עוזי עזרתי
New member
GILES > GILES > FRIPP- The Brondesb
שלום, לחימום וכתרומה ראשונה אני מתכבד להביא כאן את הביקורת שלי לדיסק הנהדר והמומלץ הנ"ל,שוב!
GILES > GILES > FRIPP- The Brondesbury Tapes (England 1968) אחרי הוצאתו של האלבום THE CHEERFUL INSANITY OF GILES GILES & FRIPP בשנת 1968 נדמה היה כאילו סיימה השלישייה המקורית הזאת את תפקידה ההיסטורי. ההמשך, כפי שבא לידי ביטוי בלהקת קינג קרימזון לא הותיר שאלות מיותרות בקרב מעריצי המוסיקאים הללו לגבי חומרים נוספים שנכתבו אם בכלל. קינג קרימזון מילאה את בטנם עד להתפקע. פיטר גיילס ידע אחרת הוא שמר למעשה את הטייפים המקוריים של ההקלטות מאולפן BRONDESBURY HOUSE במשך 33 שנים בתוך תיבת עץ סגורה ושמורה היטב. אין ספק שיש הבדל מאובחן בין המוסיקה של הצ´ירפול אינסניטי לבין התקליט הנוכחי. מעין גישה בוגרת יותר, זורמת, אולי יותר "כבדה" במובן ההלחנתי של המילה. יש לכך הסברים. קודם כל, כל ההקלטות של ה- BRONDESBURY נעשו לאחר סיום הקלטת הצ´ירפול, כשנה מאוחר יותר למעשה. בנוסף, אל הלהקה הצטרף. איאן מקדונלד ככותב מארגן מוסיקלי זמר ומולטי- נגן. הייתה לכך השפעה רבה על הסגנון והבשלות המוסיקלית של האלבום. רמת הכתיבה של GGF השתפרה לאין שיעור מאד הקלטת האלבום הקודם, ולמעשה "התקדמה" תרתי משמע. האלבום הזה הוא יותר מאורגן, עם זרימה ברורה מבחינה סגנונית לכוון שהוליד לבסוף את להקת קינג קרימזון. אין ספק שהאלבום הזה הוא החוליה המקשרת בין אלבום הצ´ירפול אינסניטי לבין האלבום הראשון קינג קרימזון וכל השאר היסטוריה. הפאזל הושלם. מה באלבום. יש בו קודם כל, שורה ארוכה של שירים, כמעט עשרים עם שתי גרסאות ל- I TALK TO THE WIND שנכתב בידי מקדונלד וסינפילד מיודענו. כעיקרון הרכב הטריו מורכב מהקלאסיקה של מייקל גיילס בתופים, פיטר גיילס בבאס ושירה ורוברט פריפ בגיטרות. יש ליווי נוסף של פסנתר, כמובן, איאן מקדונלד בחליל וזמרת בשם JUDY DYLE בלא מעט שירים כזמרת מובילה. המוסיקה מוליכה את המאזין לסגנון אקוסטי משהו, מלודי ומלוחן היטב של קטעים קצרים, תיפוף מאד קרימזוני, הגיטרה של פריפ בדרך כלל יותר אקוסטית מחשמלית וניתן לשמוע אותו בסולואים יפהפיים בקטעים אישיים כמו SUITE NO 1 או ב- TREMELO STUDY IN A MAJOR, בסגנון מתגלגל עם השפעות קלאסיות. בקטעים בהם הגיטרה הקרימזונית נכנסת בדיסטורשן המוכר, ניתן להבחין בעתיד הבא ומתקרב עלינו לטובה אם כי הליווי החשמלי עדין ומלווה ופחות דומיננטי מאשר בקרימזון. השילוב בין שלושת החברים ביחד עם מקדונלד בקטעי חליל מקסימים בסגנון קרימזוני מובהק, הוא מעולה. ישנם באלבום, כאמור, שתי גרסאות ל- I TALKED TO THE WIND. הדבר מוסבר בכך שגרסא אחת הוקלטה עם הזמרת ואיאן מקדונלד והשנייה, עם מקדונלד ומייקל גיילס. שתי הגרסאות לקטע היפהפה הזה מעולות וניתנת למאזין ההזדמנות לבחור בסך הכל בין ארבע גרסאות שהוקלטו אי פעם לקטע זה, שתיים כאן ,אחת, הקלאסית באין דה קורט ונוספת בגרסת דאנס. ישנם גם קטעים קצת ג´אזיים עם סקסופון של מקדונלד, לדוגמא קטע 7 במיוחד קטע 18 בהם המוסיקה זורמת ומתגלגלת, עם תיפוף מצוין, גיטרה אקוסטית מלווה של פריפ ונגינת סקסופון עם אלתורים יפים בסגנון חופשי של מקדונלד, פן נוסף לתקליט. קטע מספר 20 מזכיר בגישתו את CAT FOOD עם תיפוף אגרסיבי של גיילס וסקסופון של מקדונלד. בראיון שנערך עם פיטר גיילס ושממנו נלקחו הפרטים האוטוביוגרפיים המוזכרים כאן (פורסם במגזין VOICEPRINT החדש) מספר פיטר גיילס בתגובה לשאלה, כי למעשה לא נמצאו קטעים כלשהם שנכתבו על ידי מייקל גיילס. הסיבה היא כי הוא היה היחיד מבין השלושה שהייתה לו עבודה קבועה ולכן, כנראה שלא היה לו זמן לכתיבה. בתשובה לשאלה אחרת, אז לא, אין יותר הקלטות משל השלישייה המופלאה הזאת.
שלום, לחימום וכתרומה ראשונה אני מתכבד להביא כאן את הביקורת שלי לדיסק הנהדר והמומלץ הנ"ל,שוב!