פסח בפתח

פסח בפתח


פסח בפתח, ואיפה אתן?
באמצע הנקיונות, באמצע הזכרונות, או לא זה ולא זה?
האם יש לכן תכניות לחג,
מה מפלס מצב הרוח?

מאחלת לכולכן חג שמח ורגוע.
 

good vibrations

New member
פסח

פסח די מבאס אותי לצערי. בסה"כ זה כבר לא משהו מיוחד, מלבד החופש שזה תמיד דבר טוב.
דווקא התרגלתי להיות עם המשפחה של הבת זוג של אבא שלי, אבל בפסח הולכים למשפחה מאוד מורחבת שלהם. כולם אנשים נחמדים אבל מדובר בערך בארבעים אנשים, שכולם מכירים, ואני ממש מרגישה לא קשורה. אני הולכת כדי להיות עם אבא ועם אחותי בערב חג.
יש לי רגשות מעורבים עם כל העניין הזה שאנחנו עושים חגים עם המשפחה של בת הזוג של אבא. מצד אחד זה נחמד שיש עם מי לעשות חגים, והם אנשים טובים ונחמדים. מצד שני אנחנו נספחים למשפחה אחרת... וזה תמיד מוזר. הייתי רוצה שיהיו גם לנו ערבים מיוחדים, כלומר שאבא שלי, אחותי ואני נעשה דברים ביחד. אבל זה לא פשוט כי אבא שלי הוא לא מהמארגנים, הוא בד"כ הולך אחרי מה שמארגנים בשבילו. ואני מרגישה שאין לי כל כך פרטנר לארגון, אני לא רוצה להרגיש שאני מכריחה.
גם לארגן דברים עם בת הזוג והילדים שלה לא ממש הולך, כי זה לא יהיה בשיתוף. היא נוטה לעשות מה שנוח ומתאים לה.
בקיצור, אני ממש מתגעגעת למשפחתיות ואני תוהה איך ליצור את זה. מלבד לחכות עד שאני אקים משפחה משלי.

טוב לא התכוונתי לבאס.
מקווה שיהיה לכולכן חג שמח!

ואולי נתראה במפגש שבוע הבא? קדימה מי שיכולה שתאשר הגעה, שנוכל לדעת איפה זה עומד.
 


בפסח הזה אני לבדי הבן נשאר בבסיס ואני העדפתי לא ללכת למשפחה כי נמאס שכל אחד מחליט עבורי
אז אהיה בפינה שלי עם הזכרונות
 

סתמחת2

New member
לא מתגעגעת לזה..

כבר הרבה שנים שאני לא הולכת לאירועים משפחתיים מצד אשתו של אבא שלי, אבל אני ממש מזדהה עם תחושת חוסר השייכות שהעלית. אני רק הייתי מחכה שהמפגשים האלה יסתיימו, תמיד הרגשתי מזוייפת.. האמת, אני חושבת שהתחושה שלי הייתה שהמשפחתיות נלקחה ממני אחרי שאבא שלי התחתן. לפני כן היינו אמנם חסרים את אמא, אבל היה לנו את הקן שלנו, על כל הטוב והרע שבזה. במשך הילדות שלי לא הייתה לי ברירה, אבל היום אני פשוט לא מגיעה לאירועים המשפחתיים האלו, אולי זו בריחה, אבל ככה טוב לי..
נשמע שאת מאוד רוצה להרגיש משפחתיות אמיתית וזה קצת קשה בגלל בת הזוג של אביך. אולי כדאי לך להתחיל בקטן, בארוחת ערב של יום חול בבית, שבה נמצא רק הפורום המצומצם, זה ארגון פחות מסובך שאולי אבא שלך יוכל להירתם אליו.
אני עם השנים למדתי להתבונן קצת גם דרך המשקפיים של האשה שנכנסה לחיים של אבא שלי ולמדתי קצת לראות את ההתמודדות של להיכנס לתא משפחתי שנבנה במשך שנים. אני לא מכירה סיטואצית החיים שלך, אבל לפעמים ההתבוננות הזו עזרה לי להבין דברים, כמו למשל למה בת הזוג של אבא מתעקשת לחגוג עם המשפחה שלה,לפעמים זו הסביבה הבטוחה שלה. יכולהיות שאם תעבדו על יצירת אינטימיות משפחתית שכוללת את בת הזוג של אביך והיא ייחודית למשפחה בהרכב הזה, אולי היא תרגיש יותר בנוח ותתחיל להיפתח.
כמו שכתבתי, אני לאירועים מצד אשתו של אבי, לא הולכת, אבל במהלך השנים הצלחתי להרגיש קצת את המשפחתיות בבית, אולי את תצליחי יותר.

ובפעמים שאין ברירה וצריך להיות שם... תדעי שאת לא לבד, יש עוד כמה שמרגישות כמוך אי שם..

חג שמח מאוד
ואם צריך- שיעבור מהר!
 

mykal

New member
עונה לך וגם ל-ood vibrations

בינה אתכן, וגם יודעת שאם רגשות לא מתוכחים,

אבל אני רוצה 'לספר ספור מצד שני'
כשהתיתמנו מאמא, אחותי היתה צעירה ממני (אני מיד התחתנתי)
והיא התחתנה בגיל מבוגר יחסית, אבא שלי כדי לא להביך נערה מתבגרת,
לא הכיר ולא התחתן.
המציאות שהם חגגו אצלי, והכל היה משפחתי, אבל הם התנהלו ביניהם כמו זוג,
ולא זוג. זו לא היה בדיוק מערכת יחסים נכונה וטובה.הכל הסתדר כשהתחתנה.
אבל אבא כבר לא רצה להתחתן יותר--התתרגלתי לעצמאות טען.
ועכשיו הוא רוצה להיות לבד בבית, אבל הוא כבר מבוגר וחולה, ואנחנו דואגות,
לו היה מתחתן בגיל סביר (כשהתאלמן) ואולי היתה נגרמת לנו אז אי נוחות מסוימת.
זה היה מקל עלינו את החיים בהמשך, בהיותו כ"כ לבד וקשה לנו עם זה.

אז בנות, שמחנה, בזה שאביכן 'עסוק' בפרק ב' שלו.
תטפחנה את הזוגיות הזו. ולא לא תרגשנה משפחה.
אז מה? ערב חברותי קהילתי כן? תתרגמנה זאת לשם. שישבתם בחברה,
ועשיתן, צחוקים, ואכלתם ארוחה חגיגית
ואת יחסיכן עם האב כמשפחה אפשר במקום ובזמן אחרים.

כותבת לכן, בדמעות, מכאב, מהרבה שנים של התמודדות עם הרבה דברים,
אני מבינה אתכן, אבל מנסה להראות לכן הסתכלות אחרת.
או כמו שאחותי היקרה אומרת בחיים צריך ללמוד 'להפוך את הבאסה לסבבה'
אחרת איך נשרוד?!
 

mykal

New member
מרגיזות השגיאות,

חסרות אותיות בשם בכותרת.האות הראשונה g' חסרה.
האות הראשונה בתוכן חסרה מ'.
וכמובן, צריך להיות עם רגשות לא מתוכחים. טעיתי.
 
למעלה