תקן את היחס לעולם
העולם הוא אותה התמונה, ההולוגרמה, שהבורא מציג לנו היום, ושבה אנחנו נמצאים. אנחנו משתתפים באשליה הזאת והיא ההשתקפות של התכונות הפנימיות שלנו.
בהביטי על העולם אני רואה את ההשתקפות שלי, ויכול לומר מאילו תכונות פנימיות אני מורכב. זאת מוצאת חן בעיניי, וזאת לא כל כך, זאת כך וזאת אחרת וכולי. כלומר, כל התכונות האלה הן בתוכי. כל אחת מהתכונות הפרטיות הקטנות שלי מציירת לי דמות מסוימת, כל אחד מאיתנו, כל אחת בעולם, מהטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי".
לכן אם אני רואה סביבי משהו שלילי זה סימן שאני רואה קלקול בתוכי, אחרת הייתי רואה אור עליון פשוט ומוחלט.ודאי שאנחנו עדיין רחוקים מהמדרגה הזאת, אך בכל אופן, אנחנו יכולים ללכת לקראת המצב הזה, לגלות אותו, רק במקרה שעוסקים באופן רציני בהערכה העצמית של מה שאנחנו רואים.לכן נאמר שהעולם נברא עבור צדיקים גמורים או רשעים גמורים. כאשר האדם מודה בכך שהוא רשע, אז הוא מבין שהוא הפוך לבורא.
וכאשר הוא רואה ומצדיק את הכול, רק שלא משקר לעצמו, אלא באמת רואה עולם שלם מלא בכל טוב ובשלמות, זה סימן שהוא מכוון לבורא ואז נקרא "צדיק גמור". אבל אם יש לו הערכה מעורבת, מבט מעורב על העולם, אז הוא עדיין לא הגיע להכרה מלאה על מצבו. חסרה לו הכרת הרע, והוא צריך להמשיך לעבוד על עצמו.
יוצא, שהכול תלוי בהרגשות המדויקות שלנו: או שאני מרגיש את עצמי בעולם טוב, או שמרגיש את עצמי רע.דרך אגב, אני שומע מחברים רבים שלנו שהם ציפו למשהו יותר מהכנס. הם חשבו שישר עכשיו יצמחו להם "כנפיים" והם יתעלו לאן שהוא.כלומר, ישנם אנשים שלומדים אפילו כמה שנים ושעדיין אינם מבינים את המהות של התיקון שלנו. וזה טבעי שהם אינם מבינים!
אני בשום פנים ואופן לא לועג להם ולא מאשים אותם. אני יודע איזה "בית ספר" אני עברתי וזה לא היה פשוט, בכלל לא פשוט! האנשים אינם מבינים שצריכים לתקן, עד כמה שזה ישמע פרדוקסאלי, את היחס שלהם לעולם.
העולם הוא אותה התמונה, ההולוגרמה, שהבורא מציג לנו היום, ושבה אנחנו נמצאים. אנחנו משתתפים באשליה הזאת והיא ההשתקפות של התכונות הפנימיות שלנו.
בהביטי על העולם אני רואה את ההשתקפות שלי, ויכול לומר מאילו תכונות פנימיות אני מורכב. זאת מוצאת חן בעיניי, וזאת לא כל כך, זאת כך וזאת אחרת וכולי. כלומר, כל התכונות האלה הן בתוכי. כל אחת מהתכונות הפרטיות הקטנות שלי מציירת לי דמות מסוימת, כל אחד מאיתנו, כל אחת בעולם, מהטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי".
לכן אם אני רואה סביבי משהו שלילי זה סימן שאני רואה קלקול בתוכי, אחרת הייתי רואה אור עליון פשוט ומוחלט.ודאי שאנחנו עדיין רחוקים מהמדרגה הזאת, אך בכל אופן, אנחנו יכולים ללכת לקראת המצב הזה, לגלות אותו, רק במקרה שעוסקים באופן רציני בהערכה העצמית של מה שאנחנו רואים.לכן נאמר שהעולם נברא עבור צדיקים גמורים או רשעים גמורים. כאשר האדם מודה בכך שהוא רשע, אז הוא מבין שהוא הפוך לבורא.
וכאשר הוא רואה ומצדיק את הכול, רק שלא משקר לעצמו, אלא באמת רואה עולם שלם מלא בכל טוב ובשלמות, זה סימן שהוא מכוון לבורא ואז נקרא "צדיק גמור". אבל אם יש לו הערכה מעורבת, מבט מעורב על העולם, אז הוא עדיין לא הגיע להכרה מלאה על מצבו. חסרה לו הכרת הרע, והוא צריך להמשיך לעבוד על עצמו.
יוצא, שהכול תלוי בהרגשות המדויקות שלנו: או שאני מרגיש את עצמי בעולם טוב, או שמרגיש את עצמי רע.דרך אגב, אני שומע מחברים רבים שלנו שהם ציפו למשהו יותר מהכנס. הם חשבו שישר עכשיו יצמחו להם "כנפיים" והם יתעלו לאן שהוא.כלומר, ישנם אנשים שלומדים אפילו כמה שנים ושעדיין אינם מבינים את המהות של התיקון שלנו. וזה טבעי שהם אינם מבינים!
אני בשום פנים ואופן לא לועג להם ולא מאשים אותם. אני יודע איזה "בית ספר" אני עברתי וזה לא היה פשוט, בכלל לא פשוט! האנשים אינם מבינים שצריכים לתקן, עד כמה שזה ישמע פרדוקסאלי, את היחס שלהם לעולם.