תאוריה והדגמה

gironi1

New member
שלום, תלמה. אכן התכוונתי לכך. העניין

שאליו מיקדתי הוא הצורך "להזעיק" את המשפט להצילנו בזיקה ישירה לשאלה שהולידה אותו, וכך לגרום לידע להיות משמעותי יותר בבחינת קישורו הישיר לפתרון בעיה נקודתית. על התלמיד יקל לזכור את המשפט מכיוון שהוא מקושר לדוגמה שנפתרה באמצעותו, ובסוף התהליך יבוצע סיכום בכתב של הנושא ואז נדגיש קודם את המשפט ורק אח"כ את הדוגמה שנפתרה באמצעותו. אין עוררין לגבי התאוריה והעובדות שציינת בדבר הרצף ההגיוני. האם יתכן כי במקרה ספציפי זה פתרון בשיטה של הליכה לאחור יצור עניין בשיעור, שכן רוב התלמידים בדר"כ משתעממים בתאוריה, ורוצים לגשת "ישר לעניינים". אין כאן ויתור על לימוד שיטתי של היסודות אלא שינוי בסדר שלבי הלימוד שהייתו מגדירו כשינוי טקטי ולא אסטרטגי. תודה לך על התיחסותך .
 

shira shira

New member
מה עושה מורה טוב?

מאוד אהבתי את הדוגמא של "הזעקת" האות שלא נלמדה. מה עושה מורה טוב כדי שלא ישעמם את תלמידיו? מה עושה מורה טוב? אני יודעת שזאת שאלה רחבה ומורכבת, אבל איך לעזור למורה לבחון את דרכו ולשפרה?
 

gironi1

New member
תאוריה והדגמה

כמקרה פרטי, האם כשמלמדים משפטים בהנדסה, למשל המשפטים ההפוכים שבעזרתם מוכיחים שמרובע הוא מקבילית, האם עדיף להסביר את המשפט ולאחר מכן לגשת לתרגיל המיישם אותו, או שעדיף לגשת ישר לתרגיל, ואז לאחר שיחת הרקע וכש"נוצר הצורך", לשלוף את המשפט שמחלץ אותנו מהבעיה וכך קישרנו את המשפט לדוגמה מסוימת. לאיזו שיטה יש יותר סיכוי להפנמה טובה של החומר? (אמנם זה תלוי גם באופי התלמיד...) אודה לפירוט קצר של יתרונות/חסרונות
 
למעלה