ronenshalom
New member
תורה ויהדות לכל פורום
בס''ד התורה שבעל פה שניתנה לעם ישראל בסיני ביחד עם התורה שבכתב - הש''ס - כלומר ששה סדרי משנה. את התורה שבעל פה קיבל משה רבינו ע''ה בעל פה מבורא עולם בנוסף לתורה שבכתב, ומחולקת היא לששה סדרים (ששה מי יודע? ששה סדרי משנה). א. סדר זרעים. ב. סדר מועד. ג. סדר נשים. ד. סדר נזיקין. ה. סדק קדשים. ו. סדר טהרות. (וסימנם זמן נק''ט). עד תקופת אחרוני הנביאים (עזרא הסופר (מלאכי), נחמיה וחגי) ותחילת תקופת "התנאים" מלפני כ-2000 שנה (רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יהודה בר עילאי, רבי יוסי, רבי מאיר בעל הנס, רבן גמליאל, רבי שמעון בן שטח וכו'..) את התורה שבעל פה אבותינו גדולי ישראל זכרו ושנו בעל פה מקבלת התורה למשה רבנו בהר סיני מלפני 3322 שנה לאחר יציאת מצרים. וכלל ודבר ידוע בתורה שככל שחולף הזמן כך ישנו מצב שנקרא "ירידת הדורות" בין ברוחניות - השגות מעלות בלימוד התורה ואף גם בגשמיות, ואף בתקופה זו של ענקי הדור כרבי עקיבא ותלמידיו, התקשו לזכור את כל התורה שבעל פה שמונה למעלה מ60 מסכתות. ובסיום תקופת התנאים לאחר שבעוונותינו הרבים חרב בית מקדשינו השני (לפני כ1900 שנה) רבינו הקדוש - רבי יהודה הנשיא עמל כל חייו והעלה את התורה שבעל פה לראשונה על הכתב ואמר את הפסוק בתורה "עת לעשות לה' הפרו תורתך" - כלומר שאין ברירה אלא להפר את האיסור לכתוב את התורה שבעל פה בכדי להציל אותה במיוחד בעת בו הרומאים ימח שמם בזזו, והרגו כל יהודי שראו אותו לומד תורה, אך כמובן שאבותנו הקדושים, ואמותינו הקדושות לא נרתעו והמשיכו לקיים את תורתנו הקדושה, בקדושה ובטהרה במסירות נפש מזעזעת (ולכך המון מעשיות בגמרא ובחז''ל וכו'..). (לקוח מ"משניות מבוארות" של הרב פנחס קהתי" עליו השלום) : "וכאשר חשב המחבר (רבי יהודה הנשיא) לחבר את ספר המשנה.. ראה לחלק אותו לששה חלקים החלק הראשון (זרעים) - במצוות המחוייבות בצמח הארץ, כמו: כלאים, שמיטה, ערלה, תרומות ומעשרות ושאר חוקי המתנות (מתנות עניים). החלק השני (מועד) - בפרקי זמן השנה והמועדים, ומה שנתחייב בהם, והשתנות משפטיהם, (כל חג וחג והמשפטים המיוחדים לו) והאסור בהם, והמותר... החלק השלישי (נשים) - בבעילות (בעניינים של בעל ואישתו), וההפרש שיש בדינים בין האנשים והנשים, כגון: היבום, והחליצה, הכתובה, והגיטין. החלק הרביעי (נזיקין) - בדינים (במשפטים), ובמריבות שבין אדם לחברו, ובסחורות, ובמשא ומתן, ובשותפות הקרקעות ובדומה להם. החלק החמישי (קדשים) - בענייני הקרבנות, כפי התשנות משפטיהם ורוב ענייניהם. החלק השישי (טהרות) - בעניין טהרות והפכם (טומאות)". בכל סדר ישנם 5\6 מסכתות המחולקות לכ- 2-25 פרקים, שבכל פרק 10-15 משניות על נושא המסכת, ולכל משנה יש מתחתיה את הגמרא שלה - חז''ל (חכמינו זכרונם לברכה) שהם נקראים "אמוראים" חכמי הגמרא (מלפני כ1500 שנה) אשר ביארו לנו את דברי המשנה ולמה התכוונו החכמים שלפניהם - חכמי המשנה "התנאים" (שכל אחד מן התנאים קיבל מרבותיו את הנוסח של המשנה ובשל ירידת הדורות קשה היה לזכור את הנוסח המדוייק בכל מילה של המשנה לכן באה הגמרא לבאר, לחדד, להקשות קושיות ולהביא סברות, בכדיי לדעת את המשנה על בוריא). לדוגמא - בסדר זרעים 5 מסכתות שהם: מסכת ברכות (העוסקת בנושא קריאת שמע - מתי זמנה, ומתי סוף זמנה, ומהייכן אנו לומדים זאת. תפילה - וכל ענייניה ופרטיה. ברכות - "ברכות השחר", "ברכות התורה", "ברכת המזון", ברכות "הנהנין", ברכות "מעין שלוש", ברכת "אשר יצר", האם הנם מדאורייתא, או מדרבנן (מן התורה או שחכמינו קבעום), מה יהיה במצבים שאין אפשר לברך כגון במקום שיש בו ריח רע וכו'.. - להלן מעט משניות ממסכת אבות מסדר "נזיקין" ומעט הארות על התורה שבעל פה: *את התורה שבעל פה חייבים ללמד (רב או תלמיד חכם הבקיא במשנה) בכל בתי הספר בארץ גם בבתי ספר חילונים בכדי שידעו לקיים את מצוות הבורא. *אלולא התורה שבעל פה לא היה ניתן לשמור את השבת, להניח תפילין, ציצית, מזוזה, קריאת שמע, לא היינו יודעים מהו סדר התפילות בכל יום\במועדים ושבתות, ולא היינו יודעים לשמור את כשרות המטבח וכו' - מהסיבה שהתורה שבכתב התנ''ך הנו תקציר לתורה שבעל פה, ועל כל קטע ומשנה בתורה שבעל פה ישנו פסוק אחד בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה הקדוש ברוך הוא ביאר והאריך את כל המצוות לפרטיהם - (והאיך יכול בורא עולם לבורא עולם ללא הוראות?) וכשלמלמדים רק את התורה שבכתב התנ''ך ללא פירוש רש''י וחז''ל בבתי הספר וודאי שאף ילד שלומד בבית ספר חילוני (שלא מלמדים שם תנ''ך עם פירוש רש''י ותורה שבעל פה) יוכל להבין מהם המצוות, ואת כל פרטיהם מפסוק אחד מבלי רקע והקדמה מוצרכת, נוסף לחוסר ההנאה בלימוד התורה הקדושה שכ''כ חסרה לתלמיד שמלמדים אותו בצורה שטחית. להלן מעט משניות ממסכת "אבות" (דרך ארץ) מסדר "נזיקין" מסכת אבות פרק א א,א משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והן אמרו שלושה דברים: היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. א,ב שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים. א,ג אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס; ויהי מורא שמיים עליכם. א,ד יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קיבלו ממנו. יוסי בן יועזר איש צרידה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים; והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם. א,ה יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האישה--באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו; מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה--גורם רעה לעצמו, ובטיל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינם. {אל תרבה - במה דברים אמורים באשתו - אם מדבר שיחות חולין, באשת חברו בין דברי תורה וקל וחומר בין שיחת חולין} א,ו יהושוע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם. יהושוע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבר; והוי דן את כל האדם לכף זכות. א,ז ניתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע; ואל תתייאש מן הפורענות. א,ח יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינים. וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, יהיו בעיניך כרשעים; וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעיניך כזכאים, שקיבלו עליהן את הדין. א,ט שמעון בן שטח אומר, הוי מרבה לחקור את העדים; והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכן ילמדו לשקר. א,י שמעיה ואבטליון קיבלו מהם. שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות; ואל תתוודע לרשות. {במה דברים אמורים שנוא את הרבנות ואל תתוודע לרשות - עשה כל מעשיך לשם שמים ללא תארים, והוי צנוע ועשה מעשיך בצניעות} א,יא אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם--שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל. א,יב הלל ושמאי קיבלו מהם. הלל אומר, הוי כתלמידיו של אהרון--אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הברייות ומקרבן לתורה. [יג] הוא היה אומר, נגד שמא אבד שמא, דילא מוסיף יסוף, ודילא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף. ג,יא [ט] רבי חנניה בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת. באהבה לכל יהודי.
בס''ד התורה שבעל פה שניתנה לעם ישראל בסיני ביחד עם התורה שבכתב - הש''ס - כלומר ששה סדרי משנה. את התורה שבעל פה קיבל משה רבינו ע''ה בעל פה מבורא עולם בנוסף לתורה שבכתב, ומחולקת היא לששה סדרים (ששה מי יודע? ששה סדרי משנה). א. סדר זרעים. ב. סדר מועד. ג. סדר נשים. ד. סדר נזיקין. ה. סדק קדשים. ו. סדר טהרות. (וסימנם זמן נק''ט). עד תקופת אחרוני הנביאים (עזרא הסופר (מלאכי), נחמיה וחגי) ותחילת תקופת "התנאים" מלפני כ-2000 שנה (רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יהודה בר עילאי, רבי יוסי, רבי מאיר בעל הנס, רבן גמליאל, רבי שמעון בן שטח וכו'..) את התורה שבעל פה אבותינו גדולי ישראל זכרו ושנו בעל פה מקבלת התורה למשה רבנו בהר סיני מלפני 3322 שנה לאחר יציאת מצרים. וכלל ודבר ידוע בתורה שככל שחולף הזמן כך ישנו מצב שנקרא "ירידת הדורות" בין ברוחניות - השגות מעלות בלימוד התורה ואף גם בגשמיות, ואף בתקופה זו של ענקי הדור כרבי עקיבא ותלמידיו, התקשו לזכור את כל התורה שבעל פה שמונה למעלה מ60 מסכתות. ובסיום תקופת התנאים לאחר שבעוונותינו הרבים חרב בית מקדשינו השני (לפני כ1900 שנה) רבינו הקדוש - רבי יהודה הנשיא עמל כל חייו והעלה את התורה שבעל פה לראשונה על הכתב ואמר את הפסוק בתורה "עת לעשות לה' הפרו תורתך" - כלומר שאין ברירה אלא להפר את האיסור לכתוב את התורה שבעל פה בכדי להציל אותה במיוחד בעת בו הרומאים ימח שמם בזזו, והרגו כל יהודי שראו אותו לומד תורה, אך כמובן שאבותנו הקדושים, ואמותינו הקדושות לא נרתעו והמשיכו לקיים את תורתנו הקדושה, בקדושה ובטהרה במסירות נפש מזעזעת (ולכך המון מעשיות בגמרא ובחז''ל וכו'..). (לקוח מ"משניות מבוארות" של הרב פנחס קהתי" עליו השלום) : "וכאשר חשב המחבר (רבי יהודה הנשיא) לחבר את ספר המשנה.. ראה לחלק אותו לששה חלקים החלק הראשון (זרעים) - במצוות המחוייבות בצמח הארץ, כמו: כלאים, שמיטה, ערלה, תרומות ומעשרות ושאר חוקי המתנות (מתנות עניים). החלק השני (מועד) - בפרקי זמן השנה והמועדים, ומה שנתחייב בהם, והשתנות משפטיהם, (כל חג וחג והמשפטים המיוחדים לו) והאסור בהם, והמותר... החלק השלישי (נשים) - בבעילות (בעניינים של בעל ואישתו), וההפרש שיש בדינים בין האנשים והנשים, כגון: היבום, והחליצה, הכתובה, והגיטין. החלק הרביעי (נזיקין) - בדינים (במשפטים), ובמריבות שבין אדם לחברו, ובסחורות, ובמשא ומתן, ובשותפות הקרקעות ובדומה להם. החלק החמישי (קדשים) - בענייני הקרבנות, כפי התשנות משפטיהם ורוב ענייניהם. החלק השישי (טהרות) - בעניין טהרות והפכם (טומאות)". בכל סדר ישנם 5\6 מסכתות המחולקות לכ- 2-25 פרקים, שבכל פרק 10-15 משניות על נושא המסכת, ולכל משנה יש מתחתיה את הגמרא שלה - חז''ל (חכמינו זכרונם לברכה) שהם נקראים "אמוראים" חכמי הגמרא (מלפני כ1500 שנה) אשר ביארו לנו את דברי המשנה ולמה התכוונו החכמים שלפניהם - חכמי המשנה "התנאים" (שכל אחד מן התנאים קיבל מרבותיו את הנוסח של המשנה ובשל ירידת הדורות קשה היה לזכור את הנוסח המדוייק בכל מילה של המשנה לכן באה הגמרא לבאר, לחדד, להקשות קושיות ולהביא סברות, בכדיי לדעת את המשנה על בוריא). לדוגמא - בסדר זרעים 5 מסכתות שהם: מסכת ברכות (העוסקת בנושא קריאת שמע - מתי זמנה, ומתי סוף זמנה, ומהייכן אנו לומדים זאת. תפילה - וכל ענייניה ופרטיה. ברכות - "ברכות השחר", "ברכות התורה", "ברכת המזון", ברכות "הנהנין", ברכות "מעין שלוש", ברכת "אשר יצר", האם הנם מדאורייתא, או מדרבנן (מן התורה או שחכמינו קבעום), מה יהיה במצבים שאין אפשר לברך כגון במקום שיש בו ריח רע וכו'.. - להלן מעט משניות ממסכת אבות מסדר "נזיקין" ומעט הארות על התורה שבעל פה: *את התורה שבעל פה חייבים ללמד (רב או תלמיד חכם הבקיא במשנה) בכל בתי הספר בארץ גם בבתי ספר חילונים בכדי שידעו לקיים את מצוות הבורא. *אלולא התורה שבעל פה לא היה ניתן לשמור את השבת, להניח תפילין, ציצית, מזוזה, קריאת שמע, לא היינו יודעים מהו סדר התפילות בכל יום\במועדים ושבתות, ולא היינו יודעים לשמור את כשרות המטבח וכו' - מהסיבה שהתורה שבכתב התנ''ך הנו תקציר לתורה שבעל פה, ועל כל קטע ומשנה בתורה שבעל פה ישנו פסוק אחד בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה הקדוש ברוך הוא ביאר והאריך את כל המצוות לפרטיהם - (והאיך יכול בורא עולם לבורא עולם ללא הוראות?) וכשלמלמדים רק את התורה שבכתב התנ''ך ללא פירוש רש''י וחז''ל בבתי הספר וודאי שאף ילד שלומד בבית ספר חילוני (שלא מלמדים שם תנ''ך עם פירוש רש''י ותורה שבעל פה) יוכל להבין מהם המצוות, ואת כל פרטיהם מפסוק אחד מבלי רקע והקדמה מוצרכת, נוסף לחוסר ההנאה בלימוד התורה הקדושה שכ''כ חסרה לתלמיד שמלמדים אותו בצורה שטחית. להלן מעט משניות ממסכת "אבות" (דרך ארץ) מסדר "נזיקין" מסכת אבות פרק א א,א משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והן אמרו שלושה דברים: היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. א,ב שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים. א,ג אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס; ויהי מורא שמיים עליכם. א,ד יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קיבלו ממנו. יוסי בן יועזר איש צרידה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים; והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם. א,ה יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האישה--באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו; מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה--גורם רעה לעצמו, ובטיל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינם. {אל תרבה - במה דברים אמורים באשתו - אם מדבר שיחות חולין, באשת חברו בין דברי תורה וקל וחומר בין שיחת חולין} א,ו יהושוע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם. יהושוע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבר; והוי דן את כל האדם לכף זכות. א,ז ניתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע; ואל תתייאש מן הפורענות. א,ח יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינים. וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, יהיו בעיניך כרשעים; וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעיניך כזכאים, שקיבלו עליהן את הדין. א,ט שמעון בן שטח אומר, הוי מרבה לחקור את העדים; והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכן ילמדו לשקר. א,י שמעיה ואבטליון קיבלו מהם. שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות; ואל תתוודע לרשות. {במה דברים אמורים שנוא את הרבנות ואל תתוודע לרשות - עשה כל מעשיך לשם שמים ללא תארים, והוי צנוע ועשה מעשיך בצניעות} א,יא אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם--שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל. א,יב הלל ושמאי קיבלו מהם. הלל אומר, הוי כתלמידיו של אהרון--אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הברייות ומקרבן לתורה. [יג] הוא היה אומר, נגד שמא אבד שמא, דילא מוסיף יסוף, ודילא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף. ג,יא [ט] רבי חנניה בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת. באהבה לכל יהודי.