תשמעו מה עשתה הבת שלי:

תשמעו מה עשתה הבת שלי:

ביום ראשון חילקו פתק בגן להביא שני תפו"א מבושלים וביצה קשה.
ביום שני בערב היא ביקשה ממני להכין גם לחברתה, שלא באה לגן ביום א' והלכה מוקדם ביום ב', לפני שהזכירו להביא.
אני התעצלתי קצת לקלף עוד שני תפו"א, ואמרתי שאולי החברה כן יודעת, וגם הגננת מביאה עוד, ולא צריך. אבל הבת שלי התעקשה.
החברה באמת לא ידעה ולא הביאה, ומאוד שמחה שהבת שלי הביאה לה שקית בדיוק כמו שלה.
הגננת מאוד התפלאה שהבת שלי שמה לב שלא הודיעו לחברה. היא אמרה שב-30 שנות גננותה היא לא ראתה דבר כזה, שילדה חושבת עד כדי כך על הזולת.

בד"כ אני משתדלת לא להשויץ במה שהם עושים, אפילו שהם כמובן גאונים ומדהימים כמו כל הילדים.
אבל על גאונות כזאת של טוב לב אני חייבת לספר.
 
מממ...

השאלה היא אם זה יותר שמח משום שהבת שלך הפנימה את ערך המחשבה על הזולת, או אם זה יותר עצוב משום שהגננת שלה עוד לא נתקלה בזה בכל 30 שנות גננותה.
 
זה שמח.

לא חושבת שזה צפוי שילדה בת כמעט 6 תשים לב לכשל הזה, המורכב משני מאורעות.

לכן אין בזה דבר עצוב שילדים אחרים לא שמו לב, רק דבר משמח שהבת שלי כן שמה לב.
 

אטיוד5

Active member
היא תהיה מנהלת

גאונים ומדהימים כמו כל הילדים - יפה מאוד. מזכיר את נו-מה-שמו, אה נזכרתי בעזרת גוגל, גריסון קילור, עם הכפר שבו כל הילדים יותר יפים מהממוצע.
 

צימעס

New member
יש פה עוד נקודה מענינת

היא לא רק ראתה את הכשל ובחרה לעזור, היא גם בחרה בפתרון, הינדסה אותו במדויק, וגרמה לך לבצע.
ככל הנראה היא יכלה גם להתקשר אליה הביתה ולומר לה, לא?
מענין למה בחרה בפתרון הזה דווקא.

יישר כח! זה בהחלט נשמע כמו משהו שאת עשית טוב.
 
גם על דעתי לא עלה להתקשר להודיע.

שאלתי אותה (בעקבותיך) למה היא בחרה לעשות ככה ולא אחרת והיא אמרה שבשביל המצווה.

היום היא אמרה לי שאם פעם ניסע למדבר סהרה צריך להביא בגדים חגיגיים ואת הספר הנסיך הקטן, כדי שאם נפגוש אותו נוכל להראות לו שכתבו עליו ספר.

כזאת היא, פרקטית.
 
נחת מהילדים


ואין שום סיבה להשתדל לא להשוויץ בילדים.
(גם) בשביל זה אנחנו כאן.
 
למעלה