321

321

ואז, אני אהיה זולה כמו המסיבה שהלכתי אליה ביום שישי כדי לא לחשוב עליך והבדידות הצועקת של אין-אנחנו תסריח כמו יותר מדי סיגריות של יותר מדי אנשים שהם לא אתה. ואני ארצה שמשהו יכה בי בדמות כוס זכוכית או דלת שירותים או חום גוף על מנת לעמעם את החדות הצלולה של הריק. כ.ז.ב. לשנן.
 

ziacT

New member
מוזר

שהדרך הכואבת של ההודעה שלך כתבת כ"כ יפה. כ"כ נוגע. בחדות מיוחדת לתחושה הזו, של הריק שמוכרת. [אני לא בטוחה שאני מבינה לגמרי, אבל אני יודעת שלא משנה כמה מילים שמעתי וכמה משפטים שיננתי, ואיך כל יום הפך להיות אחרת, ואיך הייתה תקופה שפשוט לא הייתי. אז כלום לא מנחם, רק מתישהו זה מפסיק להיות כ"כ מחודד, וזה הופך לפחות כואב וכבר לא מחפשים מה יכה אותנו כדי שנפסיק לנשום את הכאב. אני יודעת, זה כאב ענקי, אבל אני גם יכולה להגיד שמתישהו מצליחים להסתכל מבעדו. תהיי חזקה ואני במסרים
]
 
למעלה