היי בתאלטל
קודם כל, לא הבנתי מהמסר שלך אם יש לך ילד אחד בבית בן שנה פלוס או תאומים בני שנה פלוס.... אני מניחה שאם יש שניים זה באמת יותר קשה ואישית הייתי מחכה יותר, אם אין לחץ גיל שלך. אבל זה דווקא בעניין של הטיפול בילדים עצמם, פחות בעניין הטיפולים.
לגבי הטיפולים, בעיניי זה פחות קשה מכפי שנדמה מראש, אם כי אני ב"ה מאלה שעוברות את הטיפולים בקלות מבחינה פיזית, אז מה שנשאר לי זה להתמודד עם הקושי הנפשי (שהוא קל יותר כשיש כבר ילד מקסים בבית, למרות שהדרך הפעם הרבה יותר מסובכת אצלי מאשר בפעם הראשונה), והקושי הלוגיסטי.
לגבי הקושי הלוגיסטי, כל אחת והסידורים שלה. אני מציעה שתשבי ותחשבי לעצמך באופן מפורט מה יהיה לך קשה יותר הפעם מאשר כשהיית בלי ילדים, ותחשבי מראש על הפתרונות. לי לפחות זה מאוד עזר. אצלי הילד עם מטפלת בבית ושעות העבודה שלי לא לגמרי שגרתיות, אז קשה לי להגיע לבדיקות מוקדם מאוד בבוקר, לדוגמה. לכן איתרתי את המקומות שבהם אפשר ללכת הכי מאוחר לבדיקות, ובאותם ימים שצריך אני מבקשת מהמטפלת שלו להקדים כשעה. לשמחתי היא גמישה איתי בעניין. זה דרש ממני בשלב די מוקדם לספר לה על הטיפולים, שבאופן אידיאלי אולי לא הייתי רוצה לשתף, אבל זה היה הפתרון הנוח, והיא מאוד אמפטית. חוץ מזה יש את יום השאיבה, אבל זה רק לא קורה לעיתים תכופות, וכשצריך מתגייסים לעזור לי, לפי הצורך והזמינות, המטפלת, הסבתא, אחות או חברה קרובה. עוד לא נתקעתי בלי סידור. ביום השאיבה בעלי כמובן בחופש מהעבודה ומטפל בילד אחרי, ואני כאמור מיום המחרת יכולה לתפקד די רגיל.
בקיצור, תמפי לעצמך את הבעיות מראש ותראי שהשד לא נורא כל כך.
בהצלחה!!!