תמיכה בצה"ל או באם המניקה תאומות?
החצי יצא השבוע למילואים . (יש עוד כאלה...). 24 יום במחוזות השטחים. נותרו עוד 21 יום ו-13 שעות (לא כולל מסיבת הסיום). ואני נותרתי עם תאומות בנות חודשיים וחצי ושתי אחיותיהן הגדולות (6,9). ביקשתי שיארגן פטור. פעם אחת. נסיבות מקלות. ביקשתי. הצעתי. 'תחננתי. ואף דרשתי. אבל מי אני לעומת צבא הגנה לישראל? אה? אז הימים סבירים. אבל בשעות הערב, השעות הקשות האלו, איפשהו בין 7 ל-9 - כשכולן (כולל אני) עייפות, רעבות, לא מקולחות, וכו' וכו' - אז, בדיוק אז, הלחץ בעיצומו. אני מנסה לתקתק, לשלוט על הנעשה, לא להתעצבן - אבל זה לא קל על אף שחברות/אחיות/חמות תורמות את חלקן, כל אחת בדרכה כדי להקל עלי. ובלילה - כשכולן סוף סוף במצב מאוזן ואף עם נשימות קצובות, זה הרגע שנוחתת עלי ההכרה המופלאה הזו, שיש לי 4 בנות. הן שלי. יש לי אחריות עצומה עליהן. הן כל כך תלויות בי. זה נפלא, מופלא אבל מבהיל מעט. הרבה. בדרך כלל הוא גם עוזר לי עם ההנקה בלילה - מביא, מחבר, מחזיר ואם צריך מחליף. הוא שומע אותן לפניי. והנה פתאום - גם זה תחת חסותי. זהו. ניצלתי כמה דקות כדי לקטר ולשתף. הספירה לאחור בעיצומה עד שצה"ל יחזיר לי בשלום את החצי או על פי הסיפור הידוע - יקח חזרה את ה"עז" כדי שאוכל להעריך את השגרה המוכרת.
החצי יצא השבוע למילואים . (יש עוד כאלה...). 24 יום במחוזות השטחים. נותרו עוד 21 יום ו-13 שעות (לא כולל מסיבת הסיום). ואני נותרתי עם תאומות בנות חודשיים וחצי ושתי אחיותיהן הגדולות (6,9). ביקשתי שיארגן פטור. פעם אחת. נסיבות מקלות. ביקשתי. הצעתי. 'תחננתי. ואף דרשתי. אבל מי אני לעומת צבא הגנה לישראל? אה? אז הימים סבירים. אבל בשעות הערב, השעות הקשות האלו, איפשהו בין 7 ל-9 - כשכולן (כולל אני) עייפות, רעבות, לא מקולחות, וכו' וכו' - אז, בדיוק אז, הלחץ בעיצומו. אני מנסה לתקתק, לשלוט על הנעשה, לא להתעצבן - אבל זה לא קל על אף שחברות/אחיות/חמות תורמות את חלקן, כל אחת בדרכה כדי להקל עלי. ובלילה - כשכולן סוף סוף במצב מאוזן ואף עם נשימות קצובות, זה הרגע שנוחתת עלי ההכרה המופלאה הזו, שיש לי 4 בנות. הן שלי. יש לי אחריות עצומה עליהן. הן כל כך תלויות בי. זה נפלא, מופלא אבל מבהיל מעט. הרבה. בדרך כלל הוא גם עוזר לי עם ההנקה בלילה - מביא, מחבר, מחזיר ואם צריך מחליף. הוא שומע אותן לפניי. והנה פתאום - גם זה תחת חסותי. זהו. ניצלתי כמה דקות כדי לקטר ולשתף. הספירה לאחור בעיצומה עד שצה"ל יחזיר לי בשלום את החצי או על פי הסיפור הידוע - יקח חזרה את ה"עז" כדי שאוכל להעריך את השגרה המוכרת.