תכנסו, תקראו- ואם לא קשה- תגיבו. זה חשוב לי.

[פריסטייל מהמעבדה]

תכנסו, תקראו- ואם לא קשה- תגיבו. זה חשוב לי.

blog.tapuz.co.il/betoch

 

[dify]

היי פריסטייל

אני אתחיל מהאמצע. לא כתוב בת כמה את מצד אחד. ואת נכנסת לפורום 30+ מצד שני. לדעתי זה לא מיקרי. לדעתי את בתחילת בנות ה20 ולא תחילת שנות ה30. למה? כי רוב הנשים שכותבות פה, אני מהמרת, כבר לא גרות עם ההורים והקשר עם ההורים כבר אינו כל כך אינטנסיבי עבורן (עבור רובן?) וזה כן הבדל שמאפיין שלב התפתחותי/גיל. ולכן אני חושבת שחלק ממה שתיארת הוא תלוי גיל, אילו היית בת 30+ היית חובה את הקושי אחרת. ועכשיו לנקודה עצמה- את מתארת את הקושי לצאת מהארון. זה משהו שמשותף לכל גיל זה תלוי בשלב בו הגעת להכרה שאת לסבית ותלוי בזמן שלקח לך להגיע להחלטה לעשות את זה. ככל שיותר תלויים במשפחת המוצא (גרים אצלם, תלויים בהם כלכלית או ריגשית) ככה יותר מפחיד לצאת מהארון ואם גרים אצלם- העימות הוא יומיומי. מה גם שהם תופסים אותך כילדה שלא מבינה מה היא רוצה מהחיים שלה ולא יודעת מה טוב עבורך. ביום שתתפסי בעיני עצמך ובעיניהם כבוגרת ועצמאית, הנושא של הלסביות יהיה רק מרכיב אחד מבין רבים בחייך. אל תדאגי, הם לא יאהבו עוד בחירות שלך ולא רק את נושא המיניות. זה נורמלי לחלוטין. אני לא אומרת שלצאת מהארון זה קל. אני אומרת שזה שלב הכרחי, שאחריו ההורים מתחילים לעכל לאט לאט את ההבדל במה שהם תפסו כמציאות, שאם תתני לזה זמן (נניח כשנה +) אז הם יבינו שזו עובדה בשטח ושזה ממש לא כל כך נורא כמו שהם נבהלו קודם, ואז יתחילו בינכם יחסים אמיתיים בנוגע לתחום הזה (תוכלי להציג בפניהם את בת זוגך, לדבר על זכויות להטב"ים וכד'). אם לא תעשי את זה- תחיי יותר שנים בסוד=בלחץ, ורק תדחי את הגילוי, שבכל מקרה תצטרכי לעשות מתישהו. אני בטוחה שנשים שחיות בזוגיות, כאן בפורום, יכולות לספר לך שעם כל הקושי לספר, האופציה לשמור בסוד לא באמת אפשרית בגיל 30+ ועוד כשחיים בזוגיות, ובנקודה כלשהי בזמן היה קשה, אבל היום בגיל 30+ זה שווה את זה. ואני מעריכה שלרוב המשתתפות פה יש יחסים תקינים עם משפחת המוצא היום. אני חייבת להגיד- שאני לא מכירה את היחסים שלך עם הורייך, אבל אני, גם בימים שיצאתי עם בחורים (עד גיל 25 הייתי סטרייטית) לא ישבתי מעולם במטבח וסיפרתי לאימי על היחסים איתם. למרות האמא החברמנית לכאורה שיש לי. גם היום כשאני כבר שנים מחוץ לארון ואמא שלי כבר עברה את המשבר ומקבלת את זה לחלוטין- אני לא מוצאית את עצמי יושבת איתה לדבר על חיי האהבה שלי האינטימיים מעבר להכיר לה את זוגתי שאותה היא קיבלה בברכה. מצד שני אני מכירה בחור דתי (עם כיפה שחי בקהילה דתית) שיושב עם אמא שלו במטבח ומדבר על חיי האהבה שלו בגלוי, והוא הומו! ואמא שלו היא האדם היחיד סביבו שיודע את זה שהוא הומו, והיה לו חשוב לספר לה כי היחסים שלהם כל כך טובים והיא קיבלה את זה מאותה סיבה. כך שלדעתי יש מגוון תגובות, במגוון סיטואציות, ומגוון סיפורים אני חושבת שגיל, אופי ושלב בחיים משחק כאן תפקיד. בהצלחה לך. נ.ב. בפורום גאווה לסביות פה בתפוז אני משערת שתוכלי למצוא יותר בחורות במצב דומה..