<למה אין אייקון של חיילת?>

debby12

New member
מנהל
<למה אין אייקון של חיילת?>

היום לפני.... הרבה שנים, היה היום שבו התגייסתי לצה"ל וגם היום שבו השתחררתי אחרי שנתיים בדיוק.

האחרון (יום השחרור) זכור לי כאחד הימים המאושרים בחיי, עד היום. הראשון (יום הגיוס) הרגיש הזוי.

ובאמצע היה $#%#%. אני נופלת מעייפות ומקווה לכתוב עוד מחר

ספרו אתן על השירות הצבאי שלכן, בהנחה שהיה לכן כזה. היה כיף? הייתן מתגייסות שוב לו עמדתן בפני ההחלטה הזו היום? מה היה כיף? מה לא היה כיף? מה למדתן על עצמכן?

בהצדעה

סמלת (מיל') ד.
 
ברור שהייתי מתגייסת. השירות הוא חובה, לא רשות.

השירות שלי היה ארוך מאוד, ופגשתי שם גם את בעלי. מאחר שהשירות היה כל כך ארוך, השאלה אם היה כיף או לא קצת חסרת משמעות. היו דברים כיפיים, והיו דברים פחות כיפיים. מה שכן, מאז הצבא אני תמיד מתאכזבת כשאני נמצאת בחדר אוכל כלשהו (מלון, בית חולים, וואטאבר), ואין שם דייסה (כתבתי על הדייסה גם בשרשור על בית החולים
). בצבא הייתה דייסה לבנה והייתה דייסה חומה...
 

איילה א

New member
הדייסה הזו אהובה גם עלי


במשך 2 חורפים בבסיס היא היתה ארוחת הבוקר הקבועה שלי.
הייתי מתגייסת, כי חייבים וזה.
השירות שלי היה מינימלי ודי מבוזבז, כי על סמך כל מיני מדדים תקעו אותי בשלישות וכל מי שמכיר אותי יודע שזה בערך המקום האחרון שאליו אני מתאימה. מצד שני, בסוף הגעתי לבסיס שריון וזה היה ממש נחמד, כולל החומר האנושי שם שהורכב מהרבה מאוד עתודאים מתוסכלים.
בכל זאת צלחתי את העסק ויצאתי ממנו בשלום, על אף שהמפקדת שלי היתה די מזעזעת. אפילו יצאתי מהשירות עם 2-3 חברויות שהחזיקו מעמד לא מעט שנים אחר כך (אבל לא עד היום).
&nbsp
למדתי שכשאני רוצה אני מאוד טובה ביחסי אנוש, ובעיקר לא לסתום את הפה. אני הייתי היחידה שהעזה לעמוד בפני המב"ס האימתני שלנו ולהתלונן על החלת הדממה בבסיס שאכלה לחיילי החובה את כל הרגילה. המפקדת שלי הזהירה אותי שלא לומר לו כלום והשגיחה עלי בעיני נץ, ואחר כך יצאתי מהמדור שלי, פגשתי אותו ובנימוס רב אמרתי מה שהיה לי לומר... וזה עבד. לקראת סוף השירות גם התלוננתי בפני הרע"ן על כך שאנחנו המש"קיות היחידות בבסיס שנתקעות עם תורנויות שמירה והשגתי פטור לכל המדור. סרבתי להכין קפה לצוות ביקורת שבא לבדוק אותנו. בסוף השירות גם התלוננתי בפני המב"ס על ההתנהגות של המפקדת שלי כלפי פקודותיה... בקיצור הייתי צרה צרורה והיא כנראה ממש שמחה להיפטר ממני
 
אגב, צפיתי לאחרונה, בפעם הראשונה, ב"אפס ביחסי אנוש"

ומאוד נהניתי - בעיקר בגלל הנוסטלגיה לשירות שלי...
 
היה לי שירות צבאי מאוד מעניין

התחיל צולע בכך שייעדו אותי להיות פקידה של אזרח עובד צה"ל שלא אהב שעוזרים לו ומבחינתו שרק אענה לטלפונים ואכין לו קפה- בקיצור "ראש קטן", שזה הכי לא אני ואחרי 3 ימים בתפקיד הלכתי לקצין שלישות ואמרתי לו שאני מאוד אשמח לשנות תפקיד. הוא הציע שאהיה בתפקיד של משקית חינוך וקיבלתי ממנו הדרכה ולאט לאט התחלתי לארגן ערבי יחידה, פעילויות חברתיות ומפגשים לימודיים ואפילו יזמתי פרוייקט התנדבותי גדול בבית חולים שניידר שהמשכתי לנהל גם שנה אחרי השירות.
&nbsp
אני חושבת שהשירות מאוד ביגר אותי וגרם לי לצאת מאיזור הנוחות- פתאום כבר לא הייתי ביישנית יותר אלא העזתי להתמודד מול מפקדי בסיס, חיילים שלא תמיד היו נחמדים וחביבים וכו'.
&nbsp
גולת הכותרת הייתה שעשיתי בשירות דברים שממש אהבתי ולשמחתי זרמו איתי ולא תקעו אותי רק בתפקיד של הפקידה אלא שילבו וגם יאמר לזכותו של המפקד שלי שלקח את זה ברוח טובה.
&nbsp
&nbsp
 

Dr T noki

New member
אני שירתתי שירות מעניין ומשמעותי


בחיל המודיעין |סודי ביותר - איפה האייקון של ההוא עם המשקפיים ?
)
עם קורס של חצי שנה לפני שעשיתי על זמני החופשי. שירתנו יחד עם הבנים באותם תפקידים,,היה מצוין.
החסרון - עשינו הרבה תורנויות מטבח ושמירות. האוכל היה מזעזע.
הטיפול הרפואי היה לוקה בחסר (גם היום לצערי).
הייתי מתגייסת שוב לתפקיד אפילו עוד יתר משמעותי..תמיד רציתי להיות טייסת אבל בזמני אליס מילר עוד לא הגישה בג״צ


קראו לי משוגעת אבל מילאתי טפסים להתגייס בהתנדבות למילואים כרופאה... לאחר שנתקלתי במקרים רבים שבהם בגלל מחסור בצוות רפואי מיומן קרו אסונות.
 
היה לי שירות מעניין ומהנה

הייתי מתגייסת שוב לאותו תפקיד.
אולי הפעם הייתי מחליטה ללכת לקצונה (לפעמים אני מרגישה שזה חסר לי ברזומה).
השירות עצמו היה שבועיים בבסיס שבוע בבית. שבת בסיס שבת בית. וכשבבסיס במשמרות של 8/12 שעות .
היו חבר'ה טובים. תמיד היה מעניין.
והאוכל היה טעים.
הבונוס- ביקור במרג' עיון (בלבנון). חוויה חד פעמית.
 
למעלה