מזל, אני מגיעה ליולדת בדיוק ברגע המתאים. אם אין לנו מזל, היא יכולה לחפש עזרה גם שעה

&nbsp
יש מצבים שבהם האם רוצה להניק, אבל לא יכולה, או שהתינוק לא משתף פעולה, ואז אני עושה הרבה מאוד דברים כדי לקדם הנקה, כולל תוכנית הביתה, ובינתיים הילד מקבל תמ"ל. האם זה הורס הנקה?
&nbsp
הנקודות שאני תמיד חושבת עליהן הן:
1. תינוק צריך לאכול
2. האם היא זו שתחליט מה יאכל התינוק (גם אם האב וכל שאר בני המשפה מתים שהיא תניק)
&nbsp
הסבלנות היא עניין של גישה. אני לא אוהבת להיות הראשונה שנותנת תמ"ל... אבל יש כאלה שפחות קשה להן עם זה
 

debby12

New member
מנהל
האם יוצא לך ולקולגות שלך לתת תמ"ל ליילוד

בלי לקבל הסכמה מהאם?

האם מיידעים את האם לאחר מכן שהתינוק הוזן בתמ"ל?

ומה את עושה אם האם לא מסכימה ואת בכל זאת חושבת שצריך לתמ"ל?
 

מ י כ ל10

New member
אני לא זוכרת שזה קרה לי, אבל זה יכול לקרות

למה?
כי תינוק צריך לאכול. אצלנו מכוונים לארוחה ראשונה שש שעות מהלידה. נניח שאני מוכנה למתוח את זה לשמונה שעות, ואפילו עשר.. עדיין, יש אמהות שלא מגיעות לתינוק בפרק זמן כזה מהלידה. חלק בגלל סיבוכים, חולשה וכו' וחלק כי... לא יודעת... לא נפל להן האסימון, איבדו תחושת זמן או משהו אחר. זה לא קורה הרבה אבל זה קורה.
&nbsp
ונניח שהאמא כתבה שהיא רוצה רק להניק (פעם ציפיתי שזה יגיע עם סט שלם של רצונות כמו מינימום הפרדה מהתינוק, אבל גיליתי שלא תמיד זה הולך ביחד), ונניח - וזה קורה - שהיא לא עונה לטלפון, ובעלה לא עונה וכו'. אפשר להבין שסטטיסטית צירופי המקרים האלה די נדירים, אבל אחת ל- זה קורה. ונניח שהתקשרתי למחלקה והיא לא בחדר.
אז עקרונית אני אמורה להתאמץ מאוד, וללכת לחפש אותה ולשאול אותה. עקרונית. אבל בזמן שאני עושה את זה יש שלושה תינוקות אחרים שלא קיבלו טיפול...
התינוק עדיין צריך לאכול. אז כן, אני אתן תמ"ל. וכן, אני אספר לאמא (זו לא אופציה לא לספר על משהו שקרה עם התינוק. יום אחד הגיעה אמא לתינוקייה ומצאה פלסתר על התינוק ורצתה לדעת מה עשו לו. מכיוון שזה לא קרה במשמרת שלי, וזה משהו די שגרתי, אז לא קיבלתי דיווח, הייתי צריכה לנסות לדלות את המידע מהמחשב. לא הצלחתי. פניתי לאחות אחרת, היא חיפשה ולא מצאה, והלכה עם האמא לרופא לברר. עכשיו, האמא צודקת לגמרי! הצד השני הוא שזה העסיק 3 אנשי צוות במשך כרבע שעה (שזה המון זמן טיפול בתינוקות אחרים). מדווחים גם על טעויות, ויש כאלה. ולצערי - תמיד יהיו).
&nbsp
אם אני חושבת שצריך תמ"ל והאמא לא מסכימה, אני אעשה כמיטב יכולתי להסביר למה אני חושבת כך ומה יכולות להיות ההשלכות. ברוב המוחלט של המקרים האמא משתכנעת. תינוק שלא אוכל מספיק (ואני מוכנה להסתפק בכמויות מאוד קטנות. באמת) הוא לא תינוק שיהיה "קצת רעב". הוא תינוק שמסכנים אותו בהתייבשות, צהבת, ירידת סוכר... אז לאם זה אולי נראה תלוש, אבל אני כן רואה את העירוי ואת הטיפול באור באופק (במקרה הרע) או את העיכוב בשחרור (במקרה הפחות רע). ואת זה אפשר וצריך להסביר, ובד"כ ההורים מבינים ומקבלים.
אני לא רואה מצב שאי פעם אגיד לאמא לא להניק בכלל (חוץ ממקרים שאסור, כמו HIV, למשל). גם אם אני חושבת שצריך תמ"ל אני ממשיכה לקדם הנקה (אם האמא רוצה) והבקבוק הוא רק גשר, משהו שנכון נקודתית לאותו מצב וזמן
 

Dr T noki

New member
לותיקות הפורום - זוכרות שהיה פעם מזמן שרשור אשת השבוע?

אז זה מזכיר
נחמד
 

מ י כ ל10

New member
חשבתי שתרצו לשאול על הפן האנושי...

לפני כמה זמן שאל אותי מישהו מהעבודה השנייה אם אני נתקלת ב'אנשים חארות'. הרי יש סיפורים על מפגשים גרועים בבתי חולים, צעקות, אלימות.
מניסיוני הדל מאוד, זה כמעט תמיד עניין של חוסר הבנה. מישהו רצה ממני משהו ולא הבנתי מה הוא רוצה, מישהו רצה ולא הייתי זמינה, מישהו נבהל. דברים כאלה. ואסור לשכוח כאבים... ואצלנו צריך להוסיף גם הורמונים, סערת רגשות ובלבול כללי. חלק גדול מההורים נראים פשוט הלומים. העניין של תקשורת הוא קריטי.
כן נתקלתי באנשים שההתנהגות שלהם הרגיזה אותי (לא רבים. קשה מאוד לעצבן אותי), ואני בטוחה שגם אני הרגזתי אנשים. נתקלתי גם באנשים (מעטים) שההתנהגות שלהם נראית כאילו הם מכוונים לתביעה (שזה הכי גרוע, כי אז הם לא מוכנים לדבר).
 

debby12

New member
מנהל
איך האינטראקציה שלך עם אבות? במה, מנסיונך, הגישה שלהם

שונה משל היולדות? הם מדברים/מתייחסים אליך אחרת?
 

debby12

New member
מנהל
וגם - אמהות יחידניות - ודאי יותר קשה להן

האחיות מתחשבות בהן יותר?
 

מ י כ ל10

New member
המממ... אין ממש הבדל

היולדות מאוד דומות ושונות, וכך גם האבות. יש מכל הסוגים.
אמהות יחידניות - יש כאלה עם מערכות תמיכה מצוינות וכאלה שפחות.
&nbsp
אני משתדלת לעשות את המקסימום שאני יכולה במגבלות כוח האדם והזמן. (יוצאת, אבל אכתוב עוד אחכ)
 

debby12

New member
מנהל
בעיות שפה/תקשורת?

כמה מהמטופלות שלך לא דוברות לא עברית ולא אנגלית? (מנחשת סתם שאלה השפות שאת דוברת, אולי יש עוד...). יוצא לך לתקשר בפנטומימה?
 

מ י כ ל10

New member
קורה


פנטומימה, תרגום של שכנים לחדר, מבקרים ועוד. הבעיה הגדולה שלי היא ערבית (ממש בושה שאני לא יודעת
). אם אני יכולה אשלח אחות דוברת ערבית.
 

debby12

New member
מנהל
איך את מסתדרת עם קולגות "מהדור הישן"

בהנחה שיש לך כאלה? אני מתכוונת לכאלה שכן רואות ביילודים "חומר גלם" השייך למערכת?
 

מ י כ ל10

New member
מסתדרת

באופן כללי אני טיפוס מסתדר...
לא צריך להיכנס לעימותים. אפשר גם להנהן כשמישהו אומר משהו, לחשוב על זה, ולעשות מה שנראה לי (במסגרת ההיגיון, הפרוטוקולים, החוק).
גם ותיקות המערכת עוברות שינוי, כי המערכת מסתגלת ומתאימה את עצמה לדרישות הקהל. יש הרבה כאלה, וכולן מתוקות מאוד.
אני לומדת הרבה מהתבוננות. מה מותר / אסור, מה אני אוהבת / לא אוהבת, איך נוצרים עימותים...
זה נחמד, כי להורים שונים מתאימים סגנונות שונים, אז הגיוון בדעות עובד יפה
 

debby12

New member
מנהל
ואיך זה מול הרופאות/ים?

מהצד זה נראה מאוד הירארכי (כמעט כמו בצבא). הרופאות/ים כותבים את הפרוטוקלים והאחיות (יש אחים גברים בתינוקייה?) מבצעים את הפקודות/פרוטוקולים+ מחליפים חיתולים + מאכילים מבקבוק

איך זה מרגיש מבפנים?
 

מ י כ ל10

New member
רפואה וסיעוד

אלה מקצועות שונים.
לקח לי המון זמן להתחיל להבין מה בכלל תפקיד האחות, ואני עדיין לא מבינה עד הסוף ולכן ההסבר שלי היה חלקי ולא מדויק.
לפני שנכנסתי לתחום הזה חשבתי - ואני חושבת שזו תפיסה רווחת בציבור - שאחות צריכה להיות בעיקר רחמנייה וטיפולית (שזה הרחיק אותי מהעניין, כי לדעתי אני לא במיוחד רחמנייה וטיפולית). זה גם לא מקצוע שייחסתי לו יוקרה.
אני חושבת שמאוד קשה להבין מה אחות עושה, כי הרבה מהעבודה היא *מניעתית*, ומבוססת על תהליך *מחשבתי* של שקלול הרבה מאוד ידע רפואי וניסיון קליני, כשמה שרואים את האחות עושה בפועל נראה באמת כמו החלפת חיתולים (בתינוקייה ולא רק).
בחלוקה גסה נהוג לומר שרופא מטפל במחלה והאחות מטפלת במטופל. הרופא צריך להגיע לאבחנה - קלינית ו/או מעבדתית - כדי שאפשר יהיה לבחור בטיפול מתאים, ומי שאחראית על כל היישום היא האחות. זאת אומרת שאם רופא הגיע לאבחנה ורשם תרופה, האחות היא זאת שתבדוק שאכן התרופה מתאימה לחולה (ד"ר, האדון סובל מבעיה כלייתית. לא בטוח שהתרופה הספציפית שרשמת מתאימה לו), שהמינון מתאים, שהוא מבין איך צריך לקחת אותה (נגיד, שהחולה יודע שצריך להוריד את הכיסוי מהמחט לפני שהוא מזריק לעצמו), מתי, עם/בלי אוכל ואיזה אוכל. האחות היא זאת שתעקוב אחרי השפעת התרופה (ד"ר, כבר שלושה ימים שהוא מקבל את התרופה ועדיין עם חום...), ותוודא שאין תופעות לוואי שמחייבות שינוי / הפסקה.
אחות תאכיל חולה לא רק כי הוא צריך לאכול ולא יכול לבד, אלא כדי לבדוק איך הוא בולע ואם יש סכנת שאיפת האוכל ואיך הוא יסתדר בבית (כי אם הוא לא, אי אפשר פשוט לשחרר אותו מבית החולים).
ועוד המון דברים כאלה. אבל אלה תהליכי הערכה שאין להם נראות...
אז גם בתינוקייה - בסופו של דבר הרופא הוא זה שכותב את מכתב השחרור וחותם עליו, אבל הוא עושה את זה הרבה פעמים על סמך המלצה של אחות (כשיש בעיות, לא בתינוק בריא שאין שום בעיה איתו). למשל, נגיד שהבנו כבר שתינוק מסוים לא אוכל כמו שצריך ומתחילים לעקוב בצורה צמודה. הרופא רואה במחשב שהתינוק אכל כמות X. הוא יודע לומר אם הכמות מספיקה או לא, אבל זה נתון חסר מאוד שאי אפשר רק על פיו להחליט אם התינוק יכול ללכת הביתה. צריך לדעת בכמה זמן הוא אוכל את הכמות, האם ההורים מצליחים להאכיל אותו או רק האחות, האם הוא פולט אח"כ, האם הוא אוכל רק כשהוא בחימום ועוד... אלה דברים סיעודיים. ויש עוד המון כאלה...אני גם מסתכלת על ההורים. לפעמים יש עניין של חששות, קשיים משפחתיים, מערכת תמיכה ואפילו מסוגלות הורית. לא בסמכותי ובהשכלתי לקבוע מידת מסוגלות, אבל מי שתראה דברים כאלה ותערב איש מקצוע מתאים היא האחות.
 
למעלה