שלום, רציתי לספר כאן סיפור קטן ואמיתי. אם בא לכם תקראו ומן הסתם זה קשור לתקרית האחרונה בהאח הגדול.
לפני כשנה, עברה להתגורר לידי שכנה מבוגרת חדשה בשכירות שבהתחלה הייתה מאוד חמודה, דיברה בנימוס, הייתה מציעה לכולם עוגיות ונראיתה אדם נורמלי לחלוטין. לאחר כשבועיים, היא התחילה לזרוק הערות לשכנים, להציק ולפגוע ברכוש הבניין. ניסינו לדבר איתה, אפילו שמנו מצלמות אבטחה כדי שאולי המשטרה תעזור, אך כלום לא עזר. ככה זה נמשך במשך 3 חודשים שבהם נהגה להסית דיירים אחד נגד השני ולהתסיס את כולם.
יום אחד, אותה השכנה המטרידה התקשרה אל אחת השכנות הותיקות (אישה ללא עבר פלילי) וצרחה עליה בטלפון כולל קללות קשות על משפחתה אשר הטריפו את דעתה עד אשר היא פלטה: "תמותי כבר" וניתקה את הטלפון.
ובכן, אותה האישה, ללא עבר פלילי, קיבלה למחרת זימון למשטרה על איום לרצח ונפתח לה תיק שנסגר בסוף עם קנס כספי.
במשטרה נאמר לה שידוע שאותה האישה נוהגת לעבור בכל פעם דירה, יש לה יכולת דיבור מהפנטת, היא מכירה היטב את המשטרה ואת גבולותיה וזו לא הפעם הראשונה שהיא גרמה לאנשים ללא עבר פלילי להתחרפן ולפלוט מילים כאלה, אבל הפלא ופלא, אותה האישה מעולם לא נעצרה, לעומת זאת, הדיירים שהיא מטריפה אותם כן.
מוסר ההשכל הוא שאל תשפטו אדם שאומרים לו מילים פוגעניות ללא הרף עד שתהיו במקומו. כל אחד יכול להגיע לקצה, כולל יפי הנפש שחושבים שאנשים אחרים הם אלימים והם לא. אלימות פיזית היא באמת גבול שאין לעבור. מה שרציתי להעביר כאן שתעצרו רגע לפני שאתם ממתגים אדם כאלים כל כך מהר.
דרך אגב, ראיתי היום את הויכוח / התגרות של ליאור דואק בשנה שעברה ותהיתי לעצמי מה היה קורה אם במקום אסיף, היה יושב רמי. שימו לב שאין הבדל בין המילים וההתנהגות של ליאור ובין התנהגותו של יהודה, שניהם לא השתמשו באלימות פיזית או מילולית. ההבדל הוא מי שעמד בפני כל אחד מהם ותגובתו.