האנטומיה של גריי - עונה 11 פרק 16

[Yuval Ben Porat]

האנטומיה של גריי - עונה 11 פרק 16

דמות הפרק:

הזוג של הפרק:

המקרה הרפואי של הפרק:

סצנה מרגשת:

סצנה מצחיקה:

סצנה מיותרת:

ממה הופתעתם? ממה התאכזבתם?

או

לדמות:

ציטוט מוצלח:

חפירה חופשית:

ציון כללי:

 

[Yuval Ben Porat]

הצצה לפרק הבא

 

[revital189]

פרק טוב (מכיל ספוילר)

היה פרק טוב לאחר הנפילה של שבוע שעבר.
אהבתי את הדרך בה הראו שאריזונה וקאלי ממשיכות הלאה לעת עתה...היה מצחיק הקטע איתן במעלית הסוף הפרק.
ריגש אותי המקרה של האיש שלכאורה חולה באלצהיימר והבחירה שלו לאחר שגילה לאיזה אסון גרם לחזור לשיכחה...אני שמחה שלמרות שהאישה נפטרה, התינוק והאבא שרדו.
סיפור הבגידה-או לא של דרק' מועבר בצורה יפה וכך גם הסיפור ל אפריל וג'קסון.
.
הרומן של אואן ואמיליה לא אמין. אין שום כימיה בין השחקנים...

 

[דנה1982]

סופסוף פרק טוב

מאז פרק הבכי (הלידה המוקדמת של אפריל) קצת סבלתי בפרקים האחרונים והמגמגמים, אז אני מאוד מרוצה מהפרק הזה.
&nbsp
ווילסון ואלכס קצת היו לי מיותרים, אבל סיפור התאונה היה מעולה - מכל הצדדים. הרצף של מרדית, המוות של האם, הלידה לאחר המוות וההתמודדות של הנהג הפוגע. כל חלק בסיפור הזה הצליח לרגש וכבר המון זמן לא התרגשתי מהמקרים הרפואיים.
&nbsp
אריזונה וקאלי - החלק הראשון של הסיפור שלהן היה קצת מייגע, אבל הטוויסט בסוף היה מצחיק. אני מניחה שלא בונים את הסיפור שלהן לקראת קאמבק, ואולי טוב שכך. אני בעד להפריד כבר עכשיו בין אואן לאמיליה ולחבר את הג'ינג'י עם קאלי. זוג הרבה יותר מדליק בעיניי.
&nbsp
מרדית ודרק - חשבתי שנמאס לי מהם, וזה די נכון, אבל כשראיתי אותו בסוף הפרק הבנתי שהוא די חסר לי. אני מקווה שהבגידה שלו לא תהפוך את הסדרה לטלנובלה מיותרת אלא דווקא תעורר קצת את הקשר הגוסס הזה ותחזיר אותו איכשהו למה שהוא היה בהתחלה, אבל... איכשהו יש לי הרגשה שזה יעשה בדיוק את ההיפך וימאיס עליי סופית את הזוגיות הזו. עדיף היה להשאיר אותו שם עד סוף העונה אם זה המצב, בלי בגידות.
&nbsp
אהבתי מאוד את אפריל וג'קסון בפרק הזה, ובכלל הם הזוג הכי מעניין מבחינתי בשתי העונות האחרונות. אפריל הפכה מדמות בלתי נסבלת לאחת הדמויות המהנות והמשמעותיות ביותר של הסדרה הזו, ואפילו מצליחה לרגש, לפחות אותי.
&nbsp
לעומת זאת, על מגי והקשר שלה עם ריצ'רד אפשר לוותר. קצת נמאס לי מזמן המסך של האלצהיימר בסדרה הזו (רק בפרק הזה קלטתי, למשל, ששתי הנשים של ריצ'רד היו חולות באלצהיימר, ועכשיו גם הבת שלו נושאת את הגן, וגם מרדית), וקצת ציפיתי שההתחמקות שלה מסי.טי. תוביל לסיפור אחר (לא יודעת מה, אבל כל דבר אחר).
&nbsp
בכל מקרה זה היה פרק טוב מאוד ולראשונה מזה הרבה מאוד זמן אני אשכרה מחכה לפרק הבא!

 

[haych]

פרק סביר

לא אהבתי ולא לא אהבתי. למל"מ כזה.
השאירו אותי קצת במתח עם הסצינה האחרונה עם דרק, למרות שאני עדיין מאמינה שהוא לא בגד. בכל מקרה, זה היה עשוי גרוע ודרמטי. למרות שלא הרגשתי בחסרונו בפרקים האחרונים, היה נחמד לראות אותו פתאום.

הסיפור שהכי אהבתי היה סביב הזקן עם/בלי האלהציימר. זה היה מרגש ועצוב. מישהו זוכר מה גרם לאליס גריי להתעורר מהאלצהיימר? כי היא הרי הייתה צלולה מתישהו, ואז היא הטיחה במדרית שהיא גידלה אותה כדי להיות "אקסטרה אורדינרי" וכשהיא התעוררה אחרי 5 שנים היא הופתעה לגלות שהיא רק "אורדינרי." כולם היו מופתעים שהוא היה צלול, אבל זה הרי כבר קרה בעבר...

אוואן ואמיליה-כרגע נראה שזה בעיקר סקס. מקווה שישאר ככה.

הקטע עם האלהציימר של מגי-מיותר לחלוטין ודבילי. אבל אני מוכרחה להודות שאני מתחילה לחבב אותה בפרקים האחרונים.
חשבתי שהעובדה שהיא לא נבדקה תוביל לזה שבאמצע ניתוח היא תתמוטט או משהו. בסוף לא קרה עם זה כלום אז זה סתם היה קטע מיותר.

הסיפור עם קאלי ואריזונה היה חמוד. זה והסיפור של הזקן היו נקודות האור היחידות שלי בפרק. וגם כשקאלי, פירס, מרדית ואלכס ישבנו במסדרון והעלו תרחישים לסיבה שבחורה ענתה לטלפון של דרק. זה הזכיר לי את העונות הראשונות, כשמרדית, כריסטינה, אלכס, ג'ורג' ואיזי היו יושבים שם הרבה ומדברים.

 

[כמהאפשר]

לאחר השלמה של כל הפרקים מפרק 11

נהניתי מאוד לצפות, לשם שינוי.
דווקא זה היה הפרק הכי צולע, אבל עדיין לא רע.
חייבת לומר שאני מתגעגעת לאפריל, הידנה והטובה והמיוחדת בדרך שלה.
מתגעגעת לקלי עם ההומור(רואים את זה קצת, אבל לא מספיק), המינית.. הקלילה. סוף סוף עכשיו מתחילים לראות את זה.
&nbsp
מענין מה יהיה עכשיו עם אריזונה.
&nbsp
ודי נמאס לי ממרדית, אבל זה לא חדש

 

[כמהאפשר]

ח, ניסיתי להבין איזו מילה הייתה אמורה להיות שם.

אפריל הישנה והטובה, כמובן.
עשו את הדמויות נורא, נורא, נורא כבדות. וזקנות.
לפחות עם קלי ואריזונה התחילו קצת לשנות את הקו הזה.
אצל חלק מהדמויות זה פשוט לא מצליח, אולי מפני שהשחקנים עצמם השתנו והתבגרו והתאימו את הקו לשחקן. גם אם הם רוצים, כרגע השחקן לא יסחוב אופי של דמות שהוא שיחק לפני כך וכך שנים.
&nbsp
אבל נניח את אוון הרבה יותר אהבתי בארוס עליה מאשר כאן. משהו בדמות שלו כאן.. מוגזם.
כך גם אלכס, מרדית, אפריל, קלי. כמו שכבר כתבנו.. לחזור קצת לקלילות, לרוח הצעירה יותר. להוריד מאופרת הסבון (אפילו בהבעות, אינטונציות, אופן הצילום הרבה פעמים זה נוטה לכיוון הזה) והכבדות.
&nbsp
היחיד שמחזיק את הכבדות בכבוד הוא ריצ'ארד.

 

[haych]

מסכימה

הכל נורא דכאוני וכבד. אין כמעט דיאלוגים מצחיקים (למרות שרואים שינוי לאחרונה).
וגם מסכימה לגמרי לגבי הצילום! אני בד"כ לא שמה לב לדברים כאלה, אבל בפרק הזה או בזה שלפניו ממש צרם לי לראות איך המצלמה באה בקלוז אפ מטורף אל הבעת הפנים הדרמטית של אוואן.
מקווה שעכשיו כשהסאגות של התינוק/גידול במוח/ הבגידה האופציונלית הסתיימו-יהיה מקום ליותר קלילות והומור.
(ואני מאוד מקווה שסאגת הבגידה תסתיים, כי מה זה אין לי כח לזה).

 

[כמהאפשר]

נכון?

תכלס, ממש הזכיר לי את הא-ב של אופרות סבון(ע"ע רמת אביב ג').
ולא היה לי ספק שלפחות חלקית תסכימי. בעיקר משום שלרוב, אני מסכימה איתך