תקנה יכולה לסתור חוק

עורכת הדין ולנטינה נלין מעודדת ומשלהבת אנשים להפר את תקנות התו הירוק (המגבילות את מי שלא חוּסן נגד נגיף הקורונה) ולתבוע בעלי עסקים שנוהגים על-פיהן. לטענתה, התקנות האלה סותרות את חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, ומאחר שתקנה היא חיקוק-משנה, אם היא סותרת חוק (שהוא חיקוק ראשי), החוק גובר.
אבל בניתוח המשפטי הזה, ההגיוני לכאורה, היא טועה ומטעה, ואבהיר:
ראשית, אמנם נקבע בסעיף 16(4) לפקודת הפרשנות, ש"לא תהא תקנה סותרת הוראותיו של כל חוק", אולם קביעה זו מסויגת ברישא של סעיף 16 במלים: “אם אין כוונה אחרת משתמעת". ובענייננו יש כוונה אחרת, שמשתמעת מחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), אשר מסמיך את הממשלה להתקין תקנות להגבלת הפעילות במרחב הציבורי ובבתי עסק, ובין היתר, “הגבלה על פתיחה לציבור של מיתקני ספורט, גינות, גני שעשועים, חופים, פארקים וכיוצא באלה במרחב הציבורי, וכן הגבלות לעניין הגישה אליהם ולעניין קיום פעילות, שהייה או שימוש בהם" (סעיף 7(א)(3) לחוק) וכן "הגבלה על כניסה של אדם לעסק, לרבות עובד או לקוח, בשל החשש שהוא עלול להדביק בנגיף הקורונה על סמך בדיקת תסמינים או תשאול או קבלת הצהרת בריאות לפי פסקה (7) או בשל כך שאינו מקיים את ההוראות שניתנו לפי דין לשם הגנה מפני התפשטות נגיף הקורונה בקשר לשהותו בעסק" (סעיף 8(א)(8) לחוק).
שנית - וזה העיקר - הסתירה שהיא טוענת כלל אינה קיימת. חוק איסור הפליה הנ"ל ממילא אינו אוסר להפלות אנשים בשל כך שלא התחסנו או שאינם עוטים מסכה (אלא מעילות אחרות, המפורטות בסעיף 3 שבו: גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית ועוד).
ושלישית, אפילו בהנחה, שהתקנות הללו חסרות תוקף, הן אינן מקנות עילת תביעה נגד בעלי עסקים שנוהגים על-פיהן נוכח סעיף 6 לפקודת הנזיקין, הקובע: “בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; בסעיף זה, 'מעשה' - לרבות מחדל".
 

דיברגנט חדש

Well-known member
ראשית, אמנם נקבע בסעיף 16(4) לפקודת הפרשנות, ש"לא תהא תקנה סותרת הוראותיו של כל חוק", אולם קביעה זו מסויגת ברישא של סעיף 16 במלים: “אם אין כוונה אחרת משתמעת". ובענייננו יש כוונה אחרת, שמשתמעת מחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), אשר מסמיך את הממשלה להתקין תקנות להגבלת הפעילות במרחב הציבורי ובבתי עסק, ובין היתר, “הגבלה על פתיחה לציבור של מיתקני ספורט, גינות, גני שעשועים, חופים, פארקים וכיוצא באלה במרחב הציבורי, וכן הגבלות לעניין הגישה אליהם ולעניין קיום פעילות, שהייה או שימוש בהם" (סעיף 7(א)(3) לחוק) וכן "הגבלה על כניסה של אדם לעסק, לרבות עובד או לקוח, בשל החשש שהוא עלול להדביק בנגיף הקורונה על סמך בדיקת תסמינים או תשאול או קבלת הצהרת בריאות לפי פסקה (7) או בשל כך שאינו מקיים את ההוראות שניתנו לפי דין לשם הגנה מפני התפשטות נגיף הקורונה בקשר לשהותו בעסק" (סעיף 8(א)(8) לחוק).
התרעומת היא בעיקר במקומות שהממשלה טרם הורתה על כך, כמו מקרה המשביר לצרכן שהיה.
כל עוד, אין הנחייה של הממשלה, לחנויות אסור להחליט על דעת עצמם שהם לא מכניסים אנשים שלא קיבלו חיסון.
שנית - וזה העיקר - הסתירה שהיא טוענת כלל אינה קיימת. חוק איסור הפליה הנ"ל ממילא אינו אוסר להפלות אנשים בשל כך שלא התחסנו או שאינם עוטים מסכה (אלא מעילות אחרות, המפורטות בסעיף 3 שבו: גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית ועוד).
בעוד הזה, שהגמדת אותו, יש גם את קטגוריית 'דעה' וההחלטה, אם להתחסן או לא, היא בהחלט ע"ס דיעה.
ושלישית, אפילו בהנחה, שהתקנות הללו חסרות תוקף, הן אינן מקנות עילת תביעה נגד בעלי עסקים שנוהגים על-פיהן נוכח סעיף 6 לפקודת הנזיקין, הקובע: “בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; בסעיף זה, 'מעשה' - לרבות מחדל".
כל עוד אין הנחייה של הממשלה, אין כאן שום תום לב, אלא החלטה אישית של בעל העסק.
הדבר שקול לכך שנהג מונית יחליט שהוא לא לוקח ערבים במונית שלו כי הוא מפחד שירצחו אותו כי בעצם, בעל העסק מפחד שמי שלא רוצה להתחסן, ידביק אותו.
 
הערה: ניסיתי לצרף כמה צילומי מסך לרשומה, אך אז הרשומה השתבשה, ועל כן הוספתי את צילומי המסך ברשומה נפרדת.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
הבעיה בכל הסיפור הזה היא שכל מי שמתבטא בעניינו, משוכנע שהשמש זורחת מאחוריו. כך אפשר לקרוא הודעות ש'אין ספק שזה לא חוקי' כמו גם הודעות לפיהן 'בכלל לא צריך חקיקה מיוחד ואפשר למנוע כניסה', וכדו'.

לאמיתו של דבר, יש דעות לכאן ולכאן. יש משפטנים שסבורים שאין מניעה למנוע כניסת אי-מחוסנים, יש משפטנים שסבורים שהדבר מחייב חקיקה ראשית, ויש משפטנים שסבורים שגם עם חקיקה ראשית זה בלתי אפשרי (קרי בלתי חוקתי).

בתכל'ס לא נדע תשובה סופית ומחייבת עד שערכאה שיפוטית מחייבת לא תשב על המדוכה. עד אז, לטוב ולמוטב, יש דעות לכאן ולכאן.
 
הבעיה בכל הסיפור הזה היא שכל מי שמתבטא בעניינו, משוכנע שהשמש זורחת מאחוריו. כך אפשר לקרוא הודעות ש'אין ספק שזה לא חוקי' כמו גם הודעות לפיהן 'בכלל לא צריך חקיקה מיוחד ואפשר למנוע כניסה', וכדו'.

לאמיתו של דבר, יש דעות לכאן ולכאן. יש משפטנים שסבורים שאין מניעה למנוע כניסת אי-מחוסנים, יש משפטנים שסבורים שהדבר מחייב חקיקה ראשית, ויש משפטנים שסבורים שגם עם חקיקה ראשית זה בלתי אפשרי (קרי בלתי חוקתי).

בתכל'ס לא נדע תשובה סופית ומחייבת עד שערכאה שיפוטית מחייבת לא תשב על המדוכה. עד אז, לטוב ולמוטב, יש דעות לכאן ולכאלשחיטתך הכל פרוץ ופתוח עד שבית משפט יבוא וי

הבעיה בכל הסיפור הזה היא שכל מי שמתבטא בעניינו, משוכנע שהשמש זורחת מאחוריו. כך אפשר לקרוא הודעות ש'אין ספק שזה לא חוקי' כמו גם הודעות לפיהן 'בכלל לא צריך חקיקה מיוחד ואפשר למנוע כניסה', וכדו'.

לאמיתו של דבר, יש דעות לכאן ולכאן. יש משפטנים שסבורים שאין מניעה למנוע כניסת אי-מחוסנים, יש משפטנים שסבורים שהדבר מחייב חקיקה ראשית, ויש משפטנים שסבורים שגם עם חקיקה ראשית זה בלתי אפשרי (קרי בלתי חוקתי).

בתכל'ס לא נדע תשובה סופית ומחייבת עד שערכאה שיפוטית מחייבת לא תשב על המדוכה. עד אז, לטוב ולמוטב, יש דעות לכאן ולכאן.
דעתו של עופר מקובלת עלי. לשיטתך הכל פרוץ ופתוח עד שבית המשפט יאמר את דברו. במלים אחרות אם יש חוק פלילי חדש שאוסר על דבר מה ואין עדיין פסיקה, מותר לעשות מה שמתחשק.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
דעתו של עופר מקובלת עלי. לשיטתך הכל פרוץ ופתוח עד שבית המשפט יאמר את דברו. במלים אחרות אם יש חוק פלילי חדש שאוסר על דבר מה ואין עדיין פסיקה, מותר לעשות מה שמתחשק.
זאת ממש לא שיטתי או דעתי :). אבל מה לעשות, המציאות היא שכל עו"ד/משפטן מפרש את החוק הקיים (או חוק חדש, זה לא משנה) מעט אחרת. עובדתית יש מי שאוחז בדעה שעל-פי המצב המשפטי הקיים אפשר להגביל כניסת אי-מחוסנים למקומות עבודה ועובדתית יש מי שאוחז בדעה שאין אפשרות לעשות זאת על-פי המצב המשפטי הקיים. על אלה אפשר להוסיף את אלו שמחזיקים בדעה שגם חקיקה לא יכולה לשנות זאת.
זה המצב העובדתי הקיים. אני לא רואה סיבה מיוחדת להתעלם ממציאות זו.

אז יכול עוה"ד שמפרש בצורה א' לומר 'זה החוק ואין בלתו'. חברה אשר עו"ד כזה הוא היועמ"ש שלה, תפעל בהתאם. חברה אחרת שיש לה יועמ"ש אחר שמחזיק בדעה הפוכה, תפעל גם היא בהתאם לעמדת היועמ"ש שלה. בסופו של דבר מה לעשות, רק ביהמ"ש הוא זה שיכריע וייקבע מהו הדין בישראל.
 
למעלה