למנוסות מבינכן לצערנו עד כמה

בתאלטל

New member
למנוסות מבינכן לצערנו עד כמה

זה שפוי ואפשרי לעבור את כל עיניין הטיפולים כשיש נסיך/נסיכה בבית בני שנה פלוס ניראה קשה מאוד.
ועוד דבר יש מישהי שעברה כאן כריתת חצוצרה?
תודה
 

anguly

New member
זה באמת לא כל כך פשוט

כשיש ילד קטן, אבל היו כאן לא מעט בנות במצב הזה ומוצאים דרך להתמודד. עוזר מאד להעזר באחרים, בקרובת משפחה, בסטודנטית/תיכוניסטית שתבוא לסייע כשצריך לנוח.
זה לא בלתי אפשרי רק מחייב היערכות.

לגבי כריתת חצוצרה, היו פה כאלה בעבר, אבל אני לא יודעת אם יש כאן כאלה עכשיו.
 
אני עברתי את זה

כשהגדול היה בן 10 חודשים התחלתי.
וזה היה משולב גם עם עבודה בחוץ.

לא הרגשתי הרבה הבדל מהתקופה שלא היה ילד.
פרט לעובדה שקצת יותר חיפפתי עם הזמנים של ההזרקות...
ומבחינת המצב הנפשי, מיותר לציין שהמצב יותר טוב כשכבר יש חיוך של ילד בבית... (אם כי הופתעתי לגלות שהמתח בזמן ההמתנה לבטא הוא עדיין מתח לא נורמלי... )
 

kaparu

New member
זה כנראה אפשרי

כי עובדה שיש הרבה ילדים שניים / שלישיים מטיפולים


אין ספק שזה קשה ולפני שהתחלתי, גם אני כתבתי כאן הודעה מפוחדת...
התחלנו לחזור "לעניינים" כשהמרגוע הייתה בת שנה וחמישה חודשים. בכאב לב גדול הפסקתי להניק, עשיתי ניתוח להסרת מחיצה שהייתה לי ברחם וחודשיים אח"כ חזרנו לטיפולים.
אין ספק שזה מאתגר מאוד.
יש קושי טכני, כי צריך למצוא סידור...
יש קושי רגשי, כי יש מצבים שאת לא תוכלי להרים את הילד (אחרי שאיבה למשל)
יש קושי נפשי, כי קשה להתמודד עם העובדה שיש לכל ילדי הגן כבר אחד אחד או שניים והילד שלך שואל למה לו אין...

אבל...
איכשהו הדברים מסתדרים. לומדים לג'נגל בין הדברים. לומדים להיעזר בסביבה...מסתדרים.


שיהיה לך בהצלחה וקצר קצר
 

שלגייה13

New member
היי בתאלטל

קודם כל, לא הבנתי מהמסר שלך אם יש לך ילד אחד בבית בן שנה פלוס או תאומים בני שנה פלוס.... אני מניחה שאם יש שניים זה באמת יותר קשה ואישית הייתי מחכה יותר, אם אין לחץ גיל שלך. אבל זה דווקא בעניין של הטיפול בילדים עצמם, פחות בעניין הטיפולים.
לגבי הטיפולים, בעיניי זה פחות קשה מכפי שנדמה מראש, אם כי אני ב"ה מאלה שעוברות את הטיפולים בקלות מבחינה פיזית, אז מה שנשאר לי זה להתמודד עם הקושי הנפשי (שהוא קל יותר כשיש כבר ילד מקסים בבית, למרות שהדרך הפעם הרבה יותר מסובכת אצלי מאשר בפעם הראשונה), והקושי הלוגיסטי.
לגבי הקושי הלוגיסטי, כל אחת והסידורים שלה. אני מציעה שתשבי ותחשבי לעצמך באופן מפורט מה יהיה לך קשה יותר הפעם מאשר כשהיית בלי ילדים, ותחשבי מראש על הפתרונות. לי לפחות זה מאוד עזר. אצלי הילד עם מטפלת בבית ושעות העבודה שלי לא לגמרי שגרתיות, אז קשה לי להגיע לבדיקות מוקדם מאוד בבוקר, לדוגמה. לכן איתרתי את המקומות שבהם אפשר ללכת הכי מאוחר לבדיקות, ובאותם ימים שצריך אני מבקשת מהמטפלת שלו להקדים כשעה. לשמחתי היא גמישה איתי בעניין. זה דרש ממני בשלב די מוקדם לספר לה על הטיפולים, שבאופן אידיאלי אולי לא הייתי רוצה לשתף, אבל זה היה הפתרון הנוח, והיא מאוד אמפטית. חוץ מזה יש את יום השאיבה, אבל זה רק לא קורה לעיתים תכופות, וכשצריך מתגייסים לעזור לי, לפי הצורך והזמינות, המטפלת, הסבתא, אחות או חברה קרובה. עוד לא נתקעתי בלי סידור. ביום השאיבה בעלי כמובן בחופש מהעבודה ומטפל בילד אחרי, ואני כאמור מיום המחרת יכולה לתפקד די רגיל.
בקיצור, תמפי לעצמך את הבעיות מראש ותראי שהשד לא נורא כל כך.
בהצלחה!!!
 

בתאלטל

New member
וואו תודה על העידוד בנות כן יש לי ילד אחד בבי

ת בן שנה וחודשיים אוטוטו ואני כשגיליתי שאני בהריון היתי לפני כריתת חצוצרה אז מפחיד אותי כל העיניין אם אצטרך ניתוח וכל זה
 
למעלה