כדורים באוויר לשבוע חדש

אצלי

(אמנם יש עוד יום אחד של סופשבוע, אבל כבר התחלתי עם הכנת רשימות לשבוע החדש
)

בעבודה - צפוי עוד שבוע של המון דברים שהם סביב העסק שאני מקימה.
קצת ביורוקרטיות, ובעיקר עבודת תשתיות. מהסוג שאני מודה שקצת מרתיע אותי, אבל פשוט חייב חייב חייב להיעשות.
אני מאוד רוצה בסוף השבוע לראות התקדמות משמעותית בגזרה הזו:
שיהיו כלי אקסל נורמליים להתחיל לעבוד איתם, בסיס נתונים התחלתי לעסק, ובעיקר להתחיל לראות דברים קורמים עור וגידים.
וגם, במקביל, להתחיל לעבוד על כתיבת תכנים שיווקיים, לא פחות חשוב.

בבית - אז יש את שבועות באמצע השבוע, ואני מתכננת בישולים סולידיים וגם עוגה. אני רוצה גם לחזור לנסות לבלות קצת יותר מהערבים בפעילויות שהן יותר לרוח:
בשבועות האחרונים זה היה מאוד מרגש שפתאום יש כיוון ויש המון מה לעשות עם העסק, וזה מיקד את תשומת ליבי, אבל אני מרגישה שזה מדרון חלקלק.
מהר מאוד אני מוצאת את עצמי חושבת על זה *ורק על זה* - לא טוב.
 

aurora0

New member
תתחדשי על העסק. אני אשמח לשמוע יותר

על ההקמה ועל הכיוון הזה.
מרגישה שהרבה מאד נשים מוכשרות לוקחות את הכיוון הזה אחרי שהן הופכות לאמהות.
 
אני עוד צועדת צעדים ראשונים


וכמו עם כל דבר, אני מגלה עד כמה חשוב פשוט לעשות את הצעדים הראשונים.
העניין הזה שאת מעלה עם כך שהרבה נשים לוקחות את הכיוון הזה הוא משהו שאני אישית לא כל כך מוצאת בו נחמה, ואני אסביר:
ככלל, אם אני מסתכלת סביבי, אני רואה פה ושם נשים שהקימו עסקים בהצלחה, אבל הן לא רבות.
אני חושבת שנשים רבות רוצות מאוד ללכת בכיוון הזה, בדיוק בגלל הרצון לאזן בין קריירה למשפחה, אבל הסטטיסטיקה היא לא נעימה.
מהמקום שבו אני נמצאת עכשיו, אין לי באמת יכולת להעריך מה מבדיל בין כאלו שמצליחות לכאלו שלא.
באותה מידה, אין לי גם יכולת קשיחה להעריך את ההצלחה של העסק שאני עצמי בונה. כמובן, אם הייתי חושבת שכל העניין הוא נישתי מדי אז כנראה מראש לא הייתי הולכת על זה.
אבל כמו עם כל דבר, כשאת שקועה במשהו את בטוחה שזה בטח מעניין גם המון אנשים אחרים, ובסופו של דבר מבחן השוק הוא זה שקובע, והוא מתקיים רק ברגע שהעסק מתחיל לרוץ.

אחד הדברים שאני מתעודדת מהם הוא שכל תהליך ההקמה, עד כמה שהוא נראה לי ארוך, הוא בעצם קצר מאוד, עניין של חודשיים שלושה.
אני חושבת על אנשים שנמצאים במסלולים שנמדדים בשנים, ומתעודדת שלפחות הפעם אני מגיעה יחסית מהר לנקודה שבה אני יכולה לבדוק את עניין העסק.

מה שאני כן יכולה לומר הוא שפעם חשבתי שכל הנשים הללו שמנסות להקים עסקים קטנים כשנולדים הילדים בעצם עושות את זה ממקום שרוצה להקטין ראש.
כמישהי שהיתה מאוד מרוכזת בבניית קריירה, חשבתי על הבחירה הזו במונחים של הויתור על תפקידים יותר בכירים, ויתור על קידום בתוך אירגונים וכו' וכו'.
אני לא גאה בדרך המחשבה הזו, אבל זה באמת מה שחשבתי, וזה רק היום שאני מסוגלת להבין אחרת. עוד אחד מהדברים המרגיזים הללו של "עד שיהיו לך ילדים לא תביני".
אבל באמת, ימים יגידו.
 
אני יכולה לספר מנסיוני

שכששואלים אותי כמה ילדים יש לי, אני עונה: ארבעה, כלבה ועסק (למעשה שני עסקים).
עסק תופס זמן, מחשבה, חלומות, פחדים, שמחות ועוד, בדיוק כמו ילד, הטוטאליות שבלהיות עצמאית היא אין סופית, אבל מאוד מספקת, וכמובן שמאוד מאפשרת - להיות גם עם הילדים וגם בעסק (אצלי לפחות).
הרצון הגיע ברובו מהשאיפה להיות עם הילדים, המציאות הוכיחה שזה ג'אגלינג היסטרי, יותר מלהיות שכירה, אבל אפשרי
 

aurora0

New member
עם החג הזה נשאר לי שבריר של שבוע

בכל מקרה בגזרת העבודה אני רוצה להמשיך לעבוד על מאמר, בתקווה לשלוח אותו לפני יולי לפרסום (וזה כולל כמובן, פינג פונג עם המנחים שלי).
אז לשבוע הנוכחי אני מגדירה לעצמי ניתוחים נוספים שהמנחה שלי ביקש, והעלאתם על הכתב.

בגזרת הפרנסה אני צריכה לכתוב עוד דו"ח ולהכין עוד שיעור (אשב על זה כנארה כבר היום, בחג). חוץ מזה ענייני ביורקטיה ומסים.
בבית אני רוצה\צריכה לסדר ולנקות, במיוחד את פינת המשחקים המבולגנת מאד.
נראה לי שאלו מספיק משימות ליום וחצי עבודה+לילות שנותרו לנו בארץ.
 
השבוע נראה לי אחד מהשבועות האלו

שהם הכי קשים בדיוק למשרות כמו באקדמיה:
כי מצד אחד, העומס לא יורד, כי הדד ליינים חיים בעולם משלהם, שבלתי תלוי בלוח השנה.
מצד שני, יש את החגים, עם כל העומס שהם מביאים, והימים של החופש והתמרונים והשבוע הקצר.
ומצד שלישי, בגלל שהעבודה מטבעה היא לא עבודה כזו של משרד, שנפתח ונסגר, אז יש את הציפיה, גם הפנימית וגם החיצונית, להמשיך להשחיל עבודה תןך כדי לא משנה מה.
אני מקווה שבין כל העומס יצא לך גם לנוח קצת ולהינות מהחג!
 
יומיים עבודה, יומיים חופש, יומיים עבודה

תחילת השבוע עמדה בסימן פציעה של נגה בגן. בעבודה זו הפעם הראשונה שהודעתי - אני חייבת לעזוב את השטח עכשיו. מצאתי מחליף בתוך כמה דקות וטסתי לגן בלי נשימה. היא בסדר גמור. פנס צבעוני ולא יותר מזה.
הפרוייקט שאמור היה להתחיל מיד אחרי שבועות נדחה, ואני ממש לא שמחה לעוד כמה שבועות של עבודת פיקוח משעממת.
 
טוב שזה רק פנס


נשמעת סיטואציה מאוד מלחיצה!
באסה על הדחייה של הפרוייקט, זה נשמע שהעניין בעבודה שלך ממש בא בגלים תקופתיים.
לפחות כשמגיע גל של עניין זה מפצה על התקופות היבשות?
 
נשמע מלחיץ

פעם הלחיצו אותי ככה כשבתי היתה קטנטנה כי "היא הכניסה משהו לאף". לקחתי אותה למיון כולי לחוצה ושם ממש לא התרגשו ממני וגם לא מצאו את מה שהכניסה, עד היום.
 
דדליין עוד שבועיים, ובבית אחד איש חולה

לא ברור כמה הוא חולה וכמה הוא אלרגי אבל התוצאה זהה - איש מסכן שקשה לו יותר לעשות את כל מה שהוא בדרך כלל עושה בבית, שזה המון. במקביל, לי יש דדליין עוד שבועיים שכבר דורש די הרבה השקעה ממני, מה שגורם לי להזניח קצת את האיש החולה ואת הבית ובכך לבאס את כולם כולל את עצמי
. כרגיל עם דדליינים, הדבר שתמיד עוזר לי איתם היא הידיעה שיש תאריך, ושלא משנה מה יקרה לפניו, אחרי התאריך יהיה אחרי הדדליין
.
 
אכן נשמע לא מלבב

יש משהו בבלאגן באופן כללי שמעמיס על הנשמה.
בתור מישהי שרחוקה מאוד מלהיות איסטניסית או מסודרת או כל דבר כזה, זה עדיין מדהים אותי כמה בכל זאת בית שחוצה רף מסויים של בלאגן יכול לדפרס.
טוב שאת שומרת את העיניים מפוקסות על המטרה. אני מקווה שאחרי הדד ליין הזה יהיו לך כמה שבועות שאפשר לנשום-לנשוף בהם בנחת.
 
נחת? מצחיק מאד, אחרי הדדליין יש לי שתי נסיעות

לכנסים, שבוע אחרי שבוע
. אבל האמת, כמה שזה מעייף בשבילי זה יהיה הרבה יותר מעייף בשביל האיש (שמרגיש יותר טוב בינתיים - מסתבר שלפעמים תרופות באמת עוזרות!). וזה גם סוג של שבירת שגרה נחמדה.
 
למעלה