זאת פעם ראשונה אחרי שידור תוכנית שהלכתי לישון מרוצה
במיוחד אחרי הפרק שמבחינתי היה קשה לצפיה בגלל דודו המחליא.
באמת, אני לא אשקר, הוא גורם לי לבחילה, ועם כל הכבוד לאינטליגנציה הרגשית שלו ועם כל הכבוד לחכמת המשחק שלו, ועם כל הכבוד לאסטרטגיה שלו, ועם כל הכבוד
למורכבות הנפשית שלו, אני לא מסוגלת להתנתק מהתחושה שהוא נותן לי שהוא פשוט ח7א של בן אדם והוא משחק כל הדרך אל הבנק. הוא משחק את הרגיש ואת הפגיע ואת המבין ואת זה שכאילו יילך באש ובמים עבור החברים שלו, אבל במציאות הוא יבגוד בחבר הכי טוב שלו ברגע שזה יעמוד בניגוד לאינטרסים שלו.
היה לי ברור שהוא לא יכול לשחק כל הזמן ומתישהו בשלב כלשהו האופי האמיתי
הקוברתי ייצא ממנו. אולי סוף סוף עכשיו כל הצופים או לפחות חלק ניכר מהם ראה
את דודו האמיתי, לא דודו השחקן שהציג את עצמו כדודו המורכב והמיוחד.
סתם ח7א של בן אדם. לא פחות ולא יותר.
ונטע, עם הזמן מתגלה כשחקנית קטנה שהחזיקה מעמד היטב בנייטרליות שלה, סללה באופן עצמאי את דרכה אל הגמר בבטחון רב. איפשהו גם היא נפלה ברשתו של העכביש טווה הקורים והסכימה לשחק במחנה שלו וכאן היא נפלה בגדול.
הצופים לא יראו אותה יותר כפי שראו אותה קודם לכן. עד שהתחברה לדודו, הצופים ראו בה אישה צעירה ויפה עם נשמה ענקית ועיניים גדולות ונפלאות. היום
הם מבינים שהיא משחקת בדרכה שלה וכל הבכי והרגישות הגדולה היא הצגה אחת גדולה. ביי ביי נטע. היית נחמדה מאוד. לא עוד.