תזכורת: חודשים לביאת המשיח עפ"י הרב כדורי

רב זהב

New member
משיח:הַיּוֹם,אִם-בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ(תהילים..

בס"ד

מזמור צ"ה.

כידוע בחודש אב ממעטין בשמחה,וחודש אב אף ידוע בשמו הנוסף:מנחם אב.
מנחם זהו שמו של אחד מאדמו"רי חב"ד,

שכן שמו הוא:שניו ׁאורסון.

גימטריה:
שניו ׁאורסון=689.
ברוך הבא מלך המשיח=689.

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!
 
מה זה משנה מי יהיה המשיח? העיקר שיבוא

והעיקר שיהיה ברחמים,
והעיקר שתהיה גאולה אמיתית,
בשמחה ,באהבה,
לכל עם ישראל,
ואח"כ גם לכל העולם כולו.
 

REALI

New member
בקצרה,

משיח זה מלך ישראל והוא מכונה משיח מכיוון שהוא נמשח בשמן להיות למלך (וכך אגב גם שאול ודוד היו מכונים). המשיח שמדברים עליו הוא המלך העתידי שיקום על ישראל לאחר החזרה מן הגלות והקמת ממלכת ושלטון ישראל מחדש. בנבואות ישעיהו הוא מוזכר כדמות בעלת רוח הקודש ושהוא "מריח" יראת שמים ושופט על פי חוש הריח.

גאולה זו יציאה משיעבוד וחזרה לעצמאות (במלוא מובן המילה - עצמאות פיזית עצמאות רוחנית ועוד). העולם עובר תהליכים של תיקון שכוללות גם ירידות. הגלות האחרונה שאנו בשלהיה היא ירידה מאד רצינית כזאת, שנמשכה כמעט אלפיים שנה מאז שהרומאים הגלו אותנו מארצינו. היום אנחנו ברוך ה' בתהליכי גאולה. זה לא מפנה חד פעמי מגלות לגאולה אלא תהליך ארוך ולכן התקופה שלנו נקראת "אתחלתא דגאולה" - תחילת הגאולה. המאפיינים המרכזיים שהגמרא מביאה לתחילת הגאולה היא קיבוץ הגלויות שעם ישראל חוזר לארצו, וכן שהארץ עצמה יוצאת משיממונה ונותנת פירותיה בעין יפה.

הסיבה שהיא מקווה שהגאולה תבוא ברחמים, היא כיוון שתהליך הגאולה כרוך בייסורים רבים המכונים "חבלי משיח" על משקל - חבלי לידה, שהאשה מתייסרת רבות לפני שחיים חדשים יכולים לצאת לעולם. לפי המהר"ל לפני כל בניית קומה חדשה בעם יש קריסה של הקומה הקודמת, ואכן חווינו בדורותינו גם קריסה פיזית בשואה ובפרעות הרבות שקדמו לה וגם קריסה רוחנית שחווינו בתנועת ההשכלה, הרפורמה ועד החילוניות בימינו. תהליכים אלו מכונים גם "תהליך הנסירה" כלומר ניסור החיבור הקודם, עם כל הכאב הכרוך בכך, על מנת ליצור חיבור חדש מתוקן יותר. ובכלל קניית המדרגה של ארץ ישראל נקנית גם היא בפני עצמה בייסורים. אמנם כפי שהזכירו במאמר יש מסלול מהיר וקל יותר שנקרא "אחישנה", אך כל עוד לא זכינו לכך הגאולה באה "בעתה" ובזמנה, בתהליכים טבעיים ואיטיים שלא תמיד קלים. התהליכים האלו גם באים לידי ביטוי בנפשות על פי חז"ל החוצפה תירבה בדורות אלו. מעבר לכך ביאת המשיח גם כרוכה בכמה מלחמות רציניות שמוזכרים בנביאים, ואכן כל הסיבות האלו הם סיבות טובות מאד להתפלל לכך שנזכה שהגאולה תבוא ברחמים ובשמחה.

מה שכולם מדברים עליו "ביאת המשיח", הוא לא לגמרי פשוט. הרי המשיח לא בא כאינדיבידואל בפני עצמו, אלא כל עם ישראל חוזר לעצמו בגאולה ומקבל רוח חדשה בקרבו כפי שמתואר בחזון העצמות היבשות, ומתוך כך ממילא גם יהיה עליהם מלך ברמה גבוהה. אך לא יתכן שכל העם יהיו בשפל המדרגה ושאז יקום עליהם מלך פלאי ברוחניותו. לכן כשכל העם יהיה ראוי במדרגתו למלכות בית דוד, אז יקום עליהם מלך המשיח. היו תנאים שחז"ל אמרו עליהם שהם היו ראויים שתשרה עליהם שכינה כמו ששרתה על משה רבינו, אך הדור שלהם לא היה זכאי. ובאותה מידה מה ששאלת לגבי צדיקים שיכולים להיות במדרגת תחיית המתים - הם אכן לא יכולים. בימינו צדיקים רק יכולים להגיע למדרגת רוח הקודש, אך לנבואה אף אחד לא יכול להגיע וכל שכן שלא יכולים להגיע לדרגת תחיית המתים שזו דרגה אפילו מעבר לנבואה. צריך שהעם בכללו והמציאות בכללה גם יהיו בשלים למציאות הבורא בתוכם. וכל נבואת משה רבינו היא רק מתוך התבטלותו לעם ישראל והתכללותו בתוך העם כולו. ולכן משיח יבוא כשכל העם "יבוא".
המקור לביטוי ביאת המשיח, הוא במדרשי חז"ל בגמרא שמשיח כביכול יושב ומחכה לרגע שהוא צריך להגיע בו. וכן מתוארים בנבואות "יום ה'" שיבוא.
עם כל זה באופן עקרוני המשיח יכול לבוא בכל דור ודור, רק כפי שאמרתי - בתנאי שהדור עצמו ראוי לכך. ובנוסף מעבר לאדם עצמו שהוא המשיח, יש את כל העם כולו ואת כל המציאות כולה שהולכת ונבנית לקראת המצב המשיחי הזה שנקרא ימות המשיח, ומהבחינה הזאת המשיח בא כל רגע ורגע, ועל כל אחד מאיתנו לקחת חלק בתהליך זה ולהביא את המשיח כל הזמן, ראשית את "חלק" המשיח שבנו ואח"כ בכל המעגלים שמסביבינו. וכנראה שבחודש אב הקרוב יהיה לנו יותר סייעתא דשמיא לעשיית דברים אלו.

וצריך לזכור בסופו של דבר את דברי הרמב"ם שלא נדע איך יהיו הארועים האלו בדיוק עד שהם יהיו, וכפי שאכן כתוב בדניאל שהדברים סתומים עד הקץ עצמו. וברוך ה' שכבר זכינו לראות את כל ההתקדמות וכל הקיבוץ והפריחה שראינו עד היום.
 

alextz110

New member
המשיח באאאאא

ישעיה נ''ג פסוק א'...סבלו של המשיח שיהיה הקורבן הסופי בזכותו נגיעה לגאולה..+פרק נ''ב פסוק י''ג
מיכה פרק ה' פסוק א'-מקום הולדתו של המשיח..
זכריה ט' פסוק ט-המשיח יופיע רכוב על חמור..
זכריה י''א פסוק י''א נבואת הסגרתו של המשיח
זכריה י''ב פסוק י' אחרי שכל אוייב ישראל תוקפים את ירושלים המשיח חוזר להציל אותנו..מומלץ לקרוא את כל הפרק
ירמיה פרק ל''א פסוק ל'א ה' מבטיח משהו חדש לעם ישראל...חייב לקרוא!!!
דניאל פרק ט' פסוק כ' ה' נותן זמן לעם ישראל לחזור בתשובה ובפסוק כ''ו מסביר שהמשיח ימות [יכרת] ובית המקדש [יהרס] עם הנגיד הבא כלומר השליט הבא יהרוס את בית המקדש
תהלים פרק ס''ט פסוק י''ב וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ; וְלִצְמָאִי, יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ...המשיח מושפל ולצמאה שלו נותנים לו חומץ במקום מים מומלץ לקרוא את הפרק בכלל מומלץ לקרוא תנ''ך!!
מלאכי פרק ג' פסוק א עד ה'-ה' שולח נביא כדי שיכריז שהמשיח בא עם הברית שאנו חפצים בה מקושר לירמיה פרק ל''א פסוק ל''א
בראשית י''ד פסוק י''ח מפגש בין אברהם לבין אל עליון פנים מול פנים..המשיח?
בראשית י''ז פסוק א' מפגש בין אברהם לאל שדי פנים מול פנים..המשיח?
שמות ל''ג פסוק כ' ה' אומר למשה שלא ניתן לראות את פניו להשאר חיי
שמות פרק ל''ג פסוק י''א משה מדבר עם ה' פנים מול פנים-וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.
חזק ביותר -יהושע פרק נ' פסוק י''א .יהושע פוגש את ה' פנים מול פנים..משיח?
משלי פרק ג' ה' מדבר על המשיח על בנו!!!!
משלי פרק ל פסוק ד' ה' שואל מי עלה לשמים וירד?מי הקים את כל אפסי הארץ..ואז ה' שואל מה שמו ומה שם בנו כי תדע
 

REALI

New member
אם כבר העלית את הנושא, אז אפשר להתייחס גם

אליו. אני אתמקד בהגדרת ימי הביניים.

את ההגדרה של ימי הביניים אנו מכירים כשלב המעבר בין העת העתיקה לעת החדשה. הגדרה זו נכונה לא רק במובן הטכני, הטכנולוגי והתרבותי, אלא גם במובן המהותי, הפנימי והרוחני. ומההסתכלות הרוחנית נוכל גם להגדיר את ימי הביניים כמעבר בין ישראל לישראל. כלומר ימי הביניים משקפים לנו תקופה בה עם ישראל ירד מבמת ההסטוריה ונעלם בין הגויים, ובמקביל לכך גם ירד חושך רוחני לעולם. לפני ימי הביניים אנו פוגשים את עם ישראל כעם שא-לוהים מתגלה אליו וכעם שחי חיים המחוברים עם א-לוהים: בימי בית ראשון יש נבואה בישראל וניסים גלויים, ובימי בית שני עם ישראל יוצר את התורה שבע"פ מתוך אותו קישור עמוק עם הבורא. בימי הביניים הקשר הזה לא בא לידי ביטוי גלוי והקשר עם א-לוהים מושתת בעיקר על פירוש ופענוח מה שנותר לנו מהתקופה הקודמת בה הקשר היה גלוי. לאחר ימי הביניים עם ישראל חוזר לארצו ומתעורר לתחייה ולאט לאט הקשר עם הבורא הולך ומואר מחדש לקראת התקופה החדשה שנקראת ימות המשיח, שבתקופה זו, מתוך הקישור המחודש עם א-לוהים, כל העולם הולך ומשתכלל יותר, החל מהבחינה הטכנולוגית ועד הבחינה התרבותית ולבסוף הרוחנית וכל העולם מתאחד לעולם מקושר, אחדותי ושלם.
בעוד שלפני ימי הביניים הקב"ה הופיע בחיי עם ישראל בצורה גלויה והיה חלק אינטגרלי מחייהם, הרי שבימי הביניים הקב"ה היה ניסתר מחיי היום יום של העם וממילא נוצר מצב שהעולם נהיה עולם "חילוני" - עולם גשמי רגיל, ואילו את הקשר עם הבורא היה צריך להוסיף כתוספת נוספת על גבי החיים עצמם. תוספת זו נקראת "דת". לפני כן הקב"ה הופיע כחלק מזרימת החיים, ואפילו המצוות היו חלק מזרימת החיים הטבעית. אך אח"כ נוצר חילוק שיש את החיים עצמם ויש את ה"מעשים הנוספים" לצורך הבורא הלא הם הדת. וכך נוצר המושג "יהדות", שבעצם מפרידה את הדת למסגרת נפרדת מהחיים עצמם.
במקביל למצב זה בעם ישראל וכתוצאה ממצב זה (שהקב"ה ניסתר כעת), נוצרו גם בעולם כולו דתות. הנצרות במערב והאסלאם במזרח. וכך אנו יכולים להגדיר את ימי הביניים גם כ"תקופת הדתות".
אומות העולם ניצלו את החושך הרוחני שירד על עם ישראל ואת הסתר הפנים מצד הקב"ה, ע"מ להקים דתות משל עצמם. שדת כפי שאמרנו - לא מצריכה באמת קישור של הקב"ה לחיים שלך, אלא מספיק להוסיף מעשים חיצוניים כתוספת לחיים הרגילים. ואגב גם בעם ישראל עצמו התורה הפכה לדת, כפי שאומר הרמב"ן באמירה החריפה המפורסמת שלו, שבגלות כל המצוות הם רק מעשים חיצוניים וטקסיים, שמהוות רק תזכורת למה שהולך להיות בעתיד כשנשוב שוב לארצינו.

כשם שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, כך גם הופעת הקב"ה בעולם מתחילה מן המזרח כלפי המערב, ובמזרח הקב"ה כביכול עדיין בשמים ומנותק מן העולם הזה, ובמערב הוא כבר שוכן בתוך העולם ולכן נאמר שהשכינה שורה במערב. וכך גם בהופעת הדתות בעולם - הדתות במזרח יתנו יותר חשיבות לצד השמיימי ויבטלו את הצד הארצי, ואילו הדתות במערב יתנו יותר חשיבות לצד הארצי ולהופעת הקב"ה בתוך העולם עצמו.

האסלאם שקיים במזרח ממילא נותן את עיקר החשיבות לא-לוהים - א-ללה, ואילו כלפי האדם הוא מדגיש את אפסיותו של האדם. גם כל צורת החיים שלהם מדגישה את אפסיותו של האדם והעולם הזה - הם חיים במדבריות שוממים ובתנאים פרימיטיביים יחסית. המצוות שלהם מדגישות את עליונותו של הא-ל ואת אפסיותו של האדם והמעלה הכי גדולה אצלם היא להיות שהיד - כלומר לא להיות קיים בכלל, כי כמה שפחות אדם כך יותר טוב. גם השכר שלהם מתמקד בעולם הבא, שהרי מבחינתם אין כל ערך לעולם הזה. ואם מישהו פושע כנגד מצוות הא-ל יש להורגו ולהאבידו מן העולם שהרי הוא אפסי ואין לו תקנה. (וגם בעולם הבא שלהם העונש מוגדר כנצחי, כי אין תקנה לאדם האפסי). גם בתחומי המדע הם לא פיתחו את העולם והתרומה שהם כן נתנו לעולם המדע הוא המצאת ה"אפס" כיאה לתפיסת דתם המדגישה את אפסיות העולם והאדם. את פני נשותיהם הם מסתירים ברעלות - להעלים כל סממן של יופי מהעולם הזה.

מן העבר השני במערב יש את הנצרות. כיאה למיקומה המערבי היא נותנת פחות חשיבות למושגים השמימיים ומעלה על נס את הופעתו של הא-לוהים בתוך העולם עצמו וממילא גם את חשיבותו של העולם עצמו ושל האדם. לכן בנצרות אפילו האדם עצמו יכול להיות אלוהים. אם האדם חוטא יש לו כפרה בקלות אצל הכומר שהרי יש חשיבות א-לוהית לאדם. ומצוות הדת מתמקדות ביחס הטוב כלפי בני האדם "דת האהבה". הם ממוקדים בעולם הזה ולכן המושג המשיחי (שבא לתקן את העולם) חזק אצלם (ולא העולם הבא). גם האופי התרבותי שלהם מקביל והם ניסו לפתח את העולם מדעית וכלכלית, וכן נתנו חשיבות לתרבותיות אנושית. בעוד שבאיסלאם הא-לוהים הוא העליון ואילו האדם ראוי למיתה - לשהיד, הרי שבנצרות האדם הוא הראוי למחילה וכפרה ואילו האלוהים הוא זה שמת וניצלב. (מעבר לעובדה שבה פתחנו שאלוהים הוא בכלל אדם אצלם).

ככל שנרחיק מזרחה אפסיותו של האדם בדת תתחזק ויופיעו נזירים שמתבדלים מן העולם עד כדי שתיקה והתבודדות, כלומר בעוד האסלם הוריד את ערך האדם לאפס, דתות המזרח הרחוק הפכו את כל קיום האדם לערטילאי לחלוטין. וכן ככל שנרחיק מערבה נמצא במערב עולם חילוני יותר, שכבר קיים ללא דת כלל וכל כולו שקוע בעולם הזה.


ברוך ה' ימי הביניים מאחורינו, הדתות עשו עבודה חשובה מאד בהסטוריה, עבודה של שימור הקשר עם א-לוהים (גם אם הקשר הזה היה מעט מלאכותי), אבל עכשיו אנחנו כבר נכנסים לעידן חדש שאור ה' מאיר בגלוי בעולם והעולם הולך ומשתכלל והשכינה חוזרת יחד עם עם ישראל לציון. ונזכה לבניין שלם במהרה בימינו.
 
למעלה