תורשה או לא

תורשה או לא

ראשית ברכות לפתיחת הפורום. בתור בת של חולה פרקינסון אני בטוחה שלפורום הזה יש חשיבות ותפקיד בסיוע/עזרה/תמיכה בין אנשים ומצד אנשים המבינים במה מדובר, ומה ההתמודדות של בני המשפחה. ולשאלה שלי: האם למישהו יש תשובה מוסמכת לשאלה האם מחלת הפרקינסון היא תורשתית או לא. התשובה שאני קיבלתי היתה שלא, אבל במשפחה שלנו יודעים לפחות על שני דורות (סבא שלי ואבא שלי) שלקו במחלה.
 
לפי מה שהבנתי אין דעה חד משמעית

בהרצאה של פרופ' מלמד בפני עמותת פרקינסון ירושלים, לפני כמה ימים, הוא נשאל לגבי הנושא הזה. תשובתו היתה שאין כפי הנראה גן למחלה, אך יכולה להיות רגישות גנטית -- למשל, דנ"א שיחד עם גורמים אחרים מעלה את הסיכון. הוא סיפר שבמחקרים על תאומים זהים (בעלי אותו הדנ"א) התגלה שאין מובקהות סטטיסטית בקשר למחלה --כלומר, בגלל היו מקרים רבים בהם רק לאחד התאומים היה פרקינסון. אם המחלה היתה מועברת בתורשה מנדליאנית -- ישירה -- היינו מצפים שגם לתאום השני, בעל הדנ"א הזהה, תהיה המחלה ולא כך היה. בברכה, עודד
 

SuperGirl 25

New member
../images/Emo57.gif מתפללת שזה נכון

סבתא שלי מצד האם, שתבדה לחיים ארוכים וסבא שלי ז"ל מצד האב חלו במחלה. הסבל הוא נוראי
מפחיד מאוד לחשוב שאולי יש סיכוי שזה גנטי. ברכות על הפורום
והעיקר הבריאות.
 
תודה

אתה מזכיר לי שבעבר השתתפתי כמה פעמים בפגישות של העמותה בירושלים. כשההורים שלי היו באים. היום הם כבר לא באים (גרים מחוץ לעיר, והניידות של אבא שלי כבר לא מתאימה). איפה הם נפגשים היום? זה גם מזכיר לי שכשהגעתי למפגשים האלה ראיתי מראות שהיו לא קלים מבחינתי. אז אבא שלי עוד היה במצב יחסית סביר, וכשראיתי אחרים בכסא גלגלים למשל, פתאום קיבלתי מול העיניים את מה שצפוי לו, וזה היה די קשה. מצד שני אני חושבת היום שזה היה סוג של הכנה. אבל גם חשוב לדעת שהסימפטומים שונים בין חולה לחולה. למשל ראיתי שם אנשים עם עויתות בפנים, ואצל אבא שלי לא היה, ולעומת זאת הוא סבל תקופה ארוכה מהזיות (בעיקר תוצאה של התרופות) ולאחרים לא היתה בעיה כזאת. זה מתקשר קצת למה שכתבתי למעלה על המידע שהחולה צריך לקבל. אחת הבעיות של המחלה הזאת היא שלא יודעים איך היא תתפתח, באיזה קצב ולאילו כיוונים. גם זה משתנה מחולה לחולה.
 
למעלה