dear אפי,

[leeloo]

dear אפי,

יש לי בעיה שהתעוררה מעצם הישארותי בבית לרגל הבגרויות, והשתחררותי מהלימודים הפורמליים מלפני חודשיים.. יש לי כלבה. חמודה להפליא. אני פשוט מאוהבת בה. יצור קטן, מתוק ופשוש. בד"כ, בימי שבת, שאני מתעוררת מאוחר יותר, היא *נוקשת* על דלתי (יותר כמו שורטת) בכדי להיכנס פנימה ולישון על הפוף. אז זה היה מעצבן קצת, אבל מילא, הייתי מיד חוזרת לישון לעוד 3-4 שעות ככה בלי בעיה... עכשיו שאני *בחופש* (ממש חופש עם כל הבגרויות האלה) אני מתעוררת גם מאוחר יותר.. אומנם יותר מוקדם מביום שבת שלא הייתי צריכה ללמוד, אבל בכל זאת, מספיק מאוחר אחרי שאמא, אבא ואח הקטן יוצאים מהבית. אז היא באה, בסביבות השעה 7 או 8 ושורטת לי את הדלת עד שאני מכניסה אותה. ואני מבינה שאין מוצא, חייבים להכניס את הכלבה, אחרת היא לא תניח לי לישון את שנת היופי שלי... אז אני פותחת לה את הדלת, היא נכנסת, עולה על הפוף, וישנה. יפה. היא ישנה. ומה איתי? למה כל בוקר אני צריכה להתעורר לקול השריטות שלה? אני יכולה לחזור לישון, אבל בן אםד ישן טוב יותר כאשר הוא ישן רצוף ולא כשמעירים אותו בכל פעם (גם ההורים שלי נוטים לעשות קצת רעש על הבוקר כשהם קוראים לאח שלי לבוא ולהתארגן..) בכל מקרה, אני יודעת שזו כלבה, ואין הרבה מה לעשות.. אבל סתם ישעשע אותי לדעת מה את חושבת...

 

[אפי היקרה]

זה באמת חוסר התחשבות

מילא הכלבה עושה בעיות בבוקר, אבל ההורים והאח??? אני מבינה שלא נשקלה האפשרות שהם יעברו דירה (עם הכלבה) לתקופה בלתי מוגבלת, עם השארת חשבון בנק פתוח, שלא תמותי ברעב או שמא ייחסר לך דבר כלשהוא. הפתרון הוא כה פשוט שאני פשוט המומה מיכולתי הבלתי נדלית לפתור בעיות קיומיות שכאלה תוך איסוף בדלי הסיגריות המפוזרים סביבי (מיתון = מחזור). להלן פתרוני: ההורים והאח (להלן "המפריעים הראשוניים") ישתדלו לעשות הכל בשקט מופתי, לנעול נעליים רק ביציאה, ואם אפשר לוותר על פעילויות לא הכרחיות (צחצוח שיניים) על מנת לקצר את שהותם בבית. איך שהם רואים שהכלבה (להלן "מפריעה משנית") עושה סימנים של "אני הולכת לשרוט שמה את הדלת כי היא ישנה יותר מדיי" - אחד הפקודים (זה יכול להיות כל אחד מהשלושה - בהנחה שכולם מעל לגיל 3), פותח את הדלת בשקט בשקט מכניס את המפריעה המשנית לחדר, בלי להעיר אותך. מכסה אותה בשמיכה, מניח איזה מגזין שאולי היא תתעורר ולא יהיה לה מה לקרוא עד שתקומי. וכך נחסכה ממך הקימה המיותרת, שאני משוכנעת שעשתה שמות לאיזון הפנימי הכה רגיש. בהצלחה בבחינות, עוד יהיו הרבה כאלה והרבה יותר קשות.

 

[leeloo]

את גדולה! שעה, שעה צחקתי! ../images/Emo45.gif

"כי היא ישנה יותר מידי".. את יודעת, זה רעיון בכלל לא רע. אני אציע אותו להורים שלי, שישר לפני הם יוצאים מהבית שיכניסו אותה לחדר שלי, וככה נמנע כל הסיפור של אני קמה ופותחת לה.. הבעיה היא שאני בוודאי יתעורר מהאור שבא מכיוון הדלת, וגם אני תוקעת (אל תבהלי) שטיחון מתחת לחריץ של הדלת, מכיוון שהאור שנכנס דרך החריץ הקטן הזה, מגיע ישירות לעינייים ומטריף אותי.. אז אני כנראה אצטרך להיגמל מכל עניין השטיח (מה תעשי בצבא? - כמו שאימי אוהבת להציק לי..) ולדאוג לכך שההורים "יצייתו" (חי חי).. תודה על העצה.

 

[oren*]

כך זה אצלנו בבית

מי שמוריד את ליצ´י בשמונה בבוקר דואג להכניס אותה בשקט לחדר שלי וכך אפשר לישון גם עד 12 בצהריים. ליצ´י לא מגרדת את הדלת, היא נושפת בכוח במרווח בין הדלת לרצפה (מרגישים כאילו מישהו משייף לכם את המוח)

 

[leeloo]

כן גם שלי עושה את זה...

משי הזו, בידור איתה... הוא שורטת את הדלת ואז נושפת, שורטת, נושפת ואז מגרגרת, או מה שזה לא יהיה- ממררררמממרר.... נוהמת על הדלת.. ואני אומרת לה- "משי די, כשיאן לי כוח לקום", אבל היא לא מספיקה עד שאני מכניסה אותה.. עקשנית והתודה שלה היא- "אין דבר העומד בפניי הרצון"...

 

[leeloo]

תודה = תורה, כשיאן = כשאין ....

 

[clairvoyance]

הדלת שלי פשוט פתוחה....

פתרון פשוט, לא? או שיש לכם מה להסתיר?

 

[leeloo]

למה את מרמזת?

שאני עוסקת בפעילויות משונות עם עצמי בלילה?

בכל מקרה, אור ורעש אילו שני דברים שלעולם לעולם לא אוכל שיהיו בחדרי בזמן שאני ישנה.. אם היית רואה את החדר שלי, היית מתבלבלת עם החדר האטום מתקופת מלחמת המפרץ.. בכל מקרה, החלטתי לשנות זאת, ובהפתעה גמורה הצלחתי לישון עם הדלת בלי שהשטיח יהיה בחריץ! לקח לי קצת זמן להירדם, אבל אז הבנתי שהפתרון הוא פשוט- להסתובב לצד השני... והכי הכי הרג אותי שאבא שלי נכנס לחדר שלי, יחד עם השטיח שהיה בחריץ כדי להניח לי איזה מכתב שהוא כתב, ואז יצא... והכלבה שלי, שרטה את הדלת, והשריטה רק הלכה והתגברה, או שזה היה רק תעתוע של חלום, אז פתחתי, היא נכנסה ולא שמעתי עוד מילה ממנה.. שקטה כמו דג. חמודה.

 

[אפי היקרה]

למה את לא יושבת ולומדת?

כמדומני, ציינת בהודעתך הראשונה שאת בתקופת בגרויות. ממה שאני מתרשמת, את עסוקה יותר בלדאוג שלא יעירו אותך בבוקר, ושהוא כן נכנס, ושהוא לא נכנס, שהיה אור, ושלא היה אור. תגידי לי: עתידך האקדמאי אינו מטריד אותך כלל??? אינני רוצה להיות האחראית לכך שציונייך יידרדרו, הוריך יתנערו ממך, חברייך ינטשו אותך, ושאמצא אותך בעוד 10 שנים קופאית בסופר שלא מבדילה בין פטרוזיליה לשמיר. ואנא ספרי, מה הבחינה הבאה, מתי, וכמה כבר הספקת ללמוד??? ושלא יתקבל הרושם שלהיות קופאית בסופר זו אינה עבודה מכובדת. רק שממך ציפיתי ליותר.

 

[leeloo]

אפי אפי..

אני שמחה שהחלטת לקחת על עצמך את תפקיד האמא הפולנייה, וכיף לראות שדואגים לך, אבל קצת נסחפת.... העתיד האקדמאי שלי מאוד מאוד חשוב לי, רוב הממוצעים השנתיים שלי עומדים על מעל 85 (טפו טפו טפו) והבחינה הבאה היא בתנ"ך, מקצוע שאני בכלל לא רעה בו, והוא ביום רביעי. אתמול כבר למדתי שלושה פרקים, היום אני מתכננת לקרוא עוד 8-9 פרקים, ועוד יש לי יומיים שלמים לסיים את כל הפרקים.... לא לדאוג... ואני קמה כל יום בסביבות 9, 10 ככה שאני אוכל ללמוד, אבל הכלבה שלי מעירה אותי ב7,8 וזה מה שמפריע לי...

 

[כמעיין המתגבר]

גם החתולה שלי עושה אותו דבר!!!

רק שאצלי זה יותר גרוע - יש לי וילון חרוזים על הדלת (כמו בשנות השישים), ואם אני לא פותחת את הדלת מהיללות והשריטות שלה, היא מתחילה לשחק עם החרוזים ככה שהם נדפקים על הדלת ועושים רעש נורא חזק ומעצבן... הפיתרון היחידי הוא להשאיר חריץ קטן בדלת (כלומר- לא לסגור אותה עד הסוף), ואז אם הכלבה תשרוט את הדלת היא תפתח קצת ואז הכלבה תוכל להכניס את עצמה לחדר.