תום...

תום...

בכל בוקר ירד ארתור הצעיר להתרחץ בבריכה שביער. מכיוון שהיה נער ככל הנערים, לא היה להוט במיוחד לעשות זאת. במקרים רבים הסיחו את דעתו סנאים אדומים קשקשנים, עקעקים או דברים אחרים, המעניינים יותר ממים וסבון. מרלין לא הוטרד מן הלכלוך שהצטבר על פניו, סביב צווארו, ובכל מקום אחר על גופו של בן טיפוחיו, אך בסופו של דבר הגיע היום וסבלנותו של הקוסם פגה : "אפשר לזרוע שעועית מאחורי האוזניים שלך! לא איכפת לי אם תיהיה בבריכה רק רגע, אבל עשה משהו כשאתה שם." ארתור הרכין את ראשו מבויש:" פחדתי להגיד לך, מרלין, אבל כשאני מתכופף אל המים, אני לא רואה את עצמי. אני לא יכול לראות מה לרחוץ ואפילו איך אני נראה." להפתעתו של הנער, כשנשא את עיניו אל מרלין, ראה אותו נפעם מרוב הנאה. "הנה", אמר ותקע בידו אזמרגד גדול כפרס (אחר כך השתמש בו ארתור להקפצה על המים.) "חשבתי שאינך מציית מפני שאיבדת את התמימות שלך, אבל אני רואה שטעיתי. לא ראית את עצמך במים, ולכן לא היה לך דימוי עצמי. כשאין לאדם דימוי עצמי שמסיח את דעתו, הוא יכול להיות רק במצב של תום. מה זה מצב של תום? מדוע הוא חשוב כל כך? מדוע הדימוי העצמי מפריע לנו להיות במצב של תום? ואיך עושים את זה? אור ואהבה
 

לנושנוש

New member
שאלת מיליון הדולר!

לא ניראה לי שיש אנשים שניקראים אנשים שהם ללא דימוי עצמי. להוציא מורים רוחניים מוארים (אולי) ובסוגים מסוימים של מחלות נפש (שוב אולי). ברגע שאנחנו בחברת אנשים אנחנו מתקשרים ומקבלים פידבקים שונים ומשונים ותמיד יש את העניין של דימוי עצמי. אפשר שיהיה פחות חשוב לנו או שנרגיש שתמיד דימויינו חיובי וטוב כי אנחנו מקבלים את עצמנו כמה שיותר בשלמות וסלחנים כלפי דמותנו ועדיין יש דימוי עצמי. זאת דעתי, אשמח לשלך.
 
דימוי עצמי ותום..

אני מסתכל על זה בצורה שונה.. פחות מעניין אותי אם מצב של חוסר דימוי עצמי הוא אפשרי או לא.. אני אליפו מוכן לומר שהוא לא אפשרי.. שכן אם אדם יכול להגיד ""אין לי דימוי עצמי".. אז יש לו דימוי עצמי.. הוא רואה את עצמו כאדם ללא דימוי עצמי.. ולכן גם אם יש מצב כזה של חוסר דימוי עצמי.. אי אפשר להבחין בו.. ואז גם האדם שהוא חסר דימוי עצמי יומר שיש לו דימוי עצמי.. אני מסתכל על נקודה שונה.. נקודת התום.. תום בעיניי הוא מצב של פליאה.. כמו תינוק שהכל חדש לו.. הוא כל הזמן "מגלה" דברים חדשים.. לכן תינוקות נהנים ממשחק של "איפה נגה?..קוקו.. הנה נגה!".. בכל פעם הם "מגלים מחדש את האדם השני או את עצמם.. המצב הזה.. של פליאה.. הוא המצב הטבעי שלנו..כך אנו נולדים.. כך אנו כשאנו מגיעים למקום חדש.. בין פיזי או נפשי.. המיינד שלנו.. הבנוי כולו על ניסיון העבר.. לא יודע לעכל דברים חדשים.. הם "מקצרים את המעגלים" ויוצרים עומס יתר.. לכן המיינד נוקט בפעולת התגוננות.. הוא בעצם אומר בכל רגע "אה..זה לא חדש!..היה כבר משהו דומה קודם..".. וכך המיינד גורם לנו לפספס את הפלאות שכל רגע חדש מביא.. כל רגע הוא יחיד במינו.. לא היה ולא יהיה עוד אחד כזה.. וכשאנו מוכנים להסתכל על העולם כמו ילד.. אנו רואים עולם שונה לגמרי ממה שהמיינד שלנו מצייר.. עולם המשתנה בכל רגע.. עולם שבו הכל אפשרי.. זה בעיני מצב של תום.. מצב שבו אנו נמצאים כאן ועכשיו.. ומזהים את הרגע הזה.. כרגע הזה.. ושהוא חדש ופלאי.. אור ואהבה
 

לנושנוש

New member
תפסתם אותי ביום מחורבן!

אני זוכרת שכבר היה לי כזה. גם אז כאבה לי הבטן וגם היד והרגשתי כמו תולעת ביבים מעוכה. בתכל'ס אני מבינה כל מילה שאתה כותב. השאלה האם במצב של תום נצתרך להפרד ממושג הזמן לגמרה? הלא אז יתמוטטו חיינו כמידגל קלפים? אם כל רגע הוא חדש ופלאי אז אני לא יודעת שאימי היא אימי, שאהובי הוא אהובי, מה העבודה שלי ואיפה אני גרה... איך אפשר להתפאל מכל רגע ובו בזמן להיות חיים כמו שאנחנו מכירים אותם?
>
>
>
>
<
>
> >
>
>
>
>
=
=
=
=
 
אם יום מחורבן... אז תחרבני ../images/Emo6.gif../images/Emo9.gif

מדוע מצב של תום יגרום לך לא לזהות את אימך? אני לומד מנגה..היא בת 8 חדשים.. בכל פעם שהיא רואה את פעמון הרוח שיש לנו במרפסת.. היא מזהה אותו.. אך אין זה מפריע לה מלהינות ממנו מחדש.. בכל פעם להתרגש למשמע הצלילים..זה תום.. את יכולה לדעת מי אימך איפה את עובדת וגרה.. ועדיין לראות כל רגע כפלא חדש..להינות בכל שנייה מהקסם שלה.. אור ואהבה
 

לנושנוש

New member
תודה!../images/Emo123.gif העיקר שאתה מצחיק את עצמך.

שאלה אחרת... מתי הפסקת להנות מכל רגע? מה היה שלב המכריעה בעניין? אתה יכול לזהות כזה?
 
למעלה