...

...

[(((זה מעייף את הדקיקים שבנימים שלי. או שזו אני את עצמי שמעייפת עם ההיאחזות הזאת, במה? אני כבר לא זוכרת למה ומאיפה כל הדברים האלה שאני שומרת. /// אני עייפה נורא, אז אני חושבת דברים כאלה, בקול רם. ואז עצוב לי ואני כמעט בוכה ושואלת את עצמי למה אני מאשימה אותך. ואז אני לא יודעת ורק יודעת שזה לא סתם, ושמשהו פה רקוב. ובכל זאת אני מתעקשת לשמר אותו, כאילו פוחדת שהאמת תמות לי אם לא. /// כן, אני אוהבת. /// וזה לא אמור להיות מסובך כל כך.)))]
 
../images/Emo23.gif

[אנחנו כנראה חבורה של אנשים חולנים או משהו, אבל איכשהו זה כן משהו.]
 

תמרוש5

New member
..

אני חושבת,שגם אם לא תתעקשי להאחז חזק,האמת תישאר,להפך אולי אפילו יהיה יותר קל איתה,אולי פחות מסובך כמו שאת מרגישה שזה צריך להיות. (אני יודעת שקשה לדעת איך להרפות או מה נכון ומה לא,אבל אולי רק עצם ההבנה שאפשר להרפות.)
 
../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

[כן, ההבנה קיימת, תאמיני או לא
וזה לא שאני לא, זה שאני כנראה פשוט עושה את זה באיזו דרך ארוכה במיוחד ומלאה פיתולים, כי אני רוצה להצליח באמת ולהרגיש שהכל נכון לי. או שקר... נו. אוף, תודהתודהתודה. {}]
 

noosh

New member
לפעמים כשמציירים

אז שוקעים בתוך זה כלכך ומעבדים את אותה הנקודה שוב ושוב כדי שהיא תצא טובה והצבעים פשוט לא משתלבים טוב ולא מצליחים לגרום לקו להתעקל בצורה הנכונה וזה מרגיש חסר-פרופורציות ומעוות ולא מצליחים להגיע למה שמחפשים. אז הולכים אחורה, מסתכלים על דברים אחרים, וחוזרים אח"כ לראות שזה אפשרי. שקצת אדום ידגיש את העומק, חסר קצת לבן בשביל ההיילייט. זה לא יכול להיות פשוט כלכך, אם זה הסתבך לפני כן. אבל זה גם לא אמור להרגיש לך רקוב. האמת יכולה למות אם חונקים אותה, האמת לא חייבת למות אבל הקשר יכול לנבול. אז מסיטים את המבט הצידה, ומוצאים את הזמן הנכון לגעת שוב. מבררים מה האמת בכלל, יכול להיות שהיא משתנה כשהאנשים משתנים. שיש אמיתות אחרות ליד. אם את עייפה אז תנוחי ממה שמעייף אותך. להמשיך לרדוף אחרי זה בהתנשפויות של כאב רק יאריך את הדרך, ומפספסים את הנוף.
 
../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

אוף, אני כלכך אוהבת אותך. כנראה שעכשיו [או בכלל] זו אמת אחרת. וכן, כנראה שחייב לכאוב לפעמים, אבל הנוף מפה נהדר. [איזה כיף להגיד - ולהרגיש את זה.]
 
למעלה