״אמא״...

[killme3]

״אמא״...

הכותרת בכוונה עם מרכאות. זאת לא באמת אמא.
״ביום הראשון שבאת הביתה מבית החולים ובכית כל הלילה, הבנתי את כל האמהות שזורקות את הילדים שלהן מהחלון״
אלה סיפורי הילדות שלי.
ככה ״אמא״ שלי מתארת את היום הראשון בחיים שלי.
אני לא מבינה גדולה, אבל אני בטוחה שזה לא אמור להיות ככה.
אז כן אמא, סליחה שנולדתי.
סליחה שבכיתי כי הייתי תינוקת
יודעת מה, אם הבנת את אותן אמהות למה לא עשית את זה גם לי?
תאמיני לי שהיה יכול להיות לי פשוט יותר.

 

[Yelem תמיכה לנוער]

"אמא"

שלום לך,
אמא היא הדמות שאמורה לשמור עלינו, ללת לנו ביטחון בעולם, בעצמנו, לתת לנו את התחושה שאנחנו טובים וראויים - וכשזה לא קורה זה כל כך עצוב וכל כך קשה.
אני שומעת את הכאב העצום שלך בין המילים על הקשר המורכב עם אמא שכנראה לא עשתה את תפקידה כפי שהיתה אמורה לעשות אותו.
במהלך חיי ראיתי, ולמדתי, שלפעמים למרות הקושי והכאב העצום, ילדים שגדלים בלי הורים, או בלי הורים ראויים ומתפקדים, מאמצים לעצמם "אמא" חלופית. זו יכולה להיות מורה, שכנה, מדריכה, מטפלת, אמא של חברה, או כל אדם אחר שגורם לנו לחוש אהובים ושווים. זה לא מרפא את הפצע ולא ממלא את החלל, אבל זה עוזר לנו לגדול ולצמוח. יש מישהי כזו בחייך?
איתך,
רותם

 

[killme3]

אין אף אחד

אף אחד לא יכול להחליף אותה.
לא כי היא טובה.
אלא כי פשוט אין לי אף אחד אחר
אין לי אף אחד שמבין
שאכפת לו.

 

[killme3]

אם יש ״אמא״ יש גם ״אבא״

שוב זה קורה. שוב אני רוצה לברוח, להיעלם, למות.
אין לי הורים. זאת אומרת יש, זאת אומרת יש אבל מרגיש שאין.
אם כבר דיברנו על ״אמא״ שלי, הגיע הזמן לדבר גם על ה״אבא״.
הוא פשוט לא מסוגל בלי לצעוק, לריב, לכעוס.
הוא מחפש סיבות לכעוס עלי.
לדוגמה, היום. הוא מתקשר אלי מהדרך הביתה.
״הלו״
״הלו״
״היי אבא, לא דיברת איתי כל היום״
״למה לא התקשרת?״
״כי יש לי בעיה בטלפון אבא, כבר אמרתי לך״
״תפסיקי להמציא תירוצים! שהטלפון יחכה לי בחדר כשאני מגיע הביתה!״
וזהו. שתיקה.
מישהו יכול להסביר לי מה עשיתי לא בסדר?!?!
לא שאכפת לי מהטלפון, שיהנה איתו. שיקרא גם את השירי דיכאון שאני כותבת עליו באפליקציית הפתקים.
אני פשוט רוצה שהוא לא יכעס סתם כי השמש זורחת
אני רוצה משפחה. משפחה אמיתית. כזאת שאוהבת אותי, ולא מחפשת רק לריב איתי.

 

[Yelem תמיכה לנוער]

עוד שאלות...

שלום לך,
את מתארת מצב מורכב ביחסים בינך לבין ההורים ומספרת שאת מרגישה שאין לך אף אחד אחר. בת כמה את? האם את לומדת בבית ספר? יש לך אחים ואחיות? איך הקשר שלך איתם? האם היחסים עם ההורים תמיד היו קשים ומורכבים?
אני שומעת את הבדידות שלך ואת הקושי הרב, אבל מבקשת שלא תרימי ידיים.
את מכירה את הצ'ט האישי שלנו?
איתך,
רותם

 

[killme3]

עוד תשובות

אני בת 12. אחות אחת בת 21. היחס איתה בסדר, אבל היא בקושי בבית. היא מנסה להתקבל לאקדמיה למוזיקה.
היחסים עם ההורים תמיד היו כאלה. יש פעמים שזה מגיע למצב שאבא שלי מאיים על אמא שלי שהוא יעזוב את הבית. ולמה? רק כי אני ואחותי רצינו לנסוע לראות את הסבא היחיד שעוד נשאר לנו. או במילים שלו, ״לבזבז דלק״.