3 רמות של אמונה, ולהיות מודע למבחנים

scorpion86

New member
3 רמות של אמונה, ולהיות מודע למבחנים

יש 3 רמות מודעות סביב כל דבר: תקווה, אמונה וידיעה. כשיש לך תקווה בנוגע למשהו, אתה מתפלל שזה יהיה אמיתי או שזה יקרה. אינך בטוח בשום מובן של המילה. כשיש לך אמונה בנוגע למשהו, אתה חושב שזה אמיתי או שזה יקרה. אינך בטוח, אבל אתה חושב שאתה בטוח וממשיך לחשוב ככה, אלא אם כן משהו הנוגד את זה מופיע במציאות שלך. כשיש לך ידיעה בנוגע למשהו, ברור לך שזה נכון או שזה יקרה. אתה בטוח במלוא מובן המילה וממשיך להיות בטוח גם אם משהו הנוגד את הדבר מופיע במציאות שלך. אינך שופט לפי מראה עיניים, כי אתה יודע שזה כך. בחרת במשהו חדש שאתה רוצה להשיג? בחרת להיות אדם אחר? בחרת עקרונות, אמונות שינחו את השקפת העולם שלך? מצוין! עכשיו מה שיקרה, זה שהיקום ישלח לך מבחן . במבחן הזה אתה תצטרך להוכיח / להפגין את האמונה החדשה שלך, את האמת שלך. האמת שלך יכולה להיות למשל: ההכנסות שלי הולכות וגדלות. אני מקבל שפע של כסף. זאת האמת הנעלה ביותר שלך, זה ה"אני" החדש שלך. עכשיו אתה עשוי לקבל מבחן: חוב פתאומי שהופיע, עיקול של משכורת, פיטורין, הוצאה גדולה שנפלה עליך מה שבעצם קרה זה שה"אני" הישן שלך עדיין יוצר את המציאות. זה מין גל הדף שקשור לעבר. והיה ומצב זה ישבור אותך- אתה תחזור אל ה"אני" הישן שלך- של אחד שיש לו מחסור בכסף, אתה תמשיך למשוך מצבים שישקפו את האמונה של אותו "אני" ישן. והאמונה הזאת אפילו תתחזק, כי קיבלת עכשיו "אשרור" מחדש לאמונה שלך שאין מספיק כסף. אתה אומר: "הנה, הנה שניתי מחשבות ועדיין אני מקבל מכות". החדשות הטובות הן שיהיה גם מועד ב', וגם מועד ג', וכן הלאה כך שבמבחן הבא שיישלח אליך, אם אתה תגיב בהתאם ל"אני" החדש, ותגיד: "אוקיי, מציאות זו קשורה לעבר שלי, כנראה שזה מה שצריך לקרות. למדתי משהו, תודה, אני מתקדם הלאה. אני בוטח ויודע שהאמת הנעלה היא שאני מושך אליי שפע" אז מה שיקרה זה שבגל ההדף הבא, אתה תמשוך אליך מצבים ונסיבות שישקפו לך את אותו מצב הוויה חדש- את אותו "אני" חדש. שים לב למבחנים האלה, וודא שאתה יודע את מה שאתה מאמין בו, ולא רק מאמין בו תמשיך לבחור שוב ושוב ושוב ושוב, לבחור באותו הדבר בהתמדה ובנחישות עד שהדבר יבוא לידי ביטוי במציאות שלך, אל תרפהממנו ואל תנוח ממנו, השאר ממוקד, השאר ממורכז
 

DBTK

New member
מאמר יפה../images/Emo13.gif

אבל גם יש דברים שהם יוצאי דופן ולכן לא הכל באמת קורה כפי שאנחנו מקווים - גם במידה ותהיה ידיעה מוחלטת במשהו. אני למשל מאמינה שעליי לפגוש בקשר זוגי מאז גיל 12 (היום אני בת 22) והיו לי כמה דייטים (לא מוצלחים) וגם אני אמרתי לעצמי "אלה מבחנים שבאים אליי", וניסיתי כמה שפחות להישבר כשלא הלך לי, וכשלא הסתדר לי, וכשכאב לי וכו'... אבל אלה היו סתם אירועים שלא הובילו שום דבר, ולא הצדיקו שום דבר. פשוט באו אליי אנשים הפוכים ממה שאני רוצה לעצמי, וככה זה בעצם גרם לי פעמים גם להתאמלל, כי בכל זאת, אני נורא חושקת במערכת יחסים טובה, אבל משהו מנע ממני לקבל אפילו דוגמיות לעתיד - לפחות איזה קשר של טווח קצר, אבל כלום! אין ולא היה, לעולם לא קרה ולא נברא חח ואני לא מוותרת, אני מנסה להרגיע את עצמי שהכל קרב, ומאמינה מקווה...רוצה, מאחלת את זה לעצמי, ונראה...אני לא יודעת...מאמינה - כן. אני למדתי מניסיון חיים כבר בהרבה תחומים, שאם זה כתוב מלמעלה אז זה יקרה. אם לא, אז כמה שלא נעשה ולא נרצה, זה ישאר רק בגדר חלומות או איך שלא נקרא לזה. אומנם אמת מרה, אבל נכונה ובדוקה.
 

scorpion86

New member
../images/Emo13.gif

קודם כל, יש לנו אותן מטרות, רק שתדעי
דבר שני, נשמע שאת קצת בספק...(וזה בסדר, זה חלק מהתהליך) נשמע שזה יותר כמואיזה חלום או פנטזיה ולא משהו שבאמת הולך להתגשם. אם תוכלי לכתוב את הספקות, אולי זה יעזור. מה עוצר אותך מלהאמין... אני בכל אופן לא מאמין ב"אמת המרה" שלך. אני אגיד אפילו יותר מזה: אילו הייתי מאמין שיש כוח חיצוני או גורל או הכתבה בשבילי מלמעלה, אני הייתי מתאבד ממזמן, כי אני לא רוצה לחיות בחיים שבהם אין לי חופש בחירה. אני לא ג'וק שמתומרן ע"י איזה כוח חיצוני שמחליט בשבילי מי אני ומה אני. אם אלוהים ככה רוצה, אז שיוליד במקומי רובוט, ולא תודעה אנושית חיה. כמו בסרט "הסוד" אם ראית אותו, ניל דונלד וולש אומר שאין לוח בשמיים שעליו כתוב המטרה שלך, לא כתוב שם מה את אמורה לעשות ומה את אמורה לרצות ולאן את אמורה לחתור. אין דבר כזה. כל מה שבחוץ הוא אך ורק שיקוף, הדהוד, מראה, תגובה, למה שקיים בפנים ומי שאחראי ב100 אחוז לכל תוצאה שהיא היא אך ורק את, ולא איזה "כתוב מלמעלה".
 

DBTK

New member
לא צריך להתאבד בגלל זה, אלא לחיות עם זה.

זה כמו שמישהו ירצה להתאבד בגלל שהוא לא יכול לעוף כמו הציפורים או שהוא נולד גבר במקום אישה, או אישה במקום גבר. פשוט למדת לחיות עם הידיעה שככה זה אמור להיות, ולכן זה נהיה מקובל (וגם אם לא, אז ...). סבבה, אתה מאמין שאין שום גורל, שאין שום הכתבה, כוח חיצוני - שבעצם אין גם אלוהים ולא מלאכים ולא משיח. אני אגיד לך באותה צורה, שאני הייתי מתאבדת אם הייתי מאמינה כמוך - שאין עליי השגחה וכוח עליון ששומר וזה שהביא אותי לעולם הזה. אתאיזם - לא הצד החזק שלי.
 
יש משהו שנורא מציק לי ב"גורל"

אני לא אתאיסט וגם לא בן אדם מאמין, אבל שהנושא של גורל עולה, יש בזה משהו שמפריע לי. מה זה למעשה גורל? זה ללכת לעתיד ואז להסתכל על העבר ולהגיד "זה היה חייב לקרות". זה לא חוכמה. זה כמו שלמחרת ההגרלה של הלוטו אני אגיד אלה המספרים שיעלו בגורל... אני רואה את זה בתור משהו די אבסורדי, שום דבר לא חייב לקרות כמו שהוא לא כתוב בשום מקום. את בוחרת איך העתיד שלך יראה. זה לא חוכמה להגיד אחרי שמשהו קרה שהוא היה חייב לקרות. אוהד.
 

DBTK

New member
אז אתה סותר את עצמך בזה הרגע../images/Emo13.gif

אין דבר כזה "אתאיסט ואדם מאמין". אם אתה אתאיסט אז אתה לא אדם שמאמין במשהו - אתה אתאיסט - נטול אמונה במשהו. לגבי גורל, אני לא יודעת אם יש טעם לדון איתך, כי יש לנו דעות מנוגדות לגמרי. תראה, זה לא חכמה להגיד "זה היה חייב לקרות" וזו גם לא הפואנטה, אני מאמינה. בוודאי שיש לנו זכות בחירה, אבל הבחירה ידועה - זו הכוונה. יש לנו יעדים קבועים שאנחנו יכולים לבחור ללכת בהם במיליון דרכים. יש דרך כזו, דאך כזו, ודרך כזו - הבחירה היא בידינו. איך שנבחר ככה נלך. זה כמו שיש מלא דרכים להגיע לתל אביב. אפשר דרך כביש כזה או כזה, יש דרך עיר כזו או כזו וכו'... זה ברור שתגיע לתל אביב (היעד) אבל ההחלטה שלך היא באיזו דרך זה יתקבל. או שזה יהיה בדרך קצרה יותר או בדרך קשה וארוכה יותר. היעד נשאר אותו יעד - תל אביב-יפו
 
אבל את שוב עושה את זה

זה עיוות של ציר הזמן. את קופצת לעתיד, רואה את תל אביב ואז חוזרת אחורה ואומרת זה היה חייב להיות תל אביב. במציאות את בוחרת את היעדים שלך. בקשר לסתירה בדברי, אני מודה שזה די פרובוקציה זולה
ממש על קצה המזלג - הראייה שלי היא שקיימים דברים בעולם שבתור בני אדם איננו מסוגלים להסביר, אבל מכיוון שאיננו יכולים להסביר אותם אני חי את חיי כאדם לא מאמין שמודע לכיום כוחות מעבר :)
 

DBTK

New member
אתה שוב לא מבין מה אני מסבירה לך...

אני לא קופצת לעתיד - מהסיבה הפשוטה שאיני יודעת מה קורה איתי בעתיד. וגם אתה לא יודע מה קורה איתך שם. אף אחד לא יכול לדעת. תראה, אני לא מזמן הכרתי באיש אחד שראיתי תכנית עליו, ואחרי זה עוד תכנית ועכשיו גם סרט בין 16 פרקים, שמספרים את הביוגרפיה שלו מאז הילדות. קראו לו וולף מסינג (Wolf messing) הוא היה ממוצא פולני (יהודי) שנולד בסוף המאה ה19. מאז הילדות גילו אצלו רבנים יכולת יוצאת דופן של נביא. הוא ידע דברים הרבה לפני שהם התרחשו במציאות. הוא הרגיש דברים הרבה שנים קדימה, ואף פעם טעה בכל מה שאמר. איינשטיין שהיה נוכח באחת ההופעות שלו יחד עם זיגמונד פרויד, היה נורא סקפטי וחשב שמדובר בנוכל שמרמה את הצופים שלו שיושבים בקהל. הוא החליט לבדוק את העניין כשוולף מסינג ביקש מישהו לעלות לבמה כדי לחשוב על משהו והוא יגיד מה. איינשטיין התבקש לחשוב על משהו וווף התסכל לו בעיניים. אחרי שהוא הסתכל הוא פנה לרדת לקהל, הגיע עד למיקום שבו ישב פרויד, וביקש ממנו שיביא לו שעון יוקרתי שנמצא בכיס השמאלי של הג'קט שלו. אחרי זה הוא ביקש מטפחת ורודה, ואמר "איינשטיין ביקש להגיד שאתה קוקו" : - ) אחרי זה הוא עלה לבמה ומסר את כל הפריטים לאיינשטיין. איינשטיין אמר שזה אדם פנומנלי בתולדות ההיסטוריה! וולף גילה מתי תהיה מלחמת העולם השנייה. הוא גם ניבא שתהיה מלחמה שנייה, וגם אמר תאריך מדוייק שבו המלחמה תסתיים, למרות שאף אחד לא האמין לו ולא רצה לשמוע. היטלר נורא רצה לתפוס אותו ואמר שזה אויב מספר 1 שלו - שיודע במדוייק את כל התכנונים שהוא רצה לעשות. וולף ניבא שהיטלר יפסיד במלחמה, וכך באמת היה. הוא ידע מתי יפגוש את אישתו, ומתי הוא יצטרך להיפרד ממנה, וגם ידע מתי כל בני משפחתו יעזבו את העולם. הוא טען בחייו שראה את כל האירועים האלה מתרחשים, אבל מעולם לא הצליח לשנות אותם. כשניסה למנוע את מות אישתו, הוא לא הצליח בזה. הוא אמר שאין ביכולת של אף אחד לשנות את הגורל שלו. וזה מלמד אותי בחיים שיש לי את הדרך לבחור או בדרך הקשה או בדרך הקלה כדי להגיע ליעדים שלי. אבל לנסות לשלוט בחיים או לנסות לשנות אותם חחח מצטערת, קטונתי מול אלוהים.
 
הסיפור עם איינשטיין לחלוטין לא אמין

אם אלברט אינשטיין באמת היה רואה כזו תופעה מדהימה, הוא היה מזכיר אותה בכתביו. והוא גם בוודאי היה להוט להמשיך ולחקור את העניין. מה שבטוח, איש-מדע בשיעור הקומה של אינשטיין לא היה פולט אמירה כה מגוכחת כמו "זה אדם פנומנלי תולדות ההיסטוריה!!!!!111" ואחר-כך שוכח מהעניין. זה כל-כך מנוגד לאופיו של האיש ולהשקפת עולמו, שזה מעורך גיחוך. בקיצור - לא אמין. ואם החלק הזה של הסיפור מצוץ מהאצבע (וכך זה נראה), אז מניין לך שהשאר נכון? מוסר ההשכל: אל תאמינו לכל מה שאתם רואים בטלוויזיה.
 

DBTK

New member
אז אני אמורה להאמין לך?../images/Emo6.gif

מה שמגוחך זה מה שאתה טוען פה, ולא על סמך מידע כלשהו. לא נשמע לך אמין בגלל שככה אתה מתייחס לזה, ואין לי בעיה עם זה. אבל מצטערת לאכזב אותך, הכל מובא מעובדות מציאותיות שהתרחשו אז, ותאמין לי שהיטלר לא היה פראייר שדרש לתפוס את וולף תמורת סכום ענקיייי באותו זמן. אז הכל לא אמין, והכל בולשיט. צודק
 
זה לא נשמע לי אמין, בגלל ראיות שסותרות את זה

אלברט אינשטיין מעולם לא הזכיר את האירוע ה"מדהים" הזה בכתביו. האירוע גם מעולם לא הוזכר בשום ביוגרפיה של אינשטיין. ולא, אני לא רוצה ש"תאמיני לי" בעיוורון. אני כן רוצה שתתייחסי לדברים שכתבתי קצת יותר ברצינות, ולא תבטלי אותם במחי יד רק בגלל שראית משהו בטלוויזיה. את לא חושבת שהדברים שאינשטיין בכבודו ובעצמו כתב (או לא כתב), זה מקור "קצת" יותר מהימן לבדיקת הסיפור מאשר איזה סרט שמישהו עשה? אגב, חקרתי קצת ומצאתי את ערך הויקיפדיה של וולף מסינג: http://en.wikipedia.org/wiki/Wolf_Messing לפי מה שכתוב שם, יש המון סיפורים מופלאים על מר מסינג, ואין אפילו בדל של ראייה לאף אחד מהם. ולא רק זה, אלא שהסיפורים בכלל לא עומדים במבחן המציאות (כמו סיפור הבנק, שבו מתוארת פרוצדורה ללקיחת כספים שכלל לא היתה קיימת בברה"מ באותה התקופה). אפשר להמשיך ולדבר על הראיות בעד ונגד, אבל קודם כל עלייך להחליט: האם את באמת מעוניינת בעובדות? האם ברצונך לדעת את האמת על וולף הסינג, תהיה אשר תהיה? או שאת רוצה להמשיך ולהאמין במה שהתרגלת להאמין, ולעזאזל העובדות? אני אישית לא צריך את וולף הסינג בשביל להאמין שיש דברים מופלאים בעולם. אני דווקא חושב שברגע שאנחנו מתחילים להאמין לכל שמועה ולכל שטות שאנחנו שומעים באיזו תוכנית טלוויזיה, אנחנו מאבדים את הקשר שלנו עם הדברים המופלאים האמיתיים שקיימים בעולמנו. אגב, אפילו אם הסיפור של וולף הסינג היה כולו אמת לאמיתה, הוא לא מתקרב לקרסוליים של הפלאים שמתרחשים במסביבנו מדי יום ביומו.
 

DBTK

New member
דעתך מקובלת עליי לגמרי. לא אמין ? OK../images/Emo13.gif

ואגיב בקצרה למה שאמרת במשפט אחד: אני הולכת בחיים לפי האינטואיציה שלי. אם משהו מרגיש לי אמיתי, אז אני לגמרי שם. אם לא, אני שוכחת. אני לא יודעת למה לא מצויין בכתביו של אלברט איינשטיין את הניסוי שלו עם מסינג, אבל אני מאמינה שהוא וזיגמונד פרויד הכירו את מסינג והמיוחד הפנומנלית שלו ! וכמו-כן, ידוע שסטאלין היה אחד האנשים הכי מופתעים ממסינג, והיה מתייעץ איתו לגבי המון דברים חשובים. החיבור בינהם נותר אחרי שמסינג הרגיש סכנה לחיי בנו, שהיה אמור לטוס עם קבוצה ומסינג הודיע לסטאלין שהמטוס יתרסק ועליו לעצור את זה ! בנו ניתל בכך שנסע ברכבת, ושאר הנוסעים התרסקו באותו היום.
 

scorpion86

New member
סבבה

לא צריך לקפוץ לדיון פילוסופי אם האמונה הזאת משרתת אותך וגורמת לך להרגיש טוב, תחזיקי בה. מבחינתי האישית אני שם דגש על הבחירה שיש לי בחיים ולא על הגורל שלי, כי אם אני אחשוב במונחים של גורל, זה יגרום לי להרגיש כקורבן של החיים (של משהו נכפה עליי) וייטול ממני כל מוטיבציה לעשות משהו, שזהו מצב של מוות- התאבדות. אם לך זה גורם לביטחון, ולנחמה מסוימת, אז...סבבה. להיות בנאדם ולא ציפור, גבר ולא אשה, זה גם משהו (כך אני הבנתי) שהאדם בחר באופן מודע בזמן שאותו הוא לא זוכר (לפני שהוא נולד). זה גם מידע שנמצא בתוכו בחלק לא מודע שלו. כמובן שיש סיבה לכך שהוא לא זוכר את הבחירה הזאת- כדי לשמור על "סדנת העבודה" של העולם הזה ועל תחום חופש הבחירה שהוא יצר לעצמו. כמובן שיש עוד דברים לא מודעים, כמו הנשימה, מחזור הדם, וכו'. המטרה היא לא לסווג מה כן מודע ומה לא, מה בשליטתי ומה לא, אלא לעבוד בתוך "סנדת העבודה"- להחליט מי אני ומה אני, מה אני רוצה להיות ומה אני רוצה להיות.
 

DBTK

New member
דיברת על עניין בחירת הנשמה שיורדת לפה

כדי ללמוד ובוחרת לעצמה מסלול. אז אתה בטח יודע שהנשמה בוחרת את הגוף והמבנה שלו, את המשפחה, בני הזוג שלנו והילדים שלנו. אז אתה מרגיש גם צורך להתאבד בגלל שנולדת בן למשפחה שלך? או שמישהו אחר צריך להתאבד בגלל שנולד למשפחה מתחת לקו העוני? או שצריך להתאבד כי מישהי לא מרוצה מהמראה שלה? ויש עוד מלא אפשרויות שברשותי להציג פה. מה שמדברים עליו בסוד זה לא לשנות גורל כתוב, לפחות בעיניי, אלא ללמוד לקבל את עצמך קודם כל, לחיות בהרמוניה אמיתית עם מה שמתרחש ולקבל דברים באהבה, בידיעה שהם לא רעים אלייך, אלא שעלינו לשתף איתם פעולה ועם אלוהים-הבורא שיוכל לעזור לנו להתקדם למימוש היעוד שבשבילו הגענו לעולם הזה (התיקון אפשר לקרוא לזה). חופש הבחירה הוא באם תרצה להגיע ליעוד שלך בדרך קלה יותר או בדרך קשה יותר. זה כמו שתבחר מסלול בGPS. אתה חופשי לבחור להגיע ליעד (המיקום) בדרך קצרה יותר, ללא פקקים וכל מיני כבישים לא מסודרים ולא נעימים, כשאתה מצייט להוראות שמכוונות אותך (אם אתה מקשיב להם). או שתחבר להגיע לאותו המקום בדרך הרבה יותר ארוכה ומסובכת, שבסופו של דבר תביא אותך לאותו המיקום שרצית. You got the point?
 

scorpion86

New member
אנחנו חושבים אותו דבר, זה רק דקויות

יכול להיות שיש לך "ייעוד" או משהו שבאת לעשות פה, אבל אני אומר שהחיפוש אחר הייעוד הזה לא חסר משמעות כי אין לך אפשרות לדעת אותו. אם את רוצה לדעת מה הייעוד שלך, לכי ללב שלך, תשאלי- מה אני רוצה, מי אני, מי אני בוחרת להיות. והרי לך הייעוד שלך. מה שאמרתי על ההתאבדות, לא הבנת אותו לחלוטין. אני אסכם את זה בקצרה שוב: הרגשה של "הכל נכפה עליי" גורמת לי להרגשת קורבנות. זהו.
 

DBTK

New member
אני משתדלת מאוד להיות קשובה ל../images/Emo23.gif

אני מרגישה תמיד הרבה יותר טוב כשאני קשובה לעצמי
והחיפוש בהחלט רלוונטי לכולנו, רק שהוא לא תמיד פשוט כמו שזה יכול להישמע. לא פשוט להרגיש שהכל תמיד טוב - גם אם מבינים שהכל לטובה. אם אני שואלת את עצמי מה אני רוצה, אני יכולה לענות בלב שלם על זה, אבל לא תמיד המציאות מצדיקה את הרצון שלי כמשהו שמחכה לי... אתה מבין למה אני מתכוונת? אז אני נשארת עם האמונה והרצון, גם כשנורא קשה לי ולא הכי "אחלה", ונאחזת בכל דבר שיגרום לי להרגיש OUT טיפה מהכול.
 

scorpion86

New member
בדיוק!

שימי לב מה כתבת- לא פשוט להרגיש שהכל תמיד טוב זה באמת האתגר- להרגיש את זה, ולא רק לחשוב את זה. כי אם רק חושבים ולא מרגישים, יבוא רגע, ורגע זה יהיה ה"מבחן", שבו המחשבה הזו תשבר, כי המחשבה היא תמיד רציונלית, ואילו הרגש הוא תמיד אי-רציונלי. הרגש יכול להקשר לכל דבר. קלסטרופובים מפחדים ממקומות סגורים- האם זה רציונלי? לא. כי זה רגש. אם תיקשרי מבחינה רגשית לרעיון, לא משנה כמה שיקרי הוא וכמה בלתי אפשרי הוא נראה, המחשבה תשמור את עצמה, ותיצור את עצמה. אם אפשר לעשות את זה לרעינות שליליים (כמו "אני לא יכול", "אני לא שווה" "אני לא עושה שום דבר כמו שצריך"- מחשבות לא רציונליות) אז למה אי אפשר לעשות את זה לרעיונות חיוביים? (כמו "הכל הולך לי") זה לא פשוט...אבל אפשרי
 

DBTK

New member
נכון.

למה אי אפשר,אתה שואל? בדיוק מהסיבה שרשמת עליה. אנשים נקשרים למחשבה מסויימת ולא לרגש שלהם : - ) והרבה יותר קל להתחבר ל"אני לא שווה כלום" כשהמציאות מצדיקה אותך לגמרי. והרבה יותר קשה להתחבר עם הרגש "הכל הולך לי" מהסיבה שהמציאות משקפת לך בדיוק את ההפך. צריך המון כוח נפשי והתמדה כדי להגיע לרגש שלם עם עצמך שהכל באמת טוב למרות הכל. אני לא יודעת אם באמת אנשים מצליחים להגיע לזה ברמה הכי אמיתית, אבל מאמינה שיש מצב. אני לא נמצאת שם, ואני מאוד מאמינה שהכל טוב והכל הולך לי - הולך לאן שזה צריך ללכת. החיים למדו אותי לשחרר התנגדות - אחרת יהיה לי כואב להתמודד איתה. לכן שחררתי. עשיתי לעצמי טובה ענקית בזה!
החיים שלנו בעידן הזה דיי טראשיים כאלה. אני מרגישה את זה בכל יום גודל, ולכן אני לא מצפה ליותר. רוב הדברים מזוייפים היום... האוכל שאנחנו אוכלים מכיל זבל של תוספות שאנשים כל יום מכניסים לגוף שלהם. היחסים בין האנשים גם לא אמיתיים לרוב...זה זיוף של אינטרסים ולא יותר... אני מאמינה שאפשר אחרת, אבל לא רואה את זה. מנסה ליצור את זה, עושה בשביל זה משהו, אבל החיים גורמים לי להפנים שוב ושוב שדיי לדרוך על אותה מדרכה. ENOUGH IS ENOUGH כמו שאומרים. אני מאמינה שיש אנשים גם טובים על פני הכדור הארץ שלנו, אבל לא פגשתי כאלה. לפעמים אני מרגישה שיש עוד מישהי או מישהו שמרגישים כמוני והיו רוצים לחלוק את זה ביחד, אבל דרכינו לא נפגשות ואין אנו אשמים בזה. וככה זה בהרבה דברים. לא הכל מצליח כפי שרוצים, חולמים ומאמינים שיקרה. אתה בטח מכיר את השיר הזה, אבל תשמע את המילים שלו שוב - אתה תבין מה אני אומרת פה
http://www.youtube.com/watch?v=9U--UHBHEoY
 
למעלה