תקשור וקבלה החיבור- מבשרי אחז אלוה
שלום לכולם . הקבלה ותקשור , החיבור . זה נושא נרחב וקשה אז אתחיל במושג עצמו בעיני הקבלה , ואיך הוא מתקשר לתקשור . תקשור ההגדרה : תחום בו יש ירידה של עולמות חולפים (עולם האשליה - פראקטירי), המצטרפים כמסלול ליניארי לקיום(המדמיין אותם) , כירידת העולמות החולפים . כלומר טווח האשליה או הדמיון- הנברא , לעומת הקיום . לקיים בם כמודעות קוראים עולם קדם בקבלה , וכך לכל העיסוק בתקשור . המודעות והמידע הנפרסים בעולמות היורדים, הם כל המודעות שאפשר לדמיין . לראות את כל העולמות זהו מצב ההארה , בו נראה האור והצבעים השונים . בו תדרי הגוף משווים את עצמם לעולמות היורדים . ניתן לראות אותם כחוטים של אור , או צבעים או הילות או כל אפשרות מדומיינת שהיא , בבת אחת הכל נראה כמו אור ענבר . וכל אחד לפי סוג ההארה שלו יראה את הצבעים אחרת . בתורה , האפשרות לראות את תחום הירידה של העולמות , כיחסיות קיומית , הצופה על כוונות העולמות היורדים של האשליה , המקיפה את הצופה באין-סוף עולמות מדומיינים , לפי ראייה יחסית , של קיום חולף באשליה , נקראת בשם ``יתרו כהן מדין`` חותן משה . כלומר אפילו משה למד לתקשר וידע מה היא הארה . אולם למשה ולמסורתו הייתה התגלות ייחודית . משה ראה כיצד הקיום (האלוקות) עצמו מדמיין את כל העולמות היורדים ואת אשר בתוכם , כך שההארה שזכה משה הייתה לחיבור לאלוקות עצמה , והכוח לדמיין את כל העולמות היורדים ואת הקיים בם ובשורה זו התאחדה עם מהותו הגשמית והרוחנית המדומיינת . ועל כל הוא אמר , ``מבשרי אחז אלוקה`` . והוא הפך להיות מדומיין המדמיין , או תודעת משיח , המאוחדת אם האלוקות . מתוך דרגה זו משה פנה ליושבי מרחבי הדמיון , ובדק מי יכול להתאים לקבל את תורתו , העם שהתאים היה העם ישראל . שקיומו היחסי באשליה היינו זהה לכח העתיד היורד לליניאריות , כפעילות המעצבת את העולמות היורדים באשליה . בין פעילויות הקיום היורד של העולמות היורדים , היו כוונות –מהויות של אדם , אם תדרים של ראיית עתידים יחסיים אפשריים בתחומי האשליה , הגדרה יחסית זו של קיום נקראת אור כשדים . ממנה נבחרה מהות אדם , שפעילותה הייתה כבוראת - מדמיינת את הירידה של עולמות האשליה , ללא זכרון מעשיה , והיא נקראה אברם . והיא הייתה נשואה למהות העתיד היחסי היורד שאינו מודע למכלול העתיד שנקראה שרי . משה דמיין - נגלה למהות אדם זו , והראה לה את ראיית עברה היחסי , וערך לה מבחני עתידים יורדים , לראות כיצד תנהג . לאחר הצלחתה , הוסיף לה משה מודעות הכוללת את כל פעילויותיה כבוראת את הירידה של העולמות באשליה (אברהם). ולאשתו הוסיף את מודעות העתיד הכללית (שרה) . שאר הסיפור אתם מכירים . בכל מקרה חשוב לדעת מה ומי אתם מתקשרים , הקיום הוא יחסי . למה הסיפור , במעמד הר-סיני חיבר משה את כל נשמות בני-ישראל לנשמתו , ונתן להם את תורתו , כאשר מטרתה היא בניין בית קבע לתודעה זו של הקיום - האלוקות , כמו לייצב תמונה בדמיונכם , כך לכל עולמות האשליה היורדים . וזו נקראת שירת הים . וניתן לחזור לאלוקות , לאלה מבינינו שמאוחדים אם תודעתו . יש לזכור ולדעת שהתורה ומה שנכתב בה הם מעבר לזמן הליניארי , וזו תבנית המודעות האדם בכלל . וכך גם ספירת הזמן ביהדות , זו ספירה של רובדי מודעות המדומיינים על ידי בני ישראל מהקיום האלוקי לעולמות היורדים ביקום האשלייתי . התקשור , מודעות קדם , ניתנת לביצוע אם כל מהות מודעת המתקיימת באין סוף , וזה פשוט על ידי שילוב דמיון ורצון . אך זו סתירה ליציבות ולנחישות המדמיינים בקיום ליצור תמונת עולם . אין קסם בישראל ולא כישוף ביעקב . דוד
שלום לכולם . הקבלה ותקשור , החיבור . זה נושא נרחב וקשה אז אתחיל במושג עצמו בעיני הקבלה , ואיך הוא מתקשר לתקשור . תקשור ההגדרה : תחום בו יש ירידה של עולמות חולפים (עולם האשליה - פראקטירי), המצטרפים כמסלול ליניארי לקיום(המדמיין אותם) , כירידת העולמות החולפים . כלומר טווח האשליה או הדמיון- הנברא , לעומת הקיום . לקיים בם כמודעות קוראים עולם קדם בקבלה , וכך לכל העיסוק בתקשור . המודעות והמידע הנפרסים בעולמות היורדים, הם כל המודעות שאפשר לדמיין . לראות את כל העולמות זהו מצב ההארה , בו נראה האור והצבעים השונים . בו תדרי הגוף משווים את עצמם לעולמות היורדים . ניתן לראות אותם כחוטים של אור , או צבעים או הילות או כל אפשרות מדומיינת שהיא , בבת אחת הכל נראה כמו אור ענבר . וכל אחד לפי סוג ההארה שלו יראה את הצבעים אחרת . בתורה , האפשרות לראות את תחום הירידה של העולמות , כיחסיות קיומית , הצופה על כוונות העולמות היורדים של האשליה , המקיפה את הצופה באין-סוף עולמות מדומיינים , לפי ראייה יחסית , של קיום חולף באשליה , נקראת בשם ``יתרו כהן מדין`` חותן משה . כלומר אפילו משה למד לתקשר וידע מה היא הארה . אולם למשה ולמסורתו הייתה התגלות ייחודית . משה ראה כיצד הקיום (האלוקות) עצמו מדמיין את כל העולמות היורדים ואת אשר בתוכם , כך שההארה שזכה משה הייתה לחיבור לאלוקות עצמה , והכוח לדמיין את כל העולמות היורדים ואת הקיים בם ובשורה זו התאחדה עם מהותו הגשמית והרוחנית המדומיינת . ועל כל הוא אמר , ``מבשרי אחז אלוקה`` . והוא הפך להיות מדומיין המדמיין , או תודעת משיח , המאוחדת אם האלוקות . מתוך דרגה זו משה פנה ליושבי מרחבי הדמיון , ובדק מי יכול להתאים לקבל את תורתו , העם שהתאים היה העם ישראל . שקיומו היחסי באשליה היינו זהה לכח העתיד היורד לליניאריות , כפעילות המעצבת את העולמות היורדים באשליה . בין פעילויות הקיום היורד של העולמות היורדים , היו כוונות –מהויות של אדם , אם תדרים של ראיית עתידים יחסיים אפשריים בתחומי האשליה , הגדרה יחסית זו של קיום נקראת אור כשדים . ממנה נבחרה מהות אדם , שפעילותה הייתה כבוראת - מדמיינת את הירידה של עולמות האשליה , ללא זכרון מעשיה , והיא נקראה אברם . והיא הייתה נשואה למהות העתיד היחסי היורד שאינו מודע למכלול העתיד שנקראה שרי . משה דמיין - נגלה למהות אדם זו , והראה לה את ראיית עברה היחסי , וערך לה מבחני עתידים יורדים , לראות כיצד תנהג . לאחר הצלחתה , הוסיף לה משה מודעות הכוללת את כל פעילויותיה כבוראת את הירידה של העולמות באשליה (אברהם). ולאשתו הוסיף את מודעות העתיד הכללית (שרה) . שאר הסיפור אתם מכירים . בכל מקרה חשוב לדעת מה ומי אתם מתקשרים , הקיום הוא יחסי . למה הסיפור , במעמד הר-סיני חיבר משה את כל נשמות בני-ישראל לנשמתו , ונתן להם את תורתו , כאשר מטרתה היא בניין בית קבע לתודעה זו של הקיום - האלוקות , כמו לייצב תמונה בדמיונכם , כך לכל עולמות האשליה היורדים . וזו נקראת שירת הים . וניתן לחזור לאלוקות , לאלה מבינינו שמאוחדים אם תודעתו . יש לזכור ולדעת שהתורה ומה שנכתב בה הם מעבר לזמן הליניארי , וזו תבנית המודעות האדם בכלל . וכך גם ספירת הזמן ביהדות , זו ספירה של רובדי מודעות המדומיינים על ידי בני ישראל מהקיום האלוקי לעולמות היורדים ביקום האשלייתי . התקשור , מודעות קדם , ניתנת לביצוע אם כל מהות מודעת המתקיימת באין סוף , וזה פשוט על ידי שילוב דמיון ורצון . אך זו סתירה ליציבות ולנחישות המדמיינים בקיום ליצור תמונת עולם . אין קסם בישראל ולא כישוף ביעקב . דוד