עשיתי אצלם ``ביקור בית`` כמקובל
אצל משקיות תש. או יותר נכון, ניסיתי לעשות. לא נתנו לי להיכנס. האבא והאח הגדול פשוט אמרו לי ללכת. האמא יצאה לכביש ודיברה איתי שם. כל מה שהיא אמרה זה ש``היא (החיילת) לא שומעת לנו ואין איך לעזור לה עכשיו``. לא ענתה על שום שאלה, לא הגיבה על זה שאמרתי שאפשר לעזור לבת שלה.. נראתה מפוחדת עד מוות. האמת היא שגם אני הייתי מפוחדת עד מוות. חיילת בת תשע עשרה, לא בדיוק ידעתי איך להתמודד עם העוינות של המשפחה מצד אחד וחוסר האונים של אותה חיילת מצד שני. זה היה בסיס פתוח אבל בסוף סידרו לה להישאר כל ערב לישון בבסיס, שהיה פתרון די נורא, כי כולם הולכים בחמש והיא נשארה לבד. עד מהרה אחיה התחיל להגיע מדי ערב ולעשות מהומות - היה מרביץ לש``ג כדי להיכנס, למשל. מאיים עליה, מכה אותה. אחרי כמה שבועות למפקד בסיס פשוט נמאס, הוא וקצינת התש (המפקדת שלי) עשו ישיבה ואפשר לומר שפשוט זרקו אותה. הם החליטו שיש לה יותר מדי בעיות ושהצבא לא יודע איך להתמודד איתן. כשעושים את התפקיד של משקית תש בצבא רואים הרבה דברים שמלווים לנצח וזה היה אחד מהם. אני לא קונה את התמונה המאושרת והמחייכת של הזוג שהופיע במעריב. לא קונה אותה בגרוש. חיתון נשים בגיל צעיר בעדה הגרוזינית הפך להיות משימה קשה בישראל של שנות האלפיים, כי הבנות הולכות לבית הספר, נפגשות עם נערות אחרות, צופות בטלוויזיה, קוראות עיתונים ויודעות שמשהו לא בסדר. התוצאה היא התגברות של אלימות כלפי אותן נשים כדי להכריח אותן לדבוק במסורת של נישואים בגיל צעיר.
