•"העבודה" על חירשות--- ב ת ל ב
שלום לכם.אני חדשה פה ואני מכירה את "העבודה" אבל מעולם לא עשיתי את החקירה על עצמי.
אני חירשת מלידה.לא ידוע מהי הסיבה שאני חירשת.אומרים שאמי הייתה חולה ולכן נולדתי ככה או כשנולדתי הייתי שומעת ואז נעשיתי חולה ועשו לי זריקות ולכן הפכתי להיות חירשת.אני באמת לא יודעת עד היום למה אני חירשת .אני מרכיבה את המכשיר שמיעה ומתקשרת בשפת סימנים עם חירשים כמוני ו אני קוראת שפתיים של האנשים השומעים ואני מתקשרת איתם רגיל אבל זה לא תמיד זה קורה כי אנשים לעתים לא מבינים אותי כי יש לי דיבור קצת שונה כי אני לא שומעת את עצמי מדברת.
לא יצא לי לעשות את העבודה עד היום. והיום אני מוצאת את עצמי שבא לי לחקור את המחשבה שתמיד רדפה אחרי ורודפת אחרי עד היום והחלטתי לשתף אתכם בזה ואשמח לקבל את התגובות מכם...
"אני צריכה להיות שומעת"
האם זאת האמת?
כן.
האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת?
לא.אני חירשת וזה המציאות.אי אפשר לשנות את זה.האמת שאני חירשת וזה מה שיש.
איך אני מגיבה כשעולה בי המחשבה זאת?
אני נעשית תוקפנית,מקנאה באנשים שומעים שיש להם יכולת להתקשר עם אחרים בקלות ולי יש קשיים להתקשר עם זרים בחוץ,חשה תקועה על המקום,בכל פעם שאני ניגשת לאדם כדי לשאול אותו או לדבר איתו והוא לא מבין על מה אני מדברת ואז אני חשה פחד,חרדה ופאניקה.אני מרגישה שאני לבד בעולם,שאף אחד לא מבין אותי ולא מקבל אותי.זה גורם לי להרגיש שאף אחד לא רוצה אותי כחירשת כי קשה לי להתקשר איתי וזה נותן לי הרגשה של חלחלה.אני מסתגרת,מתרחקת מאנשים,לא סומכת עליהם,לא בוטחת בהם ובודקת האם חס וחלילה הם לא מרחמים עלי.בכל פעם שדוחים אותי אז אני אומרת לעצמי "בטח בגלל שאני חירשת וקשה להבין אותי ואין להם סבלנות".אני נחנקת וקשה לי לנשום אוויר,אני דוחה את עצמי,מבטלת את עצמי,מסננת את עצמי,לא רוצה לראות את עצמי,לא רוצה להכיר את עצמי.אני מתרחקת מעצמי.
מי אהיה ללא מחשבה הזאת?
אהיה יותר קשובה לעצמי ולאחרים,הייתי נותנת לעצמי להתקרב לאנשים,הייתי נותנת לעצמי לפרוץ קדימה ולא לחשוש ממה אחרים יחשבו עלי והייתי נותנת לעצמי להתקדם בהכל ולא הייתי תוקעת את עצמי במקום.הרי אני בחורה חכמה,נבונה,עמוקה,יש לי הרבה מה לתרום לעולם הזה ולתת.
יש הרבה יתרונות בלהיות חירשת.אני נהנית משקט ומתמוגגת משלווה כי אני לא שומעת לשום רעש שיש בחוץ,אני לא צריכה לשבת עם אנשים כדי לשמוע על כל רכילות.אני יכולה לעשות הרבה דברים בשקט ולהינות מזה.עולם של דממה.
היפוכים
~אני לא צריכה להיות שומעת. למה?כי זה המציאות.נולדתי ככה והגיע זמן שאקבל את עצמי כחירשת.יש הרבה דברים מדהימים בלהיות חירשת כי זה נותן לי הרבה כלים להתכנס פנימה,לגלות את עצמי.בזכות השקט שלי התקדמתי הרבה מבחינת נפשית והרגשית.
~אני צריכה להיות חירשת.למה?כי זה האמת שלי.טוב לי עם זה.לאחר שעשיתי את החקירה על השמיעה אני כבר לא בטוחה שאני באמת רוצה להיות שומעת.כי זה משהו שאני לא מכירה.מה זה לשמוע?לשמוע רעש?לשמוע את האנשים האחרים מדברים?
~אני צריכה להיות "חירשת" לקול שיש בראשי שאין שום רווח בלהיות חירשת.זה האגו שכל הזמן לוחש לי שאני כישלון...
~אני לא צריכה להיות חירשת לעצמי ולאנשים אחרים ולהיות קשובה לעצמי ולאחרים.וואו..כעת אני נזכרת שהרבה אנשים אמרו לי שאני אולי חירשת אבל אני יודעת להקשיב לאנשים.הרבה אנשים שומעים אבל לא מקשיבים.הרבה אנשים מחפשים לפחות אדם אחד שיקשיב להם ולא מוצאים.אולי דווקא חירשות שלי גרמה לי להיות קשובה לאחרים כי אין לי שום רעש בראשי שהיה מונע ממני להקשיב.מי יודע.זה היתרון הכי גדול שיש.
תודה לכל מה שקרא ואשמח לשמוע מכם...
שלום לכם.אני חדשה פה ואני מכירה את "העבודה" אבל מעולם לא עשיתי את החקירה על עצמי.
אני חירשת מלידה.לא ידוע מהי הסיבה שאני חירשת.אומרים שאמי הייתה חולה ולכן נולדתי ככה או כשנולדתי הייתי שומעת ואז נעשיתי חולה ועשו לי זריקות ולכן הפכתי להיות חירשת.אני באמת לא יודעת עד היום למה אני חירשת .אני מרכיבה את המכשיר שמיעה ומתקשרת בשפת סימנים עם חירשים כמוני ו אני קוראת שפתיים של האנשים השומעים ואני מתקשרת איתם רגיל אבל זה לא תמיד זה קורה כי אנשים לעתים לא מבינים אותי כי יש לי דיבור קצת שונה כי אני לא שומעת את עצמי מדברת.
לא יצא לי לעשות את העבודה עד היום. והיום אני מוצאת את עצמי שבא לי לחקור את המחשבה שתמיד רדפה אחרי ורודפת אחרי עד היום והחלטתי לשתף אתכם בזה ואשמח לקבל את התגובות מכם...
"אני צריכה להיות שומעת"
האם זאת האמת?
כן.
האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת?
לא.אני חירשת וזה המציאות.אי אפשר לשנות את זה.האמת שאני חירשת וזה מה שיש.
איך אני מגיבה כשעולה בי המחשבה זאת?
אני נעשית תוקפנית,מקנאה באנשים שומעים שיש להם יכולת להתקשר עם אחרים בקלות ולי יש קשיים להתקשר עם זרים בחוץ,חשה תקועה על המקום,בכל פעם שאני ניגשת לאדם כדי לשאול אותו או לדבר איתו והוא לא מבין על מה אני מדברת ואז אני חשה פחד,חרדה ופאניקה.אני מרגישה שאני לבד בעולם,שאף אחד לא מבין אותי ולא מקבל אותי.זה גורם לי להרגיש שאף אחד לא רוצה אותי כחירשת כי קשה לי להתקשר איתי וזה נותן לי הרגשה של חלחלה.אני מסתגרת,מתרחקת מאנשים,לא סומכת עליהם,לא בוטחת בהם ובודקת האם חס וחלילה הם לא מרחמים עלי.בכל פעם שדוחים אותי אז אני אומרת לעצמי "בטח בגלל שאני חירשת וקשה להבין אותי ואין להם סבלנות".אני נחנקת וקשה לי לנשום אוויר,אני דוחה את עצמי,מבטלת את עצמי,מסננת את עצמי,לא רוצה לראות את עצמי,לא רוצה להכיר את עצמי.אני מתרחקת מעצמי.
מי אהיה ללא מחשבה הזאת?
אהיה יותר קשובה לעצמי ולאחרים,הייתי נותנת לעצמי להתקרב לאנשים,הייתי נותנת לעצמי לפרוץ קדימה ולא לחשוש ממה אחרים יחשבו עלי והייתי נותנת לעצמי להתקדם בהכל ולא הייתי תוקעת את עצמי במקום.הרי אני בחורה חכמה,נבונה,עמוקה,יש לי הרבה מה לתרום לעולם הזה ולתת.
יש הרבה יתרונות בלהיות חירשת.אני נהנית משקט ומתמוגגת משלווה כי אני לא שומעת לשום רעש שיש בחוץ,אני לא צריכה לשבת עם אנשים כדי לשמוע על כל רכילות.אני יכולה לעשות הרבה דברים בשקט ולהינות מזה.עולם של דממה.
היפוכים
~אני לא צריכה להיות שומעת. למה?כי זה המציאות.נולדתי ככה והגיע זמן שאקבל את עצמי כחירשת.יש הרבה דברים מדהימים בלהיות חירשת כי זה נותן לי הרבה כלים להתכנס פנימה,לגלות את עצמי.בזכות השקט שלי התקדמתי הרבה מבחינת נפשית והרגשית.
~אני צריכה להיות חירשת.למה?כי זה האמת שלי.טוב לי עם זה.לאחר שעשיתי את החקירה על השמיעה אני כבר לא בטוחה שאני באמת רוצה להיות שומעת.כי זה משהו שאני לא מכירה.מה זה לשמוע?לשמוע רעש?לשמוע את האנשים האחרים מדברים?
~אני צריכה להיות "חירשת" לקול שיש בראשי שאין שום רווח בלהיות חירשת.זה האגו שכל הזמן לוחש לי שאני כישלון...
~אני לא צריכה להיות חירשת לעצמי ולאנשים אחרים ולהיות קשובה לעצמי ולאחרים.וואו..כעת אני נזכרת שהרבה אנשים אמרו לי שאני אולי חירשת אבל אני יודעת להקשיב לאנשים.הרבה אנשים שומעים אבל לא מקשיבים.הרבה אנשים מחפשים לפחות אדם אחד שיקשיב להם ולא מוצאים.אולי דווקא חירשות שלי גרמה לי להיות קשובה לאחרים כי אין לי שום רעש בראשי שהיה מונע ממני להקשיב.מי יודע.זה היתרון הכי גדול שיש.
תודה לכל מה שקרא ואשמח לשמוע מכם...