כדורים באוויר - הפעם שבוע מלא

[נעמה בסוודר]

כדורים באוויר - הפעם שבוע מלא

שבועות עבר והתחיל שבוע חדש ומלא. אילו ג'ינגולים צפויים לכן בגזרות הבית והעבודה?

 

[נעמה בסוודר]

אצלנו

בגזרת העבודה - השבוע יהיה בעיקר סביב יצירת תוכן, בוואריאציות שונות. הרבה התעסקות עם האתר שאני מקימה, ובתקווה גם לסגור כמה פינות ביורוקרטיות כמו חשבון בנק עסקי והזמנת דוגמאות של מספר פריטים.
אני בדיוק בשלב שהתקדמתי מספיק בשביל לראות את זה בעיני רוחי, אבל מבלי שזה עדיין קיים בפועל, ואני מאוד רוצה לעבור כבר לשלבי המימוש.

בגזרת הבית - מגוון של מחוייבויות, כל פעם מכיוון אחר.
לקראת סוף השבוע אנחנו הולכים עם הילדון ליום הערכה לאחד מגני הטרום בית ספר (מבפנים אני ממשיכה להתפלץ. הילד עוד לא בן שנתיים. אבל זו המערכת).
ביום שישי אנחנו מגישים את הטפסים של בקשת האזרחות, וזו הרגשה מוזרה.
ובתווך, הבית בבלאגן שהצטבר בשבועות האחרונים (בעיקר המון ניירת), אז יהיה צריך לשבת בסבלנות ולעשות סינון.

 

[חתולבורדו]

מעניין, מה עושים בימי ההערכה האלו?

והאם זו באמת הערכה של הילד או אולי יותר של הוריו והרקע הסוציו אקונומי ותרבותי שלהם?

 

[aurora0]

יכולה לענות לך "בערך"

יצא לי להתנסות בהערכה של ילדים מעט יותר גדולים (גילאי 4-6).
בגדול יש נורמות לידע בתחומים שונים, ואם שואלים פחות או יותר את אותן שאלות, על מספר גדול של ילדים, אתה יכול למקם את הילד הספציפי בתוך העקומה (האם הוא מצטיין בתחום מסוים או לא).
רק שאני מכירה את זה מתוכניות למחוננים ושם יש משמעות לאיתור מצוינות. אני לא יודעת למה זה חשוב (או איך זה עובד בכלל) בגן "רגיל" שלא מנסה לאתר מחוננים (קשה לי להאמין שזה מה שהם מחפשים).

למצב הסוציואקונומי והתרבות שהילד בא מהם בהחלט יש השפעה (למשל אם קראו לילד יותר ספרים מגיל צעיר, אוצר המילים שלו יהיה עשיר יותר) אבל יש מבחנים שיודעים לעקוף את זה ומאבחן מספיק רגיש יידע גם להתייחס לזה בתוך הסיטואציה.

 

[נעמה בסוודר]

זה שילוב של השניים

אי אפשר בכלל להמלט מהקטע הסוציו-אקונומי ותרבותי.
האיזור שבו אנחנו מתגוררים מכיל הרבה משפחות צעירות, אבל בו זמנית הוא אחד מהמוקדים של חינוך מצויין ושאיפה לחינוך מצויין.
הכוונה במצויין הוא, שכמו בכל מקום, גם בבריטניה יש הסללה, והיא מתחילה מגיל צעיר.
אז למשל, גם מר בחור וגם אני עברנו את ההסללה בגרסא הישראלית שלה. שם, לדוגמא, תכניות למחוננים מתחילות בכיתה ד'. ובית ספר יסודי או חטיבת ביניים זה הזמן שהורים מתחילים לחשוב על איך כדאי לתת חינוך מיטבי מבחינת המסגרת.
כך שההבדל כאן הוא לא באם זה קורה גם בישראל (וזה קורה), אלא כמה מוקדם מתחילים. אני לא אוהבת את עד כמה צעיר, אבל זה מה יש, ועם זה אני צריכה לעבוד.

חלק הבדיקה של הרקע הסוציו-אקונומי ותרבותי הוא אם אתה בכלל מגיע למיון:
אל הגן הכי קרוב אלינו לבית הייתי צריכה לרשום את הילדון שלי כשהוא היה עוד ברחם, מיד בסוף השליש הראשון.
מאחר ורשמתי אותו באיחור עצבני כשאני בחודש תשיעי, אנחנו ברשימת המתנה אבל לא באמת חושבים שהוא יוכל ללכת לגן הזה.
אז יש מקומות אחרים שהם קצת פחות פסיכוטיים, אבל נדמה לי שהדגש הוא על הקצת.
הוא יהיה בקרוב בן שנתיים, וזה הזמן להתחיל להגיש עניין לגבי בתי ספר שמתחילים בגיל 4 או חמש.
במקביל, הגנים ובתי הספר הרלוונטיים אומרים מראש שניתנת עדיפות לאחים לילדים שכבר יש במוסד, כך שזה שוב עניין של להכנס מוקדם.
אז מטבע הדברים כשהמערכת היא כזו, הרישות הוא עניין חשוב, והרישות שלך בהחלט ממקם אותך גם בתוך הקשר.
עבורנו זו במיוחד היתה בעיה כי לא ממש טרחנו אף פעם לבנות רשת שכזו.
אנחנו לא חיות חברתיות גדולות, ויש לנו את החברים שלנו שאנחנו אוהבים, אז מי בכלל חושב על הדברים האלו.

אבל אחרי שהלנתי על כל אלו, ה"בחינה" עצמה נעשית בנפרד מההורים.
הילדים נכנסים בקבוצות קטנות לחדש משחק עם כמה מאבחנות שמשחקות איתן, וההורים בינתיים שומעים הרצאה על נפלאותיו של בית הספר.
הסיבה שאני משתמשת במילים גן ובית ספר כאילו זה אותו הדבר היא אותה סיבה שמנסים לאבחן את הילדים:
כשהילדים יסיימו עם המוסד בגיל 4 או 5 (משתנה ממוסד למוסד, ותלוי גם בבית הספר המיועד), הם אמורים לצעוד את הצעד הבא במסלול, והוא בתורו יביא לצעד שלאחריו.
אז בתי ספר וגנים נמדדים ביכולת שלהם להשאיר לך את האופציות פתוחות.

כי בהחלט, יש הורים שאומרים כבר כשהילד עוד ברחם: אני רוצה שהוא ילך לגן X, על מנת שאחר כך ילך לבית ספר Y, על מנת שאחר כך ילך לבית ספר Z, על מנת שיגיע לאוסברידג'.
אבל עבורנו, זה בעיקר המחשבה שאנחנו לא רוצים לסגור בפניו אופציות רק כי לא השקענו בלמלא קצת טפסים.
בעודו מגלגל את המכוניות שלו ושר "האוטו שלנו גדול וירוק", אין לא עדיין מושג מה יעניין אותו שאיננו על גלגלים. וגם לי אין.
אז אני לא רוצה לסגור בפניו דלתות, ועל כן אני לוקחת אותו לימי הערכה האלו.

אם כי, גם אני מותחת את הגבול איפהשהו. שריינו לנו גן מצויין, ואחרי שעשינו זאת, ויתרתי על יום בחינה כזה.
בית הספר ההוא נחשב מצויין, אבל פשוט קשה מאוד להכנס פנימה, ואל היה לי עניין לבזבז את זמני בשביל כל הווג'רעס הזה רק כדי להכנס לעוד רשימת המתנה.
ואחרי שכל זה נאמר, אלו באמת גנים מצויינים.(ואני מקווה שזה לא הדיסוננס הקוגניטיבי שמדבר מגרוני

)
אני רואה את הילדים שיוצאים מהגן שליד הבית שלנו, וראיתי את הגן שאליו רשמנו את בובה (ככה אני מכנה את הבן שלי).
משקיעים שם המון בתכנים, במשחק איכותי, ביחס מצומצם של אנשי צוות לילדים, במיומנויות חברתיות. אז בהחלט "יש תמורה".

וזה חשוב לי במיוחד לאור העובדה שאני מודעת לסיכוי שהוא יסתבר כילד מחונן, ומתייחסת לכך בתחושה מעורבת:
אני אמנם אמא גאה והכל, אז מטבע הדברים שמחה עבורו כשהוא מקדים את גילו מבחינת דברים שהוא עושה, אבל אני יודעת שבסופו של דבר כולם מגיעים לשם:
כולנו יודעים לדבר, כולנו יודעים לכתוב, ולכל אחד יש את סט החוזקים והחולשות שלו.
כך שמה שבאמת משנה היא הדרך. בקטנותי הייתי צריכה לשנמך את השפה שלי כי צחקו עלי. הייתי משועממת מאוד בבית הספר היסודי עד שעברתי מסגרת.
ומצד שני, כשעברתי מסגרת ופתאום הסטנדרטים קפצו מאוד, זה גם גרם להלם ראשוני גדול.
אז יש בעיני יתרון גדול למערכת שבנויה ככה שהיא מאוד ערה לחוזקים ולחולשות של ילדים, וזה מסוג הדברים שניתן למצוא בחלק מבתי הספר הללו.
בקיצור, לא פשוט

 

[חתולבורדו]

אני כבר התעייפתי

בהצלחה שיהיה לכם!

 

[aurora0]

האמת, זה די מדהים וחיובי לקרוא על זה ככה

אנחנו די באותו מקום כשלכם מבחינת הרקע שלנו, ההורים וההזדמנויות שהיינו רוצים לאפשר לקטנה שלנו.
אבל כשעשיתי חיפוש גנים עבורה (היא התחילה גן לא מזמן), הקושי היה לא ב"להכנס" לגן אלא בלמצוא משהו שיהיה סביר בעיננו.
כאן ההתייחסות היא למסגרת בעיקר כבייביסיטר, ואני חושבת שהיה בדיוק גן אחד שבו דיברו איתנו על פיתוח רגשי ולא על "תכנים" (שזה למשל שירי בר כוכבא בל"ג בעומר).
אז לא פלא שאין "פלצנות" בכניסה לגנים, אבל גם מה שמקבלים הוא כנראה אחר.

 

[נעמה בסוודר]

זה רחוק מלהיות ורוד. רחוק מאוד. מאוד.

לבית הספר אליו הלכנו היום, אני מעריכה שהם יראו לפחות 200 ילדים, ומתוכם הם יקחו בערך 20. איך הם יבחרו, אין לי מושג.
בן הזוג טוען שזה פחות או יותר לסנן החוצה כל מי שנראה שאולי יש בעיה, ומכל היתר זה לקחת את ה-20 שנרשמו ראשונים.
אין לי אלגוריתם יותר טוב להציע כדי לברור מי מבין ערימת הילדים שגילגלו שם מכוניות מתאים יותר או פחות.
אז בית הספר הזה הוא רצוף עד גיל 13, ומשם הם בדרך כלל הולכים לבתי ספר שהם גם מצויינים, אבל מה עושים כל יתר?
אז את יושבת שם ושומעת את כל מה שהילד שלך פוטנציאלית יכול לקבל, ויודעת שבפועל הסיכוי שזה יקרה הוא קטן.
עד גם שומעת כמה זה בעצם ידרוש ממך כהורה. מבחינת השקעה (היום, למשל, היה "יום צרפת" אז כל ילד היה צריך לבוא מחופש למשהו צרפתי) ומבחינה כספית (החל מבערך גיל 9 מתחילים גם עם הנסיעות לחו"ל...).
עכשיו, אם זו הסביבה שבה גדלת, אם אתה עצמך התחנכת ככה, ניחא, אז הכל נראה לך הגיוני.
אבל אנחנו לא גדלנו ככה. אני הלכתי לגן אסתר כזה או אחר, וכך גם מר בחור.
אז קשה לי, עם הקריעה הזו, בין מערכת שאני לא לגמרי מבינה איך לחדור אותה ולא בטוחה שאני מבינה את הערכים ביסודה, לבין הידיעה שיש מקומות שנותנים כל כך הרבה, אז ברור שאני רוצה שגם בובה יזכה לכך.

בכל אופן, לאור הנסיבות אני מתקשה להאמין שהוא יתקבל (רק מכוח המספרים...) ולכן עדיין יש את האפשרות הראשונה של הגן ההוא.
רק ששם, זה עד גיל 4 או 5, ואז מתחילים כאן בית ספר.
ואז זה אותו סיפור בדיוק, שום דבר לא נפתר. יש כאלו שממש כוללים בחינת כניסה, וחבר שלנו דיווח בעגמומיות למחצה שזה דרש שנתיים של הכנה קודם לכן עם מורה פרטית.
בקיצור, הביטוי שאני מוציאה הכי הרבה בהקשר של מערכת החינוך הפרטית כאן עד כה הוא WTF???
ואני לגמרי משייכת את זה להיליביליות שלי. אם הייתי "מכאן" כנראה שכל הדברים האלו היו נראים הגיוניים.

 

[נעמה בסוודר]

וגם, עולה שאלה נוספת

המערכת הזו, כמו בכל הסללה, מוכוונת לייצר מצליחנות כפי שמגדירה אותה החברה המקומית.
אם בישראל הדפוס למה נחשב "מסלול אליטיסטי" זה תיכון טוב->בגרות מלאה מרובת יחידות בציונים טובים -> יחידה צבאית נחשבת -> תואר אוניברסיטאי ממחלקה "שווה" ->עבודה טובה (כנראה בהייטק) -> תארים מתקדמים ו/או קידום למשרות ניהוליות או רווחיות.
אז כאן, בסופו של דבר ואחרי שניקינו את כל הדיבורים על יצירתיות ומחשבה חופשית, המסלול האידאלי הוא:
גן טוב->בית ספר ראשון טוב->בית ספר שני טוב->קבלה לאוקסברידג'->קבלה לעבודה טובה בסיטי (כעורך דין ו/או יועץ ו/או בנקאי השקעות ו/או עתודה ניהולית בחברה גדולה).
מן הסתם בדרך אנשים נהיים כל מיני, כמו בישראל שאנשים מתפצלים בכל מיני מסלולים ומשנים את הבחירות.
אבל ברמה העקרונית ממש, אני שואלת את עצמי - האם זו באמת הגיונית כשאיפה עליונה?
כי כדי להגיע לשם, הלחץ האקדמי על ילדים הוא מאוד גדול.
ככל שהם מתקדמים הדרישות הופכות להיות נוקשות יותר, וכך גם העומס.
ומבחינתי, דווקא בגלל שאני מגיעה ממקום שבו ניתן לימודים כזה משקל גדול, אני רואה איך בחיים האמיתיים זה לא בהכרח מה שעוזר.

בקיצור, כל ההתחבטות הזו סביב עד כמה מה שנחשב "הטוב ביותר" הוא באמת מה שאני מחשיבה כטוב עבור המשפחה שלי היא לא פשוטה.

 

[aurora0]

איך עבר לי כבר חצי שבוע

היום הייתי בראיון עבודה סוף סוף ו

שהתוצאות יהיו מוצלחות.
נדחתה לי לצערי פגישה עם המנחה שלי על כתיבת מאמר, שהייתי בלחץ לקראתה, כי רציתי לבוא עם המון נתונים. אני עדיין צריכה להלחיץ את עצמי ולעבוד, אבל זה זז לאאאט.
אני צריכה שוב לכתוב דו"ח ולהכין שיעור, עדיף לעשות את שני אלו כבר היום.
בגיזרת הבית יש בלגן גדול ואני צריכה להרתם ולסדר וגם קצת לבשל.
היום נחגוג במשפחה יום הולדת ולזה אני ממש מצפה

 

[נעמה בסוודר]

בהצלחה עם העבודה

זה נדמה לי או שאת כבר על הישורת האחרונה?
מי חוגג יום הולדת?
ימי הולדת זה תמיד כיף

 

[חתולבורדו]

בהצלחה!

 

[aurora0]

תודה!

אני בישורת האחרונה של הדוקטורט וממש רוצה להתחיל עבודה בתחום שלי.
חגגנו לאחותי, והיה כיף ונינוח מאד.
בדיוק עכשיו אמרתי לבן זוגי שהיא (אחותי) אחת הסיבות שאני רוצה שיהיו לבת שלנו אחים (או בעיקר אחיות).