תהיות.

sapironet22

New member
תהיות.

אוקיי, זאת פעם ראשונה שאני כותבת כאן. אני חייבת לפרוק, הפעם לשם שינוי פריקה חיובית. אני חייבת לנצור את זה ולכתוב את זה כדי שברגעי משבר, אני אראה את ההודעה. אני בת 18 וחצי. אני לא יודעת מה הגילאים של הפורום כאן.. בכל מקרה, היום הגעתי לכמה תובנות מעמיקות בעצמי. זאת אומרת, פתאום עלו לי מחשבות, שבמקום להסתכל על אחרים, ולקנא למה אין לי שיער כזה או אחר. [ אוקיי נשמעתי שיטחית,]. היום הגעתי למסקנה, שאני כפויית טובה כלפי החיים. שאלוהים נתן לי את עצמי..נתן לי בית חם.. שלא לכל אחד יש. תמיד יפה להגיד את זה ,אבל עכשיו אני מרגישה את זה. אני מעריכה את העובדה שיש לי בית לחיות בו כרגע. יש כאלו שגם את זה אין להם. שיש לי משפחה. אז אומנם הסבים והסבתות נפטרים,אבל לפחות היו לי אותם. יש כאלו, ויש לי חברה כזאת, שאין להם מסיבות כאלו או אחרות. שהמשפחה לא מלוכדת. הגעתי למסקנה, שכן,אלוהים נתן לי גוף יפה, שהרסתי במו ידי עם אכילה כפייתית . שהוא נתן לי פרצוף, שהרסתי במו ידיי עם לפצוע את עצמי בלהוציא פצעונים. אוקיי, אז לפעמים אני מרגישה יפה. אבל, אני בהחלט לא מכוערת. אין לי כרגע איזה פה עקום. אז כן, אין לי את השפתיים שרציתי העבות והיפות, ואולי הן קצת דקות אבל הן לא עקומות ומכוערות. כנ''ל לגבי הכל- עיינים ,אף הכל. שיער- יש יותר גרוע. באמת שיש. גוף- יש כאלו שנאבקים בשומן, ומרזים כי מבחינה בריאותית זה לא טוב, ואני- הרסתי לעצמי, ושיבשתי את המערכות בגוף. אז כן, אני מקווה שאני אתחיל לעשות עם זה משהו. סתם פריקה. אשמח לשמוע דעתכם ועצות לשימור ולשיפור=].
 

mikilk

Active member
ברוכה הבאה ספירונת....

המסקנה שלך יפה - רק שעליך לשמר אותה וליישם אותה ביום יום. בחרת בחירות בחייך, עשית מעשים - אין טעם לחזור אחורה או לחוש אשמה (כלפי עצמך ומה שכביכול עוללת לגופך). אין ספק שדרך נפלאה היא להודות על הקיים, כולנו יודעים שבחיי היום יום, ומיוחד בגילך, זה לא דבר שהוא בטבעינו ומובן מאליו. הייתי שם, במצבך, הגעתי למצב אנורקטי, לא אהבתי את מה שראיתי במראה, ותמיד מצאתי את מה שחסר לי. לימים אי מבינה שזה גם ענין של גיל, בגרות בשלות והרבה הרבה עבודה עצמית. אני הייתי הולכת איתך צעד נוסף קטן, במקום לרשום שיש יותר גרוע - להכיר בכך שיש לך הרבה טוב וטוב מהרבה אחרים. קצת לשנות את המינוחים שהם את משתמשת, ולהפסיק למדוד את החלקים השונים בעצמך (פה, אף, עיניים שיער) אלא להביט, להכיר ולאהוב את מכלול האדם שעומד מולך, כולל הפנימיות שלו. גם כשאנחנו עומדים מול אדם איננו מודדים אותו על פי אף או פה או שפתיים צרות - אנו רואים מכלול, לא תמיד היינו מכתירים אותו כמלכי היופי - אבל ברור שזה איננו מדד כלל בחיי היום יום - יש הרבה מאוד פרמטרים נוספים וחשובים מעבר לתיאור החיצוני הפלסטי שרשמת. נשמח אם תישארי עמנו כאו יום טוב מיקי
 
למעלה