תהיות
תוהה. סתם ככה ביני לבין עצמי. מה מעשיך, היכן אתה בכלל? ואיך נעלמת מהאופק של כולם. החיים ממשיכים, זאת אני כבר יודעת. לא ממשיכים כפי שבחרתי- אבל כבר מזמן הבנתי שהשליטה אינה בידי. תוהה. ככה סתם, ככה ביני לבין עצמי. יודעת- אין מי שישיב לי, אין מי שיעניק לי את התשובות לכדור שהתגלגל לו והחריב כל דרך. מסכת יסורים? לא סתם מסכת, יסורים?- היא לא מן מילה כבדה כזאת?. היא די מתארת, אבל קשה לי להבין את גודל אובדנך. קשה לי להצהיר, בפני ובפני כולם. תוהה. ככה סתם, איך היו נראים חיי. ´דלתות מסתובבות´ יכולות לתאר את מחשבותי. מהפך בחיים, כמו שני עולמות שונים בתכלית וכל זה רק בגלל מותך. כמה קלישאות שנאמרו לי בסגנון ´הזמן מרפא´, אני חושבת שהתגשמו. לא ב-100% דיוק כי הזמן לא ריפא, הוא רק השכיח במעט, הדחקה? תוהה. מה היה קורה אילו? אבל אין, אין אילו?!! יש רק עבר שנמצא במגירה, לא ממש ישנה, אבל חורקת, שרוח סערה מנערת, פותחת אותה, גורמת לזכרונות לעלות, גורמת לדמעות. אז את בוכה קלות וסוגרת את זו המגירה- עד הסערה הבאה. תוהה. כועסת, על המחשבות. היא ילדה בן, כמעט איבדה אותו- אף היא. היית שם, ברגע ההוא שהיא אחזה בו, מבוהלת. מביטה בך במן מבט מבין ועייף. אז זהו, היא לא מבינה! היא לא תבין! אל לה להתיימר- היא לא!. אני גם לא רוצה שהיא תבין.להבין פרושו לחוות. אני לא מאחלת לה. אם היה האובדן קורה לה, היא בטח הייתה מתאשפזת, מקבלת את הטירוף. כי יש נשים חזקות שמסוגלות להתמודד, היא איננה כזאת, עובדתית. תוהה. אנשים לא מפסיקים לבהות לעולם? המבטים המרחמים האלו. שיסתכלו על עצמם. מנחם אותם שמישהו עבר משבר יותר גדול משלהם?! יש להם לב ענק לאנשים האלו, ממש קבוצת תמיכה במקום אחד, ומטופלת אחת- ככה הם חושבים. אם לעשות סקר, ימצאו שאני המטפלת והם החולים. כן, מוצאים נחמה באחרים. תוהה. איפה הוא? האלוהים הזה. מאמינה בו, זה לא שלא מאמינה. רק איפה הוא? הוא היה פעם מסתובב בהיכלות הלב. כבר איננו שם, רוצה שיחזור ולו רק בשביל שיתן לי כמה תשובות, פיציות כאלו- מה כבר ביקשתי? אם תראו אותו, תגידו לו שאני עדיין מחכה. לא שיזיז לו. ישנם חשובים ממני, אבל שיהיה, תזכירו לו. תוהה. האם נועדתי לילד אחד? אפילו ילד לא ממש שלי, אבל אחד שמעלה חיוך על השפתיים. זה שבא בלי טיטולים, רק עם חיוכים? האחין הזה? דווקא נחמד, להשתובב איתו וללכת. לא מחויבת לכלום. לא קושר אותי דבר. זה רק אני ועצמי, בלי טרארם. בלי צוציק קטן בן הרגליים, ´ילדים זה שמחה´? אולי מרחוק. תוהה. סתם תוהה.´דלתות מסתובבות´- מה היה אילו היית קיים?
- שלא תגיד שלא זוכרת. אם אתה באמת שם שומר עלינו, תשמור עליו- על ´האבא´ שלך, אני יופי לי- מסתדרת לבד.
תוהה. סתם ככה ביני לבין עצמי. מה מעשיך, היכן אתה בכלל? ואיך נעלמת מהאופק של כולם. החיים ממשיכים, זאת אני כבר יודעת. לא ממשיכים כפי שבחרתי- אבל כבר מזמן הבנתי שהשליטה אינה בידי. תוהה. ככה סתם, ככה ביני לבין עצמי. יודעת- אין מי שישיב לי, אין מי שיעניק לי את התשובות לכדור שהתגלגל לו והחריב כל דרך. מסכת יסורים? לא סתם מסכת, יסורים?- היא לא מן מילה כבדה כזאת?. היא די מתארת, אבל קשה לי להבין את גודל אובדנך. קשה לי להצהיר, בפני ובפני כולם. תוהה. ככה סתם, איך היו נראים חיי. ´דלתות מסתובבות´ יכולות לתאר את מחשבותי. מהפך בחיים, כמו שני עולמות שונים בתכלית וכל זה רק בגלל מותך. כמה קלישאות שנאמרו לי בסגנון ´הזמן מרפא´, אני חושבת שהתגשמו. לא ב-100% דיוק כי הזמן לא ריפא, הוא רק השכיח במעט, הדחקה? תוהה. מה היה קורה אילו? אבל אין, אין אילו?!! יש רק עבר שנמצא במגירה, לא ממש ישנה, אבל חורקת, שרוח סערה מנערת, פותחת אותה, גורמת לזכרונות לעלות, גורמת לדמעות. אז את בוכה קלות וסוגרת את זו המגירה- עד הסערה הבאה. תוהה. כועסת, על המחשבות. היא ילדה בן, כמעט איבדה אותו- אף היא. היית שם, ברגע ההוא שהיא אחזה בו, מבוהלת. מביטה בך במן מבט מבין ועייף. אז זהו, היא לא מבינה! היא לא תבין! אל לה להתיימר- היא לא!. אני גם לא רוצה שהיא תבין.להבין פרושו לחוות. אני לא מאחלת לה. אם היה האובדן קורה לה, היא בטח הייתה מתאשפזת, מקבלת את הטירוף. כי יש נשים חזקות שמסוגלות להתמודד, היא איננה כזאת, עובדתית. תוהה. אנשים לא מפסיקים לבהות לעולם? המבטים המרחמים האלו. שיסתכלו על עצמם. מנחם אותם שמישהו עבר משבר יותר גדול משלהם?! יש להם לב ענק לאנשים האלו, ממש קבוצת תמיכה במקום אחד, ומטופלת אחת- ככה הם חושבים. אם לעשות סקר, ימצאו שאני המטפלת והם החולים. כן, מוצאים נחמה באחרים. תוהה. איפה הוא? האלוהים הזה. מאמינה בו, זה לא שלא מאמינה. רק איפה הוא? הוא היה פעם מסתובב בהיכלות הלב. כבר איננו שם, רוצה שיחזור ולו רק בשביל שיתן לי כמה תשובות, פיציות כאלו- מה כבר ביקשתי? אם תראו אותו, תגידו לו שאני עדיין מחכה. לא שיזיז לו. ישנם חשובים ממני, אבל שיהיה, תזכירו לו. תוהה. האם נועדתי לילד אחד? אפילו ילד לא ממש שלי, אבל אחד שמעלה חיוך על השפתיים. זה שבא בלי טיטולים, רק עם חיוכים? האחין הזה? דווקא נחמד, להשתובב איתו וללכת. לא מחויבת לכלום. לא קושר אותי דבר. זה רק אני ועצמי, בלי טרארם. בלי צוציק קטן בן הרגליים, ´ילדים זה שמחה´? אולי מרחוק. תוהה. סתם תוהה.´דלתות מסתובבות´- מה היה אילו היית קיים?
