אל תבינו אותי לא נכון. אני אוהב את הלימודים ואני אוהב את הנושא שבחרתי ללמוד, אבל בתקופות המבחנים מתחיל מן לחץ כזה של לימודים ומן עומס כזה, שכאילו כמו נוטל מהלימודים שלי את ההנאה שאני חווה מהם.
תודה לאל, עוד סמסטר נגמר. סיימתי עם עוד שני קורסים. יועצת הלימודים אמרה שבערך עוד שני סמסטרים וסיימתי. איזה יופי. לאחר מכן כמובן תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של המבוגר, התמחות, רישיון פסיכולוג, ואז טיפול, ובמקביל תואר שלישי בשביל להיות דוקטור ולאחר מכן פרופסור. כל מה שצריך.
לפני סיום, סיפור מצחיק-עצוב מתוך יום המבחן ברגרסיה וניתוח שונות, ב-22 בפברואר האחרון.
זה התחיל כמו כל יום מבחן אחר. נכנסתי לכיתה, דיברתי קצת עם המשגיחה על מה שצריך, היא אמרה לי איפה לשבת, התיישבתי. וכעת נותרה רק ההמתנה עד לתחילת המבחן.
בינתיים נכנסו והתיישבו שאר הנבחנים, אחד-אחד. לפתע נכנס לחדר ילד קטן, או אולי נער צעיר למדי. בן 12 או 13 או 14 או משהו. כנראה בכיתה ו' או ז' או ח' נראה לי.
הוא נכנס עם אבא שלו, שליווה אותו. גבר בשנות השלושים המאוחרות או הארבעים המוקדמות לחייו, עם שיער ארוך-ארוך הקלוע לצמה ארוכה. בטח תל-אביבים.
מסתבר, שזה איזשהו סוג של ילד פלא, העושה תואר ראשון במקביל ללימודיו בכיתה ו' או אולי חטיבת הביניים. המשגיחה חשדה בעצם האפשרות שזאת הפעם הראשונה שלו במבחן אוניברסיטאי אך האבא הבהיר שלא. זאת הפעם הרביעית שלו.
היו עם הילד כמה חוברות. כנראה מבחן עם חומר פתוח כי זה כנראה סוג הקורס שהוא נבחן עליו באותו היום. הסתכלתי קצת על החוברות שלו מרחוק אבל הצלחתי לקלוט רק מילה אחת. "אלגברה". הילד עושה תואר ריאלי. תואר ראשון במתמטיקה או סטטיסטיקה או מדעי המחשב או משהו כזה.
מכל המקומות בכיתה, תנחשו לאיפה המשגיחה שלחה אותו לשבת? בשולחן שמאחוריי, נו ברור, אלא מה?
כיווצתי את שפתיי והנדתי קלות את ראשי מימין לשמאל בחוסר אמון, ולנוכח האירוניה האדירה, ולנוכח כיעורם של החיים ושל העולם.
למי שהצליח לפספס את האירוניה, ואת הבדיחה העצובה, אז הנה העניין: גם אני הייתי ילד פלא גאון. הבעיה היא שאני לא זוהיתי, שלא כמו הילד בן הבערך 12 או 13 או 14 שהושיבו בשולחן מאחוריי. האמת שעד עצם היום הזה אפשר להגיד שאני סוג של גאון לא מזוהה, ושאף-אחד אינו מודע לגאונותו מלבד צבא מעריצים צמוד של עשרים איש בערך, בשעה שילד הפלא שישב מאחוריי, יכולותיו שלו, כבר בגיל 12 או 13 או 14, ידועות ברבים וידועות לכולם.
אבל חכו. ככל שממשיכים לחשוב על זה יותר לעומק, ככה זה נעשה יותר גרוע.
על-מנת להצליח ולהיות עילוי במקצועות, המדעים והחוגים הריאליים, לא באמת צריך להיות מאוד חכם (לדעת המון דברים) באותה המידה שבה צריך להיות אינטליגנטי (להיות עם זיכרון מצוין, שליפה מהירה, אחסון טוב ועיבוד איכותי), שזה המצב ההופכי למה שדרוש בשביל להיות עילוי במקצועות, המדעים והחוגים ההומאניים (בשביל להצליח בהם לא צריך אינטליגנציה יוצאת מן הכלל, או אפילו ממוצעת לצורך העניין, אלא צריך לדעת המון דברים. הרבה אנשים חושבים שאינטליגנציה ושכל זה אותו הדבר או לפחות הם עולים בקנה אחד אבל אף-אחד משני הדברים אינו נכון).
משמעות הדבר היא שהילד הקטן שישב מאחוריי, ושעושה תואר ריאלי מסוג כלשהו, סביר להניח, שהוא לא באמת-באמת כזה חכם גדול, באותה המידה שבה פשוט יש לו זיכרון יוצא מן הכלל, עיבוד איכותי, אחסון טוב ושליפה מהירה, וזאת בניגוד אליי, שאני באמת-באמת חכם גדול, וזאת, סביר להניח, בניגוד אליו, שהייחוד שבו הוא המנועים האיכותיים שיש לו בראש אבל כנראה שלא הרבה מעבר.
נקודה שלישית ואחרונה היא שעם כל הכבוד, באמת עם כל הכבוד, מה יצא ממנו בחיים? אנחנו לא יכולים להיות בטוחים כמובן, אבל סביר להניח שהוא יהיה מתמטיקאי או מתכנת או מרצה באוניברסיטה או משהו עם שכר של שלושים או ארבעים אלף שקל בערך או משהו כזה. זה לא באמת כזה וואו. ועם כל הצניעות, באמת עם כל הצניעות, אני, שעם כל הצניעות אני הרבה-הרבה יותר חכם ממנו, אני עתיד להגיע להרבה-הרבה יותר ממנו בחיים, אם להתנסח בלשון המעטה, ושמי ייוודע בכל העולם, כאשר הוא, גם אם הוא יהיה מתמטיקאי או מתכנת או מרצה באוניברסיטה, אף-אחד בשום מקום עדיין לעולם לא ישמע עליו, רק שיהיה ברור, כן?
כלומר, אנחנו לא באמת יודעים את הדברים האלו, אבל אלו הנחות סבירות, כן?
אז כאילו, עם כל הכבוד, באמת עם כל הכבוד, מי הוא, שהוא הרבה פחות חכם ממני, הרבה פחות מוכשר ממני, לא יגיע לכלום בחיים בקנה מידה גדול ממש אלא יצליח בחיים הצלחה רגילה ובסטנדרטים הרגילים אבל לא משהו מיוחד ממש או באמת ראוי לציון שיצדיק את כתיבת שמו בספרי ההיסטוריה (בניגוד אליי), אלא אם כן הוא ייכנס לשם כי אני כותב עליו עכשיו אבל זה הרי משהו אחר וזה לא מה שאנחנו מתכוונים, מי הוא שהוא יזוהה בתור ילד הפלא שהוא, כאשר אני, שאני הייתי הרבה יותר ילד פלא ממנו, לא אזוהה, לא אשובץ בבית-ספר למחוננים המותאם לצרכיי ואעביר את כל 12 שנותיי בבתי-ספר רגילים, ובטח ובטח שלא אעשה תואר תוך כדי הבית-ספר כי הרי לא זוהיתי אז אף-אחד אפילו לא כיוון אותי לשם כבר בשלבים ההם?
אל תבינו אותי לא נכון. אני בטוח שהוא לגמרי ילד פלא בתחומו ואינני מכחיש את "פלאיותו", אבל אני הרי הרבה יותר חכם ממנו, הרבה יותר מוכשר ממנו, אגיע הרבה יותר רחוק ממנו בחיים, וכל אלו ניסוחים של שימוש בלשון המעטה. ואני גם הרי הייתי ילד פלא בנושאים הרבה יותר חשובים מאשר הנושאים שבהם הוא ילד פלא, מעבר למה שאני הייתי ילד פלא הרבה יותר גדול ממנו בתחומיי שלי, מאשר מה שסביר להניח שהוא, בתחומיו שלו.
אז לנוכח כל האמור לעיל, הוא זוהה ואני לא זוהיתי? האינטליגנציה שלו שכנראה סובבת את אזור ה-140 נקודות איי-קיו בקירוב, כמה נקודות פחות או יותר, זוהתה, אבל חוכמתי האדירה שלעולם אינה נגמרת ושעולה על חוכמתו של לאונרדו דה וינצ'י בכבודו ובעצמו, לא זוהתה?
הוא, שאני הרבה יותר חכם מאשר מה שהוא אינטליגנטי, הוא זוהה ואני לא זוהיתי?
הוא, שהוא ילד פלא גאון (גאון אינטליגנטית, לא גאון שכלית) בתחומים הריאליים, שהם הרבה פחות חשובים ומדהימים מאשר התחומים ההומאניים ושכל אדם שנולד עם מנועים קצת יותר גדולים במוח יכול להיות גאון בהם, וזה כנראה כל ייחודו של אותו ילד, זאת בשעה שאני הייתי ילד פלא גאון בפסיכולוגיה, ופילוסופיה והיסטוריה וחינוך ועוד ועוד תחומים בסגנון הזה, שבשביל להצליח בהם צריך להיות גאון אמיתי, במובן של עם המון שכל ולדעת המון דברים, שזה דבר שלא בא ברגל בניגוד לאינטליגנציה יוצאת מן הכלל, שזה דבר שנולדים איתו בניגוד לממש המון שכל, שזה דבר שלומדים אותו ועובדים בשבילו, הוא זוהה ואני לא זוהיתי?
אל תבינו לא נכון. זה לא חלילה שאני מקנא בו או משהו, מה גם, שאין בכך הרבה היגיון, כאמור אני הרבה יותר חכם ממנו ואצליח הרבה יותר ממנו בחיים, ואני גם אינני מכחיש את פלאיותו שלו ואת יכולותיו הגבוהות שלו. אין ספק שהוא ילד פלא גאון (בתחומיו) בהווה, כמו מה שאני הייתי ילד פלא גאון (בתחומיי) בעבר.
זה פשוט שגם אני הייתי רוצה להיות מזוהה בתור ילד הפלא הגאון שהייתי, כפי מה שהוא זוהה. מה גם שאני לא מבין למה צריכים להיות ילדי פלא גאונים לא מזוהים. איך אפשר לפספס דבר כל-כך בוטה ובולט כמו גאונות? זה כמו לפספס את השמש הזורחת בשמיים. האם לטיפשות האנושית באמת אין סוף, כפי מה שטען אלברט איינשטיין, האליל הנופל ממרום?
בהסתמך על מה שראיתי עד כה ב-26 שנותיי, כן. התשובה היא כן.
אז בסופו של דבר, כן, זה העניין, גם אני הייתי רוצה להיות מזוהה בתור ילד הפלא הגאון שהייתי. בוודאי ובוודאי כאשר הוא מצדו זוהה, וכאשר אני מצדי הרבה יותר חכם ממנו, אגיע הרבה יותר רחוק ממנו בחיים, אני הייתי ילד פלא גאון בנושאים הרבה יותר חשובים מהנושאים שבהם הוא ילד פלא גאון, אני הלאונרדו דה וינצ'י היהודי בשעה שהוא אף-אחד בשום מקום לעולם לא יישמע עליו וכן הלאה וכן הלאה.
חבל מאוד ועצוב מאוד. כל הסיפור של כל עצם היותי בזמנו ילד פלא גאון בלתי מזוהה בכלל כמו גם הסיפור שסיפרתי לכם זה עתה מתוך יום הבחינה ב-22 בפברואר האחרון בפרט.
סיפור חיי מלא בהרבה מאוד אירוניות מצחיקות-עצובות, מתוקות-מרירות בסגנון הזה בדיוק.
עד עצם היום הזה, לאחר שלאורך כל ימי חיי עשרות אנשים ראו אותי עושה עשרות דברים בלתי אפשריים אחד אחרי השני (ללא כל מאמץ ניכר, חשוב לציין) מה שהקנה לי את צבא המעריצים הצמוד שלי, הכולל מעריצים מן הצד האחד, כדוגמתם של המומחה ופרמהפרוסט, וסוגדים מן הצד השני, המחשיבים אותי לאלוהים השני שלהם, כדוגמתם של סופרמן וסבא, עד עצם היום הזה, עשרות אנשים אחרים שדווקא לא ראו את מה שעשרות המעריצים ראו, מחשיבים אותי לטיפש גמור. מה שנקרא הטיפשות האנושית שלעולם לא נגמרת. הוא צדק. לפחות בדבר אחד הוא צדק. אבל למה הדבר הכמעט יחיד שהוא צדק בו, היה חייב להיות הדבר הכי נורא שהוא היה יכול להיות צודק בו?
טוב, מספיק עם העגמומיות הזאת.
לסיום, עוד תקופת מבחנים נגמרה, ואני שמח שמסיומה של תקופת מבחנים נוספת, מתאפשר לי לחזור לתפוז.
חברים, התגעגעתי אליכם.
חברים, אני אוהב אתכם.
כל-כך טוב לחזור
תודה לאל, עוד סמסטר נגמר. סיימתי עם עוד שני קורסים. יועצת הלימודים אמרה שבערך עוד שני סמסטרים וסיימתי. איזה יופי. לאחר מכן כמובן תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של המבוגר, התמחות, רישיון פסיכולוג, ואז טיפול, ובמקביל תואר שלישי בשביל להיות דוקטור ולאחר מכן פרופסור. כל מה שצריך.
לפני סיום, סיפור מצחיק-עצוב מתוך יום המבחן ברגרסיה וניתוח שונות, ב-22 בפברואר האחרון.
זה התחיל כמו כל יום מבחן אחר. נכנסתי לכיתה, דיברתי קצת עם המשגיחה על מה שצריך, היא אמרה לי איפה לשבת, התיישבתי. וכעת נותרה רק ההמתנה עד לתחילת המבחן.
בינתיים נכנסו והתיישבו שאר הנבחנים, אחד-אחד. לפתע נכנס לחדר ילד קטן, או אולי נער צעיר למדי. בן 12 או 13 או 14 או משהו. כנראה בכיתה ו' או ז' או ח' נראה לי.
הוא נכנס עם אבא שלו, שליווה אותו. גבר בשנות השלושים המאוחרות או הארבעים המוקדמות לחייו, עם שיער ארוך-ארוך הקלוע לצמה ארוכה. בטח תל-אביבים.
מסתבר, שזה איזשהו סוג של ילד פלא, העושה תואר ראשון במקביל ללימודיו בכיתה ו' או אולי חטיבת הביניים. המשגיחה חשדה בעצם האפשרות שזאת הפעם הראשונה שלו במבחן אוניברסיטאי אך האבא הבהיר שלא. זאת הפעם הרביעית שלו.
היו עם הילד כמה חוברות. כנראה מבחן עם חומר פתוח כי זה כנראה סוג הקורס שהוא נבחן עליו באותו היום. הסתכלתי קצת על החוברות שלו מרחוק אבל הצלחתי לקלוט רק מילה אחת. "אלגברה". הילד עושה תואר ריאלי. תואר ראשון במתמטיקה או סטטיסטיקה או מדעי המחשב או משהו כזה.
מכל המקומות בכיתה, תנחשו לאיפה המשגיחה שלחה אותו לשבת? בשולחן שמאחוריי, נו ברור, אלא מה?
כיווצתי את שפתיי והנדתי קלות את ראשי מימין לשמאל בחוסר אמון, ולנוכח האירוניה האדירה, ולנוכח כיעורם של החיים ושל העולם.
למי שהצליח לפספס את האירוניה, ואת הבדיחה העצובה, אז הנה העניין: גם אני הייתי ילד פלא גאון. הבעיה היא שאני לא זוהיתי, שלא כמו הילד בן הבערך 12 או 13 או 14 שהושיבו בשולחן מאחוריי. האמת שעד עצם היום הזה אפשר להגיד שאני סוג של גאון לא מזוהה, ושאף-אחד אינו מודע לגאונותו מלבד צבא מעריצים צמוד של עשרים איש בערך, בשעה שילד הפלא שישב מאחוריי, יכולותיו שלו, כבר בגיל 12 או 13 או 14, ידועות ברבים וידועות לכולם.
אבל חכו. ככל שממשיכים לחשוב על זה יותר לעומק, ככה זה נעשה יותר גרוע.
על-מנת להצליח ולהיות עילוי במקצועות, המדעים והחוגים הריאליים, לא באמת צריך להיות מאוד חכם (לדעת המון דברים) באותה המידה שבה צריך להיות אינטליגנטי (להיות עם זיכרון מצוין, שליפה מהירה, אחסון טוב ועיבוד איכותי), שזה המצב ההופכי למה שדרוש בשביל להיות עילוי במקצועות, המדעים והחוגים ההומאניים (בשביל להצליח בהם לא צריך אינטליגנציה יוצאת מן הכלל, או אפילו ממוצעת לצורך העניין, אלא צריך לדעת המון דברים. הרבה אנשים חושבים שאינטליגנציה ושכל זה אותו הדבר או לפחות הם עולים בקנה אחד אבל אף-אחד משני הדברים אינו נכון).
משמעות הדבר היא שהילד הקטן שישב מאחוריי, ושעושה תואר ריאלי מסוג כלשהו, סביר להניח, שהוא לא באמת-באמת כזה חכם גדול, באותה המידה שבה פשוט יש לו זיכרון יוצא מן הכלל, עיבוד איכותי, אחסון טוב ושליפה מהירה, וזאת בניגוד אליי, שאני באמת-באמת חכם גדול, וזאת, סביר להניח, בניגוד אליו, שהייחוד שבו הוא המנועים האיכותיים שיש לו בראש אבל כנראה שלא הרבה מעבר.
נקודה שלישית ואחרונה היא שעם כל הכבוד, באמת עם כל הכבוד, מה יצא ממנו בחיים? אנחנו לא יכולים להיות בטוחים כמובן, אבל סביר להניח שהוא יהיה מתמטיקאי או מתכנת או מרצה באוניברסיטה או משהו עם שכר של שלושים או ארבעים אלף שקל בערך או משהו כזה. זה לא באמת כזה וואו. ועם כל הצניעות, באמת עם כל הצניעות, אני, שעם כל הצניעות אני הרבה-הרבה יותר חכם ממנו, אני עתיד להגיע להרבה-הרבה יותר ממנו בחיים, אם להתנסח בלשון המעטה, ושמי ייוודע בכל העולם, כאשר הוא, גם אם הוא יהיה מתמטיקאי או מתכנת או מרצה באוניברסיטה, אף-אחד בשום מקום עדיין לעולם לא ישמע עליו, רק שיהיה ברור, כן?
כלומר, אנחנו לא באמת יודעים את הדברים האלו, אבל אלו הנחות סבירות, כן?
אז כאילו, עם כל הכבוד, באמת עם כל הכבוד, מי הוא, שהוא הרבה פחות חכם ממני, הרבה פחות מוכשר ממני, לא יגיע לכלום בחיים בקנה מידה גדול ממש אלא יצליח בחיים הצלחה רגילה ובסטנדרטים הרגילים אבל לא משהו מיוחד ממש או באמת ראוי לציון שיצדיק את כתיבת שמו בספרי ההיסטוריה (בניגוד אליי), אלא אם כן הוא ייכנס לשם כי אני כותב עליו עכשיו אבל זה הרי משהו אחר וזה לא מה שאנחנו מתכוונים, מי הוא שהוא יזוהה בתור ילד הפלא שהוא, כאשר אני, שאני הייתי הרבה יותר ילד פלא ממנו, לא אזוהה, לא אשובץ בבית-ספר למחוננים המותאם לצרכיי ואעביר את כל 12 שנותיי בבתי-ספר רגילים, ובטח ובטח שלא אעשה תואר תוך כדי הבית-ספר כי הרי לא זוהיתי אז אף-אחד אפילו לא כיוון אותי לשם כבר בשלבים ההם?
אל תבינו אותי לא נכון. אני בטוח שהוא לגמרי ילד פלא בתחומו ואינני מכחיש את "פלאיותו", אבל אני הרי הרבה יותר חכם ממנו, הרבה יותר מוכשר ממנו, אגיע הרבה יותר רחוק ממנו בחיים, וכל אלו ניסוחים של שימוש בלשון המעטה. ואני גם הרי הייתי ילד פלא בנושאים הרבה יותר חשובים מאשר הנושאים שבהם הוא ילד פלא, מעבר למה שאני הייתי ילד פלא הרבה יותר גדול ממנו בתחומיי שלי, מאשר מה שסביר להניח שהוא, בתחומיו שלו.
אז לנוכח כל האמור לעיל, הוא זוהה ואני לא זוהיתי? האינטליגנציה שלו שכנראה סובבת את אזור ה-140 נקודות איי-קיו בקירוב, כמה נקודות פחות או יותר, זוהתה, אבל חוכמתי האדירה שלעולם אינה נגמרת ושעולה על חוכמתו של לאונרדו דה וינצ'י בכבודו ובעצמו, לא זוהתה?
הוא, שאני הרבה יותר חכם מאשר מה שהוא אינטליגנטי, הוא זוהה ואני לא זוהיתי?
הוא, שהוא ילד פלא גאון (גאון אינטליגנטית, לא גאון שכלית) בתחומים הריאליים, שהם הרבה פחות חשובים ומדהימים מאשר התחומים ההומאניים ושכל אדם שנולד עם מנועים קצת יותר גדולים במוח יכול להיות גאון בהם, וזה כנראה כל ייחודו של אותו ילד, זאת בשעה שאני הייתי ילד פלא גאון בפסיכולוגיה, ופילוסופיה והיסטוריה וחינוך ועוד ועוד תחומים בסגנון הזה, שבשביל להצליח בהם צריך להיות גאון אמיתי, במובן של עם המון שכל ולדעת המון דברים, שזה דבר שלא בא ברגל בניגוד לאינטליגנציה יוצאת מן הכלל, שזה דבר שנולדים איתו בניגוד לממש המון שכל, שזה דבר שלומדים אותו ועובדים בשבילו, הוא זוהה ואני לא זוהיתי?
אל תבינו לא נכון. זה לא חלילה שאני מקנא בו או משהו, מה גם, שאין בכך הרבה היגיון, כאמור אני הרבה יותר חכם ממנו ואצליח הרבה יותר ממנו בחיים, ואני גם אינני מכחיש את פלאיותו שלו ואת יכולותיו הגבוהות שלו. אין ספק שהוא ילד פלא גאון (בתחומיו) בהווה, כמו מה שאני הייתי ילד פלא גאון (בתחומיי) בעבר.
זה פשוט שגם אני הייתי רוצה להיות מזוהה בתור ילד הפלא הגאון שהייתי, כפי מה שהוא זוהה. מה גם שאני לא מבין למה צריכים להיות ילדי פלא גאונים לא מזוהים. איך אפשר לפספס דבר כל-כך בוטה ובולט כמו גאונות? זה כמו לפספס את השמש הזורחת בשמיים. האם לטיפשות האנושית באמת אין סוף, כפי מה שטען אלברט איינשטיין, האליל הנופל ממרום?
בהסתמך על מה שראיתי עד כה ב-26 שנותיי, כן. התשובה היא כן.
אז בסופו של דבר, כן, זה העניין, גם אני הייתי רוצה להיות מזוהה בתור ילד הפלא הגאון שהייתי. בוודאי ובוודאי כאשר הוא מצדו זוהה, וכאשר אני מצדי הרבה יותר חכם ממנו, אגיע הרבה יותר רחוק ממנו בחיים, אני הייתי ילד פלא גאון בנושאים הרבה יותר חשובים מהנושאים שבהם הוא ילד פלא גאון, אני הלאונרדו דה וינצ'י היהודי בשעה שהוא אף-אחד בשום מקום לעולם לא יישמע עליו וכן הלאה וכן הלאה.
חבל מאוד ועצוב מאוד. כל הסיפור של כל עצם היותי בזמנו ילד פלא גאון בלתי מזוהה בכלל כמו גם הסיפור שסיפרתי לכם זה עתה מתוך יום הבחינה ב-22 בפברואר האחרון בפרט.
סיפור חיי מלא בהרבה מאוד אירוניות מצחיקות-עצובות, מתוקות-מרירות בסגנון הזה בדיוק.
עד עצם היום הזה, לאחר שלאורך כל ימי חיי עשרות אנשים ראו אותי עושה עשרות דברים בלתי אפשריים אחד אחרי השני (ללא כל מאמץ ניכר, חשוב לציין) מה שהקנה לי את צבא המעריצים הצמוד שלי, הכולל מעריצים מן הצד האחד, כדוגמתם של המומחה ופרמהפרוסט, וסוגדים מן הצד השני, המחשיבים אותי לאלוהים השני שלהם, כדוגמתם של סופרמן וסבא, עד עצם היום הזה, עשרות אנשים אחרים שדווקא לא ראו את מה שעשרות המעריצים ראו, מחשיבים אותי לטיפש גמור. מה שנקרא הטיפשות האנושית שלעולם לא נגמרת. הוא צדק. לפחות בדבר אחד הוא צדק. אבל למה הדבר הכמעט יחיד שהוא צדק בו, היה חייב להיות הדבר הכי נורא שהוא היה יכול להיות צודק בו?
טוב, מספיק עם העגמומיות הזאת.
לסיום, עוד תקופת מבחנים נגמרה, ואני שמח שמסיומה של תקופת מבחנים נוספת, מתאפשר לי לחזור לתפוז.
חברים, התגעגעתי אליכם.
חברים, אני אוהב אתכם.
כל-כך טוב לחזור
