תינוקת מפונקת?!

[מלאכי שלי]

תינוקת מפונקת?!

ביתי הרביעית בת 7 חודשים יונקת מלידה ועל הידים מלידה
כל הזמן רוצה ידיים! אם לא היה בוכה צורחת עד שהיא שוב על הידיים
זה כבר ממש מפריע לי ולה
לי כי אני לא יכולה לעשות כלום ומנשא לא בא בחשבון כי זה לא פותר את הבעיה שהיא כל היום על הידיים
אני לא חושבת שזה תקין בכלל!!!
ולדעתי זה מפריע להתפתחות
מה אני אמורה לצפות ממנה לעשות בגיל הזה?
היא מתהפכת עושה ציר מזדקפת על הטרמפוליטה זה עדין לא ישיבה כי זה לא יציב
עושה טובה ששוכבת על הבטן מרימה את הראש יפה אבל אין לה סבלנות ולרוב בוכה אחרי כמה דקות בודדות
לסיכום 99 אחוז מהיום היא על הידיים
כשהיא לא אז או שהיא ישנה או שהיא בוכה
אני מנסה לגוון לה קצת על המיטה קצת על מזרון פעילות קצת על הטרמפולינה קצת מול הטלויזיה
על העגלה טיול בגינה
היא פשוט רוצה ידיים!!
גם להרדים אותה צריך בנידנודים

איך אפשר לשנות הרגל כזה??

זה ממש סיוט
אם אנחנו יוצאים מהבית למשפחה או משהו היא התינוקת היחידה שכל הזמן בוכה!
לא יכולה לשבת שניה אחת בעגלה ולשחק
יש לה קשתות צעצועים בכל מיני צבעים ומינים
וזה פשוט לא עושה לה את זה

 

[ענת סימון]

הי מלאכי שלי

אני כותבת הכל בהנחה שאין בעיה רפואית שגורמת לכאב אלא רק הרגל להיות על הידיים ופחות להתאמץ לשכב על הבטן או לנסות לבד.

אנחנו ההורים הם אלו שיכולים להשריש את ההרגל או לשרש ( לעקור מן השורש) אותו .
הדבר הוא לגמרי בידנו ואם יש הבנה שהטוב ביותר בשבילה הוא לפתח תחושת עצמאות אז תוכלי להתגבר על התקופה הראשונית ( של כמה ימים) בהם היא תמחה ותכעס ותבכה.

אני ממליצה להתחיל בלהיות קרובים מאד אליה, ולגעת בה אבל בלי לקחת על הידיים. לאפשר לה לשכב על המזרן או לשכב מולה, לאפשר לה לשכב על הבטן, לבצע סיבובי ציר ולנסות להגיע לצעצועים.
את לא חייבת להיות איתה כל הזמן , יש עוד שלושה ילדים שיכולים לשעשע אותה ולהוות לה עניין.

זה בסדר גמור לפעמים רק להיות לידה אבל בלי ליצור קשר עין אלא להתעסק במשהו אחר ,( למשל לקרוא עיתון), ולפעמים כן לתת לה תשומת לב.

אני לרב מדריכה הורים להתחיל לתסכל במנות קטנות של חצי דקה.
כשילד קורא להם לתת לו להמתין חצי דקה. להגיד לה שאת עסוקה ולסיים משהו שעשית ואז לחזור אליה.

טון הדיבור גם הוא מאד משמעותי. אני לעולם לא נותנת לתינוק הרגשה שהוא מסכן ואני מרחמת עליו. תמיד מדברת אליו כאילו אני לגמרי סומכת עליו שהוא מסוגל.
גם כאן כשהיא מקטרת תוכלי להגיד לה " אני עסוקה לכמה רגעים , אני סומכת עלייך שתסתדרי עוד כמה דקות"

חשוב להבין שבטווח הרחוק את מאפשרת לה לגלות את היכולות שלה ולהצליח לבצע דברים בעצמה ומתוך כך גם לקבל ביטחון עצמי.

הרעיון הוא למצוא את רמת התסכול האופטימלית ( נדמה לי שנאווה רמון דיברה על זה כאן הרבה)- רמת תסכול שהיא לא מייאשת אלא מעוררת לפעילות.

אם את ממש לא מצליחה לבד עדיף לשלם על יעוץ והדרכה במקום לקנות עוד קשתות וצעצועים שלא עושים את העבודה.
הרבה פעמים יעוץ קצר יכול לסייע ולהדגים איך להפעיל , איך לעודד ומצד שני לענות על שאלות שנובעות מסיטואציות שונות

כל טוב
ענת