תחנה אולטימטיבית לטעמי:
הסטנדרט הלונדוני של תחנות אוטובוס הוא המיטב לדעתי, ונתחיל מלמעלה: 1) מעל עמוד התחנה ישנה דיסקית אדומה עם אות או זוג אותיות. סימון זה מסמל את מיקום התחנה בתוך מקבץ איזורי. לדוגמא, בתמונה אנחנו רואים את עמוד תחנה Z במקבץ של תחנות באיזור בייקר סטריט. בסככות ובתחנות רכבת תחתית יש
מפות של האיזור הקרוב בהן מסומנות בבירור האותיות של כל תחנה באיזור. 2) על העמוד עצמו ישנו סימון של מספר האיזור (רצועת המחיר הלונדונית) בו נמצאת התחנה. 3) ישנו סמל בולט של רשות התחבורה. אדום על רקע לבן משמעו תחנה ראשית בה כל אוטובוס יעצור בתנאי שיש נוסעים בתחנה. לבן על רקע אדום מחייב סימון לנהג שברצונך לעלות. בכלל סמל התחנה נישא לרחוק - לא נהוג להצמיד את השילוט לסככה, ותמיד יש עמוד גבוה (מאוד!) בסמיכות לסככה עצמה. 4) מתחת לסמל כתוב שם התחנה על רקע אפור - כך ניתן לדעת היכן לרדת! 5) על רקע לבן רשום כיוון הנסיעה הכללי של קווים העוברים בתחנה זו. מדובר בדרך כלל בשכונה הקרובה הבאה או אתר ידוע. לא נהוג לציין את היעדים של כל קו וקו - מידע זה מופיע בפירוט רב בגובה העיניים במסגרות הנתלות על העמוד. 6) מספרי הקווים מופיעים ללא סימון מפעיל שכן אין כפל מספרים, וזהות המפעיל אינו מעניינת את הנוסע הממוצע. זה מצב שאולי יתקיים בארץ בעוד כמה שנים כשיתרגלו למפעילים מרובים, וכשתהיה רשות חזקה לתחבורה ציבורית עם מיתוג ראוי. מספר קו המופיע על רקע צהוב מחייב קניית כרטיס במכונה המצויה בתחנה לפני העליה לאוטובוס. מספר על רקע תכלת מסמל קו לשעות הלילה בלבד. חלק מהקווים הרגילים מסומנים בסימול מיוחד שמעיד על שירות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע ללא שינויים בלוחות הזמנים בימים שונים של השבוע. נגעתי כאן רק בשילוט עצמו. כאמור יש עוד מידע רב שמופיע הן בתחתית עמוד התחנה, וכן על הסככה, והכל עקבי וברור. לסיום, ובהמשך לדיון מלפני כמה שבועות לגבי רמפות אוטומטיות, בקישור הנ"ל צדה עיני צילום של
רמפה כזו, שנהוגה בכל האוטובוסים בלונדון מהשנים האחרונות. הדבר מאפשר פתיחה וסגירה של הרמפה בלא שהנהג יקום ממקומו.
