11 שנים בארון

holst

New member
סליחה על הבוטות

אך יש להפנות את התחושות האלה לכיוונים קונסטרוקטיביים, קרי, מאבק חברתי למען שוויון זכויות.
 

old macheath

New member
את בכלל לא צריכה להרגיש אשמה

על כך שאת מצטערת שבנך הומו... זאת אחת האכזבות הקשות והרעות ביותר שהורה יכול לחוות... וזה רק טבעי ביותר שתתאבלי על כך ושזה יהיה עבורך פצע שלא מגליד... בדיוק כמו שבן מאבד הורה, למשל.... אפשר ללמוד עם השנים לחיות עם זה יותר בשלווה, כמו עם כל בשורה רעה, ולקבל את זה יותר ויותר, אך כמובן שזה לעולם לא יהיה כאילו הוא נולד רגיל... חבל שתוסיפי לעצמך כאב ותתייסרי מן המחשבה שאת כביכול לא בסדר כלפיו, הגיון הכי פשוט שבעולם... תקחי את האדם הכי מתחסד ויפה נפש ותשאלי אותו אם היה רוצה שהבן שלו יהיה הומו ? ממש לא... זאת מכה... כל הורה היה רוצה ילד נורמטיבי ובריא מכל הבחינות, ומוצלח עד כמה שרק אפשר.... מאחל לך שלא תדעי עוד כאב....
 

Master Stav

New member
תרשה לי לענות לך לא כמתחסד אך כן כיפה נפש

אני עוסק בBDSM ....בצורות כאלו ואחרות היה פעם דיון בו שאלו אותי מה היתי רוצה שבני/ביתי יהיו מוביל או מובל ....והתשובה שלי הייתה יהיו אשר יהייו כל עוד יהיו מאושרים אני אבא שלהם וככזה אתמוך בכל שיחשוק בו ליבם כל עוד הם שלמים עם הבחירה אז לא שהיתי רוצה שבנייהיה הומו או ביתי לסבית .....זה לא מעניין אותי ....אני שלם עם הבחירה של ביתי אין לי צורך לעודד אותהאל פשוט לקבל אותה כביתי עם כל המשתמע מכך .
 

E W

New member
זווית קצת אחרת

ראשית למה את מתמודדת עם זה לבד? יש גופים כמו תהל"ה שיכולים לעזור, וכמובן משפחה.... ואם כל זה לא עוזר יעוץ מקצועי ודאי שיעזור. את אוהבת את בנך, וזו הנקודה הכי חשובה! כמו שערבה אמרה, אהבה יכולה להיות מנוף לקבלה... ועליך לנצל זאת. ולמה שחייו יהיו קשים??? מניסיוני החיים הרבה יותר קשים כשאתה מתכחש להם ומנסה להיות "נורמטיבי", כשהזהות שלך לא ממש ברורה גם לך. אני חושב שהרבה יותר קשה לחיות כשאתה מתלבט! בנך יצא מהארון והשלים עם היותו הומו בגיל 19! הלוואי עלי! לי זה קרה רק בגיל 29.... אחרי שהכאבתי להמון אנשים בדרך. ובשש השנים האחרונות כשאני חי טוב עם עצמי, שלם לחלוטין עם מי שאני ולכל הסביבה טוב לי. ועוד משהו. אני חי עם בן זוג ויש לי ילד, והנה פתאום הכל מסתדר.... אז הכל אפשרי! תהיי שם בשבילו והוא יהיה בשבילך. אני חושב שחלק מהייסורים שלך נובעים מאי הידיעה על הקהילה שלנו, על מקומות הבילוי ובכלל איפה אנחנו מסתובבים ומוצאים את הפרטנרים שלנו לחיים ובכלל. תנסי להתקרב אליו יותר, לשאול שאלות ולהיות שותפה לדרך - אני משוכנע שזה יעזור לך לראות כי החיים אינם קשים יותר כהומו. אינני מסתובב עם דגל גאווה (למרות שהוא תלוי בחלון מדי פעם ועל הרכב שלי תמיד) מי שצריך לדעת יודע, ומי שלא זה לא ענינו מה אני עושה מחוץ לשעות העבודה. ככה זה אצל כולם.... (גם אצל הסטרייטים רחמנא ליצלן)
 
ברוך הבא../images/Emo140.gif

כרגע היא לא מתמודדת לבד, יש לה אותנו
ואגב, אני לא מסכימה איתך שחלק מהיסורים נובעים מאי הידיעה על הקהילה.
 

E W

New member
הי אביבה

ברכות על הפורום. אני כותב בכמה פורומים באשכול גאווה, ומעניין לראות את הזווית של ההורים. אי ידיעה על דבר מסוים יכול להביא למצב של תסכול, כאב או חששות. ובכלל זה גם על הקהילה הלהטבי"ת. אני יודע מההורים שלי שהיה להם הרבה יותר פשוט לקבל ופחות לדאוג כשהדברים היו על השולחן החל מ-עם מי אני יוצא ולאן ועד לדעתי על מצעד הגאווה והפוליטיקה הגאה. ככל שהדברים היו שקופים יותר כך הקבלה שלהם, הדאגה והתסכול נעלמו מהר יותר. רוב הפחדים בנוגע לקהילתנו נובעים מדעות קדומות על "להיות הומו". זו דעתי כמובן ומניסיון חיי. רק כקוריוז קטן, לפני שהתחלתי לעבוד במשרד הנוכחי היה שם בחור הומו, מאוד נשי, שיצר קצת אנטי כלפי הקהילה. לא בגלל שהוא היה הומו נשי אלא בגלל האישיות שלו. חלק מהאנשים לא יכלו לעשות את ההפרדה שהוא "לא נעים" בגלל אישיותו והקישו את זה להיותו הומו. כשאני הגעתי לשם ופתאום הם ראו "הומו אחר" כל הדעות השתנו בבת אחת והיום במשרד יש אפילו דגל גאווה (על השולחן שלי, אבל בכל זאת). איך אמר פעם מישהו "בשביל לשרוף יער שלם, מספיק טיפש אחד". אז יש את אלו שלא עושים לנו שירות טוב והם אלו שגורמים לדעות הקדומות להיות הדעות הנפוצות - את זה צריך לבער על ידי פתיחות של כלל הקהילה....
 
כל כך שימח אותי לקרוא

את מה שאתה כותב, כי גם אני מכירה את התופעה של לקבל אדם על פי אופיו ומזגו ולא על פי תוויות של נטיה מינית. לפעמים שרשור תועה אחד בפרדס יכול לגרום לי להרגיש כל כך רע, גולשים שכל כך אהבתי לקרוא מתגלים עם דיעות חשוכות וקיצוניות. חבל
אני אוהבת לקרוא אותך
 

Master Stav

New member
איש יקר .....תודה

על הדברים שכתבת ...חיזקת מאד את הדברים אותם אני חושב ואומור ושוב תודה על המילים
 
למעלה